הוראה בשיתוף בכיתת הכשרת מורים: שיתופיות, פשרות ויצירתיות

Graziano, K., & Navarrete, L.A. (2012). Co-teaching in teacher education classroom: Collaboration, compromise and creativity, Issues in Teacher Education, 21(1), 109- 126.

המאמר סוכם מאנגלית ושוכתב לעברית ע"י ד"ר פנינה כץ ממכון מופ"ת

הסיכום המלא, עם הטבלאות הנכונות, מופיע כקובץ Word בטור המידע מצד שמאל ("חומרים נוספים").

הוראה בשיתוף בבית הספר – יש מידע רב על הוראה בשיתוף בבית הספר ובו בין היתר התייחסות לחשיבות ההבנה של גישת ההוראה של כל מורה (Keefe et al., 2004), קביעת המוכנות להוראה בשיתוף (Murawski & Dieker, 2004), הבהרת תפקידים, תחומי אחריות וציפיות, קביעת זמן לתכנון משותף (Friend & Cook, 2002) ותקשורת אפקטיבית.

הוראה בשיתוף הפכה לדגם הוראה המאפשר להיענות לצרכים מגוונים של תלמידים שונים הלומדים באותה כיתה. גישה זו רווחת מאוד בעבודה עם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים בכיתה הרגילה בשיתוף בין מורה רגילה ומורת חינוך מיוחד, והיא שכיחה יותר בבית-הספר היסודי מאשר בחטיבות העליונות ובהשכלה הגבוהה.

רצף דגמים של הוראה בשיתוף (Cook& Friend, 1995) הרווחים כיום

סגנון ההוראה בשיתוף/ יישומים

1. מורה מלמד/ת ומורה צופה ומתעד/ת: המורים מחליטים מראש אילו סוגי מידע תצפיתי כדאי לאסוף במהלך ההוראה וקובעים שיטה לאיסופו. לאחר מכן הם מנתחים יחד את המידע שנאסף.

2. מורה מלמד/ת ומורה מסייע/סייעת מורה: אחד/ת הוא/היא בעל/ת אחריות רבה יותר להוראה בעוד שהאחר/ת מסתובב/ת בין התלמידים ומסייע/ת לתלמידים לפי צורכיהם.

3. הוראה מקבילה: שני המורים מלמדים אותו מידע אך מחלקים ביניהם את הכיתה. ההוראה מתבצעת סימולטנית.

4. הוראה ב"תחנות": המורים מחלקים ביניהם את התוכן ואת התלמידים. כל מורה מלמד/ת את התוכן לקבוצה אחת ואחר כך חוזר/ת על ההוראה לקבוצה האחרת. אם הדבר מתאים, יש "תחנה" שלישית לעבודה עצמית של התלמידים.

5. הוראה חלופית: מורה אחד/ת מלמד/ת את הקבוצה הגדולה והאחר/ת - קבוצה קטנה יותר.

6. הוראה בצוות: המורים מלמדים באותה דרך הוראה באותו זמן: הדגמה ודיבור, הדגמה ומתן הסבר, משחק תפקידים, הוראה בתורות.

ראו ארגון המידע הטבלאי הנכון בקובץ Word המצורף בטור המידע מצד שמאל.

הוראה בשיתוף בהשכלה הגבוהה - במסגרת הכשרת מורים יש התייחסות להוראה בשיתוף אך הדיגום של גישה זו נדיר ביותר (Jones & Morin, 2000). דרך יעילה ללמוד להורות בשיתוף היא התנסות במגוון רחב של אינטראקציות שיתופיות. זוהי פרקטיקה המזמנת טיפוח של כישורי שיתופיות, הגדלת מידת ההשתתפות של הלומד, שיפור הוראה בכיתה וצמיחה מקצועית ופיתוח כישורי תקשורת בקרב לומדים (Bacharach et al., 2008).

מחקרים הצביעו על קשיים בהקשר זה בחינוך הגבוה ובהם: הבעת אי-אמון מצד הסטודנטים בדרך הוראה זו, קושי של סטודנטים ללמוד משני מרצים באותה כיתה באופן שגרתי, תחושות של חוסר ביטחון, דאגה ומתח לגבי השיטה. סטודנטים הביעו התנגדות מחשש להיווצרות קונפליקטים בין השותפים (Vogler & Long, 2003), מחשש מקשיים בניהול כיתה ובטיפול בבעיות משמעת כששני מורים נוכחים בשיעור. סטודנטים גם דווחו על בעיות תקשורת וארגון שהשפיעו בדרך שלילית על יכולתם להבין את הציפיות מהם בקורסים. בכל מקרה נמצא כי דגם השיתוף הרצוי בעיני סטודנטים היה שני מורים הנוכחים כל הזמן יחד בכיתה בכל השיעורים. המחסומים הפוטנציאליים הגדולים ביותר בפני הוראה בשיתוף בהשכלה הגבוהה הוא המדיניות והפרקטיקות לקידום, לקבלת קביעות ולהערכת המצוינות של המרצים. בדרך כלל אין גם התייחסות לדרך ההערכה של הוראה בשיתוף.

התוכנית המוצעת – המחברים בנו דגם של הוראה בשיתוף בבית ספר לחינוך שניתן לשימוש בכל הדיסציפלינות ובכל הקורסים. השאלות שנידונו:

• אילו מאפיינים מקצועיים תורמים לצוות אפקטיבי המלמד בדגם של הוראה בשיתוף?

מה למדו החוקרים מחקר התנסותם: אי-בהירות וגמישות הם מאפיינים מרכזיים. יש מקום להיות גמישים ביחס להחלטות הוראתיות, הערכה ופתרון בעיות. מורים בשיתוף אינם צריכים להיות בעלי פילוסופיה הוראתית אחת כדי ללמד יחד בהצלחה. ההבדלים מאפשרים התפתחות מקצועית לכל שותף. הפתיחות והגמישות אחד כלפי האחר הביאו לכך שאמון, אחריותיות וכבוד הדדי הם מאפיינים קריטיים בהקשר זה.

• כיצד מורים בשיתוף מתכננים ומלמדים באופן אפקטיבי?

מה למדו החוקרים מחקר התנסותם: שיתופיות ופשרות בתכנון ההוראה. נדרשים תקשורת ,פשרות ותכנון כדי לקיים הוראה אפקטיבית. חשוב שכל שותף ישמע את פרשנויות התכנים ואת אסטרטגיות ההוראה של האחר במילותיו הוא. זוויות הראיה השונות על האפקטיביות של הוראה קונסטרוקטיביסטית לעומת גישות קוגניטיביות-הוראתיות (בדוגמה שבמאמר) שהיו לשני המורים הלכו ונעשו דומות ככל שהתקשורת בין המורים השותפים גדלה והם חשפו את דעותיהם וגישותיהם ונחשפו להן. ההתפתחות המקצועית שמורים נחשפים לה במהלך התקשורת שבין העמיתים מביאה ללכידות ברעיונות ומעשירה את השאיפה של כל אחד להרחיב את הידע הפדגוגי שלו. תרומות ספונטאניות במהלך ההוראה בשיתוף עשויות להיות אפקטיביות אך המורים צריכים לעבוד במשותף ונדרש פנאי כדי שהשותפים יחושו נינוחים לעשות זאת (Vazquez-Montilla et al., 2007).

• למידה להוראה בשיתוף-כיצד?

מה למדו החוקרים מחקר התנסותם: ללמוד ללמד בשיתוף הוא תהליך התפתחותי. החוקרים למדו כי סוגי השיתוף שנמנו לעיל הולכים ומתרחבים כשההתחלה היא בגישה שבה מורים מתחלפים ביניהם בתפקיד ההוראה כשאחד מלמד והאחר מסייע לו (דגם 2 בלוח) ומגיעים לאורך זמן לגישות המורכבות יותר של שיתוף כמתואר בלוח ( דגמים 3 – 6). הם מצאו שיש קשר בין מורכבות ההוראה בשיתוף לבין הגדלת מעורבות הלומדים בלמידה.

• כיצד רואים מתכשרים להוראה את דגם ההוראה בשיתוף ואת המבנה של קורס מסוג זה?

מה למדו החוקרים מחקר התנסותם: המתכשרים בקורס העריכו חיובית את הדיגום שחוו במסגרת ההכשרה בהוראה בשיתוף. הסטודנטים אף הצליחו להבחין בין ששת הטיפוסים של הוראה בשיתוף המפורטים בלוח לעיל.

רפורמות חינוכיות המובילות לעלייה בהישגים של תלמידים בבית הספר מתחילות בהכשרת מורים אפקטיבית הכוללת לימוד העוסק בצרכי הלמידה, השפה והחברה של אוכלוסיות תלמידים מגוונות. יש עדויות שהוראה בשיתוף, בתוך ובין דיסציפלינות, היא אחת הדרכים להיענות לשונות זו. יש להניח שמתכשרים להוראה בוגרי תוכניות הכשרה שבהן מלמדים ומדגימים הוראה בשיתוף יהיו מבוקשים במערכות החינוך. הפוטנציאל הקיים להשפעה על הישגים גדול. ההתנסות במחקר המוצג כאן מחזקת את הרעיון שהרווחים מהוראה בשיתוף בתוכניות ההכשרה גדולים מהאתגרים שהדבר מציב.

ביבליוגרפיה

Bacharach, N., et al., (2008). Co-teaching in higher education, Journal of College Teaching & Learning, 5(3), 9-16.
Cook, L., & Friend, M. (1995). Co-teaching guidelines for creating effective practices, Focus on Exceptional Children, 28(3), 1-16.
Friend, M., & Cook, L. (2002). Interactions: Collaboration skills for school professionals, NY: Longman,
Jones, S.L., & Morin, V.A. (2000). Training teachers to work as partners: Modeling the way in teacher preparation, The Delta Kappan Gamma Bulletin, 67(1), 51-55.
Keefe, E.B., et al., (2004). The 4 "Knows" of collaborative teaching, Teaching Exceptional Children, 36(5), 36-41.
Murawski, W.W., & Dieker, L.A. (2004). Tips and strategies for co-teaching at the secondary level, Teaching Exceptional Children, 36(5), 52-58.
Vazquez-Montilla, E., et al., (2007). Co-teaching in teacher education: Expectations, inspirations and limitations, Florida Educational Leadership, 7(2), 47-51.
Vogler, K.E., & Long, E. (2003). Team teaching 2 sections of the same undergraduate course: A case study, College Teaching, 51(4), 122-126.

קישור למאמר המלא באנגלית