המדריך הפדגוגי – דמות מרכזית ביצירת השותפות בין המכללות לבין בתי הספר (PDS)

מקור: המדריך הפדגוגי – דמות מרכזית ביצירת השותפות בין המכללות לבין בתי הספר (PDS). בתוך: משה זילברשטיין, רבקה רייכנברג (עורכים). עיון מחודש בתכנית לימודי ההתמחות בהדרכה פדגוגית, נייר עבודה מס' 2, מכון מופ"ת, 2005.

המחברת מציגה את השינויים שחלו בתפיסת התפקיד והתפקוד של המדריכים הפדגוגיים ששותפים לניסויים של יצירת שותפות בין המכללה לבתי הספר. המחברת סוקרת מקורות המתייחסים לתפקידי ההדרכה בבתי הספר להתפתחות מקצועית ודנה בהרחבה בשינויים שחלו בתפקידים אלה בהשוואה לתפקידים שמדריכים פדגוגיים ממלאים בתכניות הכשרה של מורים בדגם המסורתי. כהדגמה לשינויים שחלו בסביבת העבודה ועקב כך, שינויים בתפיסת התפקיד של המד"פ – המחברת מביאה את המקרה של שותפות בין מכללת אחוה לבית הספר המ"מ היסודי "בן גוריון" במזכרת בתיה. פרט לעדות עצמית של המד"פית, שהיא בעלת ותק וניסיון רב שנים בהדרכה פדגוגית ומשווה את עבודתה בדגם השותפות לעבודתה בדגם המסורתי בעבר – המחברת מרחיבה בהבאת ציטוטים מדברי הסטודנטיות, המורות החונכות ומנהלת בית הספר. אלה מתארות את הדרך שבה הן רואות את תפקודה של המד"פית בקהיליית הלומדים שהתפתחה בבתי הספר, שבה לא רק הסטודנטים מתכשרים להוראה אלא מורי בית הספר מתפתחים מבחינה מקצועית – ובית הספר כולו נתרם לקידום מטרותיו.

בסיום המאמר מצביעה המחברת על בעיות וקשיים בתפקוד המד"פ בתנאים של השותפות ומסכמת בהמלצות ובמסקנות רלוונטיות ללימודי ההתמחות של המד"פים.

 מתוך הסיכום

"ניתן לומר, שהשינוי המשמעותי ביותר במעבר מתכנית ההכשרה המסורתית לתכנית ההכשרה שיש בה יצירת שותפות עם בית הספר חל במקומו של המדריך הפדגוגי, בתפיסת תפקידו ובמרכזיותו. יש שלושה כיוונים של שינויים במסגרת השותפות עם בית הספר: שינויים בפריסת התפקיד, שינויים בתפיסת התפקיד ושינויים במיומנויות וכישורים.

שינויים בפריסת התפקיד כוללים שינויים במספר הגורמים שהמדריך הפדגוגי עובד עמם. במהלך השותפות נוצרות מסגרות נרחבות שבהן המדריך הפדגוגי לוקח חלק כמוביל וכחבר של קהילות לומדות הפועלות בתהליך ארוך טווח על בסיס שבועי. מערכת היחסים שלו עם הסטודנטים, עם המורים החונכים, עם הנהלת בית הספר, עם הנהלת המכללה, עם מרצי המכללה ועם מורות בית-הספר שאינן חונכות התפתחה ושונתה, היא אינטנסיבית ביותר ומביאה לשינוי בקשר שלו לזירת ההתנסויות, לבית הספר.

בממצאי מחקר ההערכה (אריאב, 2001, אבדור 2002, 2004) עולה כי חל שינוי ביחס המדריך הפדגוגי אל בית הספר. הוא מרגיש מחויבות גדולה כלפי בית הספר ומעורה במתרחש בו בהיבט המערכתי מעבר להיכרותו את הכיתה ואת מקצוע ההתמחות. נוצרו קשרים בין המורים החונכים לבין המדריך הפדגוגי בעקבות העבודה המשותפת בקהילות לומדים ובשל הימצאות המדריך הפדגוגי עם קבוצת הסטודנטים יומיים- שלושה מלאים בבית הספר, הם הפכו לחלק מסגל בית הספר, הקשר בין המדריך למורים החונכים מתפרס גם מעבר לבית הספר וללוח שנת הלימודים, הוא כולל מפגשים בחופשות, בבתים פרטיים, בערבי תרבות משותפים למורי בית הספר ולסטודנטים תוך שיתוף מרצים מהמכללה.

המדריך הפדגוגי הפך לנציגה של התרבות האקדמית בבית הספר ולנציגה של תרבות בית הספר במכללה. תפיסת התפקיד שלו השתנתה: הוא אינו מכשיר סטודנטים בלבד, הוא מכשיר מורים כשותפים להכשרת סטודנטים להוראה. תפיסת התפקיד של המדריך הפדגוגי מתרחבת ומקבלת אופי של הובלת מערכת בית-ספרית להכשרה להוראה.

מערכת היחסים האישית ומערכת היחסים המקצועית השתנו עקב ההיחשפות למערכת הבית-ספרית בכללה ולא רק לכיתת האימון, הנוכחות הרציפה שלו עם קבוצת הסטודנטים כל שבוע הובילה לשינויים בהדרכה המקצועית.

תכנוני השיעורים, הצפייה וקבלת המשוב מהווים מסכת של התייעצויות המחזקת את הפן האישי והמקצועי של הסטודנטים ושל המורים החונכים. האפשרויות לדון בדילמות בזמן אמת, לגשר על פערים בהבנה, להסתייע במדריך הפדגוגי ללמידה משמעותית המקושרת הן לפרקטיקה והן לתיאוריה מאפשרות ביסוס מערכת יחסים טובה יותר בין כל השותפים.

ממצאי מחקרי ההערכה של השותפות (אבדור, 2002, 2004) מלמדים כי ירדה מידת החרדה, הופחת הנתק בין הסטודנטים לבין המורים החונכים ועלתה מידת האמון בעקבות פעילותו של המדריך הפדגוגי.
מיסוד השותפות בחניכה עם המורות החונכות באמצעות מסגרת מוסדרת ותכופה של מפגשים משותפים מדריך-פדגוגי מורה חונך, תורם לגישור על פערים ועל בעיות, מכתיב את הפרשנות לסיטואציות ההוראה המורכבות ותורם לפיתוח פרופסיונאלי של כל השותפים.

שינוי מרחיק לכת התחולל גם בתפיסת התפקיד והתפקוד בפועל של המורים המאמנים – הם כבר לא מורים מאמנים. תפקידם לא לתרגל או לאמן בפרקטיקום של ההוראה בכיתה לומדת וגם לא ליישם את לימודי ההוראה מן המכללה. הם מורים חונכים ב-PDS במובן המלא של המושג. הם שותפים מלאים בתהליך החינוכי עם המד"פ ושאר הגורמים הפועלים במכללה ובבית הספר. הם שותפים בתכנון תכניות ההכשרה ובחינתן הרפלקטיבית. הם מקור בלתי ניתן לחלופה של ידע הוראתי הייחודי להם כמורים חונכים ב-PDS וייחודי לבית הספר שהם פועלים בו כצוות.

מעמדם של הסטודנטים גם הוא השתנה. הסטודנטים הפכו לחלק מן הצוות ומן הנוף האנושי בבית הספר גם בעיני התלמידים וגם בעיני ההורים ולא רק בעיני המורים. בבית הספר התפתחה תרבות של חונכות. בתרבות זו שותפים כל המורים ולא רק המורים החונכים. תרבות החונכות שינתה את הפרספקטיבה לעתיד בית הספר.

שינויים במיומנויות וכישורים

 המדריך הפדגוגי נדרש לכישורים ולמיומנויות ייחודיים כדי למלא את תפקידיו (מלאת, 1999). למעשה אותם כישורים ומיומנויות המשמשים את המדריך הפדגוגי בהדרכה בכל מיני סוגים של דגמי הכשרה משמשים אותו גם בדגם השותפות  PDS, אלא שבדגם השיתופי חלים ושינויים ודגשים כמו:

א. מיומנויות ההדרכה, הכוללות עידוד, ייעוץ, שימוש כמודל תפקיד ותמיכה מקצועית (Anderson & Shanon, 1988) לאדם בתהליך צמיחה מקצועית הן כפולות הן לסטודנטים והן למורים החונכים. הן אינטנסיביות וקשורות ישירות למתרחש. המדריך הפדגוגי הוא מדריך להוראה לסטודנטים ומדריך לכישורי הנחיה למורים החונכים. הוא מוביל תרבות של חונכות.

ב. מיומנויות תקשורת וארגון – המדריך הפדגוגי במסגרת ה-PDS נדרש למיומנויות תקשורת וארגון בהיקף רחב הן בבית הספר והן במכללה. על פי קוסטר (Koster, 1996) יש לו תפקיד בארגון השיתופיות עם השדה לשם קידום ההוראה והלמידה לרמות מקצועיות גבוהות. תפקיד זה משפיע על ההיבטים התיאורטיים והפרקטיים של המקצוע בכלל.

ג. מיומנויות רפלקציה – במסגרת הדגם השיתופי של ה-PDS הפכו היומנים הרפלקטיביים לכלי למידה בכל הרמות, בקהילות הלמידה של הסטודנטים ושל המורים החונכים.

המדריך הפדגוגי במסגרת ה-PDS  מוביל חשיבה רפלקטיבית של הסטודנטים ושל המורים החונכים לשם הפנמת הידע על ידי שחזור ובדיקה של התהליכים שקדמו להוראה ולהדרכה, והתרחשו בשעת ההוראה ולאחריה."

מקורות מידע שצוטטו בסיכום:

אבדור, ש. (2002). דו"ח הערכת פרוייקט שיתופי בין המכללה האקדמית לחינוך אחוה לבין בית הספר היסודי ע"ש בן-גוריון, מזכרת בתיה. מכללת אחוה.

אבדור, ש. (2004). דו"ח הערכה: פיתוח פרופסיונאלי של מורים בפרוייקט השיתופי. ממצאי שאלון להערכה מסכמת של הפרויקט. מכללת אחוה.

אריאב, ת (2001). פרויקט בית הספר לפיתוח מקצועי, המסלול העל יסודי בתשס"א – הערכה מעצבת. היחידה למחקר והערכה, מכללת בית ברל.

מלאת, ש (1999). מה בין "מורה להוראה" למדריך פדגוגי? תהליך היעשות מדריך פדגוגי – סיפור מקרה, מעוף ומעשה, 5, 23-1.

 Anderson, E. M. & Shanon, A.L. (1988). "Towards a conceptualization of mentoring", Journal of Teacher Education, 13, pp. 17-18.

Koster, B.(1996 ). "Towards a profile of teacher educators : roles and competencies". In Ephraty & R. Lidor (Eds). The Second  International Conference in Teacher Education: Stability, Evolution and Revolution. The Zinman College for Physical Education & Sports Sciences, The Wingate institute, Mofet institute.