דיאן רביץ'

דקל, נ' (2014). דיאן רביץ'. הד החינוך, פ"ח(6), 43-42.

ד"ר נאוה דקל היא היסטוריונית של החינוך העברי

דיאן רביץ', 76, פרופסור לחינוך באוניברסיטת ניו יורק, היא היסטוריונית של החינוך. את הדוקטורט שלה כתבה באוניברסיטת קולומביה על ההיסטוריה של החינוך האמריקאי. רביץ' גם שימשה יועצת בכירה לשר החינוך בממשלו של ג'ורג בוש האב, בשנים 1991-1993 ואחר כך הייתה יועצת לשר החינוך בממשלו של הנשיא ביל קלינטון. בתפקידיה הציבוריים הייתה שותפה לגיבוש התכנית הלאומית האמריקאית של הנשיא גו'רג' בוש הבן "שום ילד לא נשאר מאחור".*

הקריירה של רביץ' מאשרת את הקביעה המפורסמת — "ההיסטוריון בכותבו על העבר חושב על העתיד". לפי הקריירה המעורבת שלה, וגם לפי כתיבתה, המטרה של כתיבת ההיסטוריה אינה רק לשחזר את העבר ולפרש אותו, אלא להבין ולפרש דרכו את ההווה, כדי לבנות עתיד טוב יותר. מההיסטוריה של החינוך יש להפיק לקחים שיוכלו לשפר את החינוך. זו הסיבה שכתיבתה של רביץ' סוחפת ומשפיעה כל כך.

"אין ביכולתנו להבין איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו מתקדמים בלי לדעת איפה היינו", היא כותבת בספרה "נשארים מאחור: מאה של רפורמות חינוכיות כושלות".[1] לדבריה, רפורמות ושינויים צריכים להתבסס על מחקר מעמיק ובחינה מדוקדקת של הממצאים בשטח לפני שהם מיושמים על כלל בתי הספר במדינה.

מניתוח ההיסטוריה של החינוך במאה העשרים בארצות הברית עולה, לטענת רביץ', שבתי הספר איבדו בהדרגה את מטרתם כמוסדות המיועדים ללמידה; הדרישה האינטלקטואלית התרופפה ובמקומה באו יעדים אחרים. "בתי הספר חייבים להתמקד בייעוד הבסיסי שלהם, שהוא הוראה ולמידה, ועליהם לעשות את זה עבור כל הילדים".[2] האמצעים הטכנולוגיים צריכים לסייע בהשגת הייעוד הזה ולא לשנות אותו.

בשנים האחרונות עשתה רביץ' תפנית דרמטית, שזכתה לסיקור תקשורתי רב: היא חזרה בה מתמיכתה בתכנית "שום ילד לא נשאר מאחור" ונימקה זאת בספרים ובמאמרים שכתבה. התכנית המשיכה בגרסאות שונות גם בממשל של אובמה, ורביץ' המשיכה לנמק את התנגדותה. היא הודתה שהאמינה ברפורמה בראשיתה, אולם נוכחה לדעת שהיא פוגעת בחינוך הציבורי ובשכבות החלשות והופכת את הבחינות והצורך לעמוד ביעדים סטנדרטיים למטרה ולא לאמצעי.

בשני ספריה האחרונים, "מותה וחייה של מערכת החינוך האמריקאית הגדולה"[3] ו"שלטון הטעות: התרגיל של התנועה להפרטת החינוך והסכנה לחינוך הציבורי האמריקאי",[4] מותחת רביץ' ביקורת מקיפה ומעמיקה על הרפורמה החינוכית בארצות הברית, מתארת ומנתחת את הנזק שקביעת מדדים ברורים להצלחה, בחינות למדידת הישגים, הערכת מורים והענשת בתי ספר שאינם עומדים בדרישות גורמים למערכת החינוך האמריקאית. היא טוענת שהמאמצים לחזק את הפרטת החינוך בארצות הברית באים על חשבון חיזוק בתי הספר הציבוריים והדאגה לצמצום הפערים החברתיים.

לדבריה, ההיסטוריה של החינוך מלמדת שתנועות רעיוניות ורפורמות גדולות מועדות לכישלון ומתחלפות באופן קבוע באחרות. במקומן צריך להתמקד בתכנית לימודים יסודית שמעניקה לתלמידים את הידע ויכולת החשיבה הדרושים לחיים בחברה דמוקרטית.

גם בבלוג שלה, "אתר לדיון בחינוך טוב יותר לכולם", דנה רביץ' במדיניות החינוכית הנוכחית בארצות הברית ותוקפת אותה במילים קשות. בין השאר היא מבקרת את מעורבותם היתרה של מחוקקים במדינות שונות בקביעת סטנדרטים אקדמיים, במקום להשאיר את התחום הזה לאנשי החינוך; את החלשתם של בתי הספר הציבוריים; את ההתקפה של פוליטיקאים על ארגוני המורים ועל המורים עצמם.

לדבריה, ממשל אובמה מחזק את בתי הספר הפרטיים ומחליש את מעמדם של המורים במדינה.

במאמר שהתפרסם באתר החשוב "האפינגטון פוסט" בינואר 2014 כתבה רביץ' כי בעבר היה אפשר לסמוך על חברי ממשל וקונגרס מהמפלגה הדמוקרטית שיתמכו בחינוך הציבורי ובארגוני העובדים ויילחמו בהפרטה, אולם כיום הדברים השתנו והממשל הנוכחי "כבר אינו ידיד של המורים ושל ארגוני המורים".

רביץ' קוראת במאמר זה לתומכים בחינוך הציבורי להתארגן, להתאחד, להפגין ולבחור בשנת 2016 בנשיא שתומך בבתי הספר הציבוריים. "אם אינכם כועסים," היא חותמת, "זה אומר שלא שמתם לב".

הערות

[1] Diane Ravitch, 2000, Left Back, A Century of Failed School Reforms, Simon & Schuster, p. 14.

[2] שם, עמ' 467 

[3] Diane Ravitch, 2010. The Death and Life of the Great American School System: How Testing and Choice Are Undermining Education, Basic Books. 

[4] Diane Ravitch, 2013. Reign of Error: The Hoax of the Privatization Movement and the Danger to America’s Public Schools, Knopf. 

*מאמר של רביץ' פורסם בהד החינוך באפריל 2011 ובאפריל 2013