הדילמה של המורה: ציונים גבוהים במבחן לעומת ילד מאושר

Elizabeth Kooperkamp and Elizabeth Helbraun. " The Dilemma for the Teacher: High Test Scores Versus the Happy Child"

עשרים השנים האחרונות שמו דגש על ציוני המבחן כשיטה לשפוט את הערך של מיומנויות המורה, של דירוג בית הספר, ואת היכולות של הילדים.

זה הוביל הן לשינויים בתכנית הלימודים והן לציפיות להתנהגות מסוימת מצד הילדים.

הצורך לייצר ציוני מבחן "טובים" משמעו שתכנית הלימודים המתחילה בשנים הראשונות של בית הספר היסודי מותאמת למבחנים ומכוונת למורה.
כלומר, המורה פחות מסוגל להיות יצירתי, להגיב לתחומי העניין של הילדים, או לשנות את שיטות ההוראה בתלות בהרכב הכיתה.

העדר התגובתיות הנבנה בתוך מערכת זו יוצר מצב שבו המורה שהתלמידים יפגינו צורת התנהגות בכיתה כדי להבטיח הצלחה.
מאחר שלמידה מתוכננת לייצר תוצאות ספציפיות: הילד יכול לקרוא קטע קצר ולאחר מכן לבחור נקודות עיקריות או לפתור נכון בעיה מתמטית, זה דורש מהמורה לנהל את השיעורים ולאחר מכן לכוון את אופן התרגול של הילדים את השיעורים.

זה אומר שהתלמידים חייבים להיות בשקט, לנוע במהירות מפעילות אחת לפעילות אחרת, ולעקוב בקלות אחר הוראות מילוליות.

יש מקום מועט לאינטראקציות בין הילדים או להבדלי למידה אינדיבידואליים שעשויים לדרוש שינויים. למורים אין זמן לפתח יחסים אינדיבידואליים עם תלמידיהם.
הדגש על התנהגויות חיצוניות מוביל לילדים שלא מצליחים לפתח בקרה פנימית ותחושה של אחריות אישית.

ההוראה בגישת מלמעלה-למטה מאפשרת מרחב מועט ללמידה שיתופית, למיומנויות חברתיות ולשיחה. בעיה זו מורכבת מהבדלים אתניים ומהבדלי מעמד.

קישור לתקציר המאמר באנגלית מתוך חוברת התקצירים של הכנס השישי בהכשרת מורים