בסינית זה נשמע יותר טוב: על לימודי סינית בישראל

 דקל, נ' (2016). בסינית זה נשמע יותר טוב: על לימודי סינית בישראל. הד החינוך, צ"א(1), 15-14.

"מעבר לחשיבות שיש בהיכרות עם סין, עם הסינים ועם תרבותם, להוראת השפה הסינית ותרבות סין בבתי הספר היסודיים והעל־יסודיים יש ערך מוסף, שהוא חיוני למערכת החינוך בישראל: בעצם ההיחשפות של התלמידים לעולמות אחרים, לשפות אחרות ולמערכות שונות של תפיסת המציאות הם בהכרח יוצאים מד' אמות של עצמם ומתחנכים לפתיחות, לכבוד לאחר, לתרבותו ולאופן ראיית העולם שלו. בעיניי זה יותר חשוב מלמידה של עוד מילה או משפט בשפה". את הדברים האלו אומרת ד"ר ליהי יריב־לאור, ראש מכון קונפוציוס באוניברסיטה העברית ויו"ר ועדת המקצוע סינית במשרד החינוך.

"כל דבר בשפה הסינית מפגיש את התלמידים עם תופעות שונות מאלו שהם מכירים. בדיבור עצמו, בכל אחד מהדיאלקטים, יש טון מהותי המשנה את המשמעות של המילה. לתלמידים שלנו קשה להבין שלטון יש חשיבות ממש כמו לעיצור ולתנועה. גם הכתב שונה מהמוכר לנו. אין בסינית אלף־בית. לכל סימן יש משמעות ויש היגוי מיוחד. כך, כבר בלימוד הבסיסי של השפה נחשפים לתרבות כל כך שונה משלנו. לימודי השפה מחייבים הכרה בשוני, שצריך לכבד".

"החינוך היררכי — אין עימותים בין מבוגרים לילדים ולא מחנכים לשאילת שאלות. מערכת החינוך בסין מדרגת את התלמידים לפי הישגיהם. יש על התלמידים לחץ גדול להצטיין. יש תחרות, וקשה מאוד להתקבל לאוניברסיטאות הטובות. המערכת מצפה מהתלמידים להתיישר ולהיות כמו כולם. זו מערכת מאוד מובנית — תחשבי על כך שיש בסין שבעים מיליון מורים. קשה להגיע לאחידות במערכת כזאת".

למאמר המלא באתר "הד החינוך"

ראו גם:

סוגיות עיקריות ברכישת שפה שנייה מאז שנות התשעים של המאה העשרים