הוראה בשיתוף כהקשר ללמידה מקצועית וליצירה משותפת של ידע ע"י מורים

Rytivaara, A., Kershner, R., (2012). Co-teaching as a context for professional learning and joint knowledge construction, Teaching and Teacher Education, 28, 999-1008.

המאמר סוכם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת

הוראה בשיתוף כהקשר ללמידת מורים – המאמר בוחן את ההוראה בשיתוף (Co-teaching) כהקשר המאפשר למידת מורים. השאלה שנבחנה הייתה מה ניתן ללמוד מנרטיבים של שני מורי כיתה המלמדים בדגם של הוראה בשיתוף על הזדמנויות הלמידה שהדגם זימן להם. ההנחה היא שלהוראה בשיתוף, שבה התקשורת נעה בין הקשרים שונים בתוך ומעבר לכיתה יש פוטנציאל של למידת עמיתים. הוראה בשיתוף מזמנת מעורבות פעילה של המורים השותפים במטלת ההוראה וחלוקה אמיתית של העבודה בכיתה ביניהם (McDuffie et al., 2009). המורים נדרשים לאחריות משותפת על הכיתה והתלמידים ולשיתוף בידע הסמוי והפרקטי של כל אחד מהם. חשוב שמורים העובדים בדגם הוראה זה ישתפו באמונותיהם על הוראה, בשגרות כיתה ובתחומי הדעת הנלמדים כדי למנוע מתחים וקונפליקטים בכיתה ומחוץ לה.

 קשיים שנמצאו כמעכבים הוראה בשיתוף: (א) הפעלת הדגם כ"הנחתה מלמעלה" (Top down) של קובעי מדיניות, (ב) העדר שוויון בניסיון בחינוך כללי ומיוחד של המורים, קונפליקט בין סגנונות הוראה ובעיות מבניות ומעשיות ביצירת מפגשי תכנון ורפלקציה פוריים (Friend et al., 2009); (ג) העדר איזון בהגדרות התפקיד של השותפים להוראה (Butler, et al.2004, Nilsson &Van Driel, 2010).

הוראה בשיתוף, עשויה, עם זאת, להקל על מורים לחשוף ידע פרקטי בפני עמיתים תומכים (Park et al., 2007), ולהוביל לתוצרים יצירתיים, זאת בתנאי שהמעורבים מסוגלים להתמודד עם תוצרים בלתי צפויים, להשפיע בפעילותם על שינוי אינטראקציות קודמות ולקיים שותפות שווה במפגש הקולבורטיבי.

מה ניתן ללמוד ממחקר זה על הוראה בשיתוף?

1) המחקר מוסיף לממצאי מחקרים אחרים בנושא (Bakkenes, et al., 2010, Leat et al., 2006). הוא בוחן עבודה של שני מורים שלימדו בדגם של הוראה בשיתוף וביטאו בטחון לחלוק רעיונות ולנסותם בכיתה. התיאור משקף את החופש והאוטונומיה היחסית שמורים אלה חשו בבית-הספר ואת נכונותם להתמודד עם רעיונות חדשים ולפתחם (Sawyer, 2011).

2) הנרטיבים של שני המורים שבמחקר על למידה והתפתחות מקצועית הציגו תמונה של עבודה משותפת כגוף אחד, כ"אנחנו", וגם על מוטיבציה משותפת, כך שהוראה בשיתוף נמצאה יוצרת הקשר (context) ללמידה אישית של כל מורה וללמידה משותפת. ממצאי המחקר תומכים בעדויות שמורים לומדים זה מזה באמצעות רפלקציה. בנוסף נמצא כי המורים למדו גם מתוך השותפות בהזדמנויות לימוד פורמליות ובלתי פורמליות, מהשילוב שהתקיים בתהליך ההוראה ומהדיאלוג המתמשך שקיימו ביניהם.

3) יש להוראה בשיתוף השתמעויות בהקשר של הידע המעשי הייחודי של כל מורה וההזדמנויות להפצתו בין מורים אחרים. זוהי גם דרך לבנייה משותפת של ידע נוסף. הוראה בשיתוף עשויה לספק סביבה בטוחה ופורייה למורים למצוא פתרונות משלהם לסיטואציות הוראתיות. השיתופיות לפי דברי המורים היוותה הקשר (context) חיוני להוצאת רעיונות מן הכוח אל הפועל כששני המורים יוצרים התנסויות, משתפים בהן ויכולים לעשות בהן שימוש עתידי ובכך ליצור בסיס לבנייה של ידע נוסף. כל יישום של רעיון מקורי הפך בידיהם להתנסות משותפת שעמדה לבחינה, לדיון ולפיתוח נוסף.

 4) תהליכי הלמידה המוצגים בנרטיבים של שני המורים שבמחקר משקפים שתי רמות של שיתופיות (DeZutter, 2009 & Sawyer): האחת – רמת החידושים הפדגוגיים המידיים של שני המורים, דרכי הניסוי שלהם והחשיבה המשותפת על כל חידוש, השנייה – רמת התהליך ארוך הטווח של התפתחותם המקצועית והעמקה בחשיבה על הוראה מכילה. גם כשמורים לומדים דברים חדשים קשה להם לשנות את הפרקטיקה הכיתתית שלהם (Bakkenes et al., 2010), וכאן – הלמידה והיכולת לשנות היו תוצאה של הלמידה וגם חלק ממנה. בנרטיבים שלהם המורים שבמחקר התייחסו במפורש ללמידה, להתפתחות המקצועית ולממד הרגשי של הלמידה בהקשר של הוראה בשיתוף, דברים עקביים לממצאים במחקר דומה (McNally et al., 2009).

 לסיכום, ההיבט החשוב במחקר שתואר הוא התהליך שבו שני מורים שתפו פעולה בפיתוח רעיונותיהם ובניסויים בכיתה. אף כי מאפייני ההקשר התרבותי חשובים בכל מחקר (המחקר הזה נערך בפינלנד) ניתן ללמוד ממנו דברים כלליים שיכולים להיות רלוונטיים למורים, למורי מורים ולחוקרים בכל מקום. ניסוי של רעיונות ופדגוגיות חשוב אך אין הוא התוצר הסופי. מורים זקוקים לזמן לניסוי וללמידה ממנו. הוראה בשיתוף יכולה לספק סביבה תומכת ללמידה מקצועית מעמיקה, במקום שבו מתקיימת רמה הולמת של אוטונומיה ואמון. בנסיבות מתאימות התפתחות מקצועית של מורים מתרחבת תוך כדי פעולות ההוראה היומיומיות, ועשויה להתרחב ע"י מתן הזדמנויות ועידוד לשיתופיות במקורות מידע וברעיונות כבסיס לדיאלוג ולצמיחה. נדרשים מחקרים ארוכי טווח כדי להבין תהליכים אישיים ושיתופיים של למידת מורים בדרך הוליסטית. יותר מכך, נדרשים מחקרים ממדינות שונות שיש בהן תרבויות ניהול, מדיניות ולמידה שונות כדי להבין כיצד הקשרים שונים מהווים חלק מסביבות למידה אלה.

ביבליוגרפיה

Bakkenes, I., et al., (2010). Teacher learning in the context of educational innovation: Learning activities and learning outcomes of experienced teachers, Learning and Instruction, 20(6), 533-548.
Butler, D.L., et al., (2004). Collaboration and self-regulation in teachers' PD, Teaching and Teacher Education, 20(5), 435-455.
Friend, M., et al., (2010). Co-teaching: An illustration of the complexity of collaboration in special education, Journal of Educational and Psychological Consultation, 20(1), 9-27.
Leat, D., et al., (2006). The road taken: Professional pathways in innovative curriculum development, Teacher and Teaching: Theory into Practice, 12(6), 657-674.
McDuffie, K.A., et al., (2009). Differential effects of peer tutoring in co-taught and non-co-taught classes: Results for content learning and student – teacher interaction, Exceptional Children, 75(4), 493-510.
McNally, J., et al., (2009). The informal learning of new teachers in school, Journal of Workplace Learning, 21(4), 322-333.
Nilsson, P., & Van Driel, J. (2010). Teaching together and learning together – primary science student teachers' and their mentors joint teaching and learning in the primary classroom, Teaching and Teacher Education, 26(6), 1309-1318.
Park, S., et al., (2007). Colleagues' roles in the professional development of teachers: Results from a research study of national board certification, Teaching and Teacher Education, 23(4), 368-389.
Sawyer, R.K. (2011). Structure and improvisation in creative teaching, New York: Cambridge University Press.
Sawyer, R.K., & DeZutter, S. (2009). Distributed creativity: Hoe collective creations emerge from collaboration Psychology of Aesthetics, Creativity and the Arts, 3(2), 81-92.