גם להעיר לתלמיד צריך לדעת

גליק, ר' (מאי, 2013). גם להעיר לתלמיד צריך לדעת. שיעור חופשי, 103, 21.

"נזיפות חוזרות של המורה בתלמידים מפריעים משיגות לעיתים תוצאה לא רצויה. התלמיד המפריע זוכה לתשומת לב מצד המורה ולצחוקים מצד התלמידים – שהם תגמול חיובי וחזק, מה גם שלעיתים ילדים שמפריעים בכיתה רגילים שמעירים להם ונוזפים בהם", מסבירהד"ר חיה אוסטרובר, מרצה לפסיכולוגיה במכללה האקדמית בית ברל שחקרה את שיטת "הנזיפה השקטה", דרך ייחודית להתמודדות עם התנהגויות מפריעות בכיתה.

לדבריה, "הרעיון המרכזי בשיטה זו הוא שלא מבליטים את הילד המפריע. ניגשים אליו באופן אישי, נוגעים קלות בכתפו ומעירים לו בשקט, בלי לבייש אותו ובלי להשפילו בפני חבריו לכיתה. תוכן הדברים הנאמרים יכול להיות זהה לנזיפה רגילה, אבל הגישה אחרת. התלמיד המפריע, שהתרגל עד עכשיו רק לצעקות, מופתע שמישהו פונה אליו בשקט ולא מבייש אותו, ונוצר קשר מסוים בינו לבין המורה.

איך הגעת לחקור את הנושא?

"מצאתי הערה מינורית על השיטה באחד המחקרים שקראתי על עיצוב התנהגות, והחלטתי לחקור את הנושא. המחקר שלי, המבוסס על תזה שהושלמה ב-1978, נעשה בבית ספר לחינוך מיוחד ביפו, שבו שימשתי באותה תקופה מנהלת. לצורך המחקר נבחרו שתי כיתות ניסוי וקבוצה אחרת של ביקורת".

ומה היו התוצאות?

"ראינו שבקבוצת הנזיפה השקטה היה שיפור משמעותי. ממוצע ההפרעות בכיתת הנזיפה השקטה היה כ-33% לעומת כ-51% בכיתת הביקורת. בסוף הניסוי ניגשו אלי המורים וציינו את העובדה שהשיטה מעצבת גם את ההתנהגות שלהם בכיתה, ושהם למדו לשלוט בהתנהגותם".

מה קרה לשיטה מאז?

"ככל הידוע לי מלמדים אותה בחלק מן הסמינרים למורים. גם אני מלמדת אותה כמובן, והיא גם מיושמת בבתי ספר".
יש מורים שהשיטה לא מתאימה להם?

"למורים שנכנסים לכיתה כמו למלחמה, השיטה הזו כמעט בלתי אפשרית. אני חושבת שלפני הכל, כשתלמיד מפריע, מורה צריך לשאול את עצמו למי זה מפריע: לעצמו? לחברים שלו? למהלך השיעור? לפעמים הערה של המורה מזיקה יותר מאשר מועילה. למשל, כאשר תלמיד משקיף דרך החלון במקום להסתכל בספר שלפניו, נזיפה פומבית בו קוטעת את מהלך השיעור ופוגעת בריכוז של כל התלמידים. אבל אם המורה ניגשת אליו בשקט ומסמנת לו באצבע, לפעמים התלמידים אפילו לא שמים לב וזה מפריע הרבה פחות. השיעור ממשיך להתנהל. בכך אני מחזקת את התלמיד המפריע אבל לא מביישת אותו, וגם שומרת על כבודו".

מה עוד צריך המורה המחליט לנקוט בשיטה לדעת?

"למשל, שהוא אינו יכול לשבת מאחורי השולחן כל השיעור. עליו להסתובב בין השולחנות ובין התלמידים, אחרת הקימה שלו מהמקום לצורך הנזיפה האישית תבלוט. חשוב גם לדעת שאי אפשר להשתמש בשיטה כל הזמן. ברגע שהתלמידים מתחילים להתרגל אליה, היא מאבדת את האפקט. אבל גם לא צריך, כי לרוב הכיתה נרגעת קודם".

השיטה יכולה לעבוד גם בכיתות גדולות?

"אחת הטענות היא שהמחקר שלי נוסה בכיתות קטנות יותר ובבית ספר של החינוך המיוחד. זה נכון, אבל אז גם לא השתמשו בריטלין, ו-20 תלמידים שמגיעים מרקע משפחתי מורכב – זה לא פחות קשה מכיתה של 40 תלמידים בחינוך הרגיל. אם המורה לוקח על עצמו את המשימה, והוא מחליט לא לצעוק ומסוגל לשלוט בעצמו, זה צריך לעבוד".

וכאשר מרבית הכיתה מפריעה?

"אם כיתה שלמה מפריעה, זו בעיה של המורה. זה אומר שמשהו לא עובד. מי שלומד להיות מורה לא חושב שהוא צריך להיות שוטר, אבל לפעמים הוא בהלם מההתנהגות בכיתה. גם אם אין לו די גיבוי לפעול, הן מצד הורי התלמידים וגם מצד הנהלת בית הספר".

איך יכולה השיטה לסייע למורים בראשית דרכם בהתמודדות עם בעיות משמעת?

"באחד הקורסים שלי אני מבקשת מהסטודנטים לתאר את המורה הטוב שהיה להם כתלמידים בבית הספר. אז מתברר שפרופיל המורה האהוב והזכור הוא מורה קשוח אך מעניק יחס אישי לתלמידיו, אכפתי, מתייחס לתלמידיו בכבוד ובגובה העיניים, וזה מתחבר לנזיפה השקטה, לעובדה שאנחנו מעירים לתלמידים אך לא מביישים אותם, כי הם רגישים מאוד לכבוד שלהם".

נדמה שהשיטה מתאימה בעיקר לבעיות משמעת קלות יחסית.

"היא מתאימה לכל בעיה. אני חושבת שניתן לפתור 90% מהבעיות בשיחה אישית. אחת הסיבות להפרעות היא הניכור של התלמיד. אם מערכת היחסים שלנו אתו תהיה אישית יותר, אם נשאל לשלומו, נעיר בחיוב על בגד חדש או תספורת, אם הוא ירגיש שאנחנו כמורים מתעניינים בו באמת ואכפת לנו ממנו – חלק גדול מהבעיות ייפתרו מאליהן".

ראה גם , מאמר קודם בנושא