אסטרטגיות למידה ותלמידי תיכון – סקירה

אנו חיים בתקופה דינאמית של שינויים בלתי פוסקים בכל תחומי החיים. כמות הידע ההולכת ומצטברת בתחומי הדעת השונים היא עצומה. ידע חדש לא רק ממשיך להצטבר, אלא לעתים קרובות אף מבטל ידע קודם, המתיישן בקצב מהיר. איש אינו מסוגל היום להקיף בידיעתו את כל הידע הקיים ולו בתחום תוכן אחד. לאור זאת, הגישה המסורתית, שלפיה תפקידו העיקרי של החינוך הוא לצייד את התלמיד במידע שהוא עשוי להזדקק לו בעתיד, אינה תקפה עוד. אין כל סיכוי להקיף את כל (או רוב) המידע שהתלמידים יזדקקו לו בעתיד. כמו כן, סביר להניח שהפרטים שהתלמיד ילמד כיום, בתחומים רבים, לא יהיו רלוונטיים בתוך שנים ספורות.

מכאן נובע שתפקידו של החינוך צריך להיות בצד הפצת ידע בסיסי גם הקניית המיומנויות הדרושות כדי להתמודד באופן עצמאי עם ידע חדש, זאת במטרה לפתח אדם אוטונומי המסוגל ללמידה מתוך הכוונה עצמית.

 

ההגדרה המקובלת של המושג "הכוונה עצמית" בלמידה כוללת מאפיינים מטה-קוגניטיביים, מוטיבציוניים והתנהגותיים המעידים על השתתפות פעילה של התלמיד בתהליך הלמידה (Zimmerman, 1994). הנושא של הכוונה עצמית בלמידה זכה בשנים האחרונות להתעניינות הולכת וגוברת עקב ממצאי מחקרים שהצביעו על כך, כי לומדים בעלי מכוונות עצמית בלמידה מצליחים יותר בלימודים אקדמיים מאשר לומדים שאינם בעלי מכוונות עצמית (Zimmerman & Bandura, 1994).

רוב התיאורטיקנים מסכימים, שלמידה בדרך של הכוונה עצמית כוללת שלושה מאפיינים עיקריים: הלומד משתמש באסטרטגיות המכוונות ללמידה עצמאית, מגיב למשוב בעל אוריינטציה עצמית על יעילות הלמידה ומאופיין על ידי תהליכים מוטיבציוניים בעלי תלות הדדית (Zimmerman, 1994). ממחקרים בנושא עולים מגוון מאפיינים של לומד בעל הכוונה עצמית בלמידה: בעל מוטיבציה פנימית גבוהה; בעל תושייה ויוזמה; בעל מודעות עצמית גבוהה; מציב לעצמו מטרות למידה; מפקח על מחשבותיו והתנהגותו כדי להשיג את המטרות שהציב לעצמו; בעל יכולת הערכה עצמית והנעה פנימית; יודע לתכנן ולנהל לו"ז ללימודיו; חש מחויבות להצלחה בלימודיו; בעל תחושת מסוגלות אישית להשיג את מטרותיו; מייחס את הישגיו למאמצים האסטרטגיים שלו; מסוגל להבנות את הסביבה הלימודית שלו באופן שתתאים לצרכיו ולחפש את הסיוע הנדרש לו; בעל אמביציה ובעל תחושת הישג (Schunk&Zimmerman, 1994 בתוך בירנבוים, 2000).

 

  

ההיבטים המשותפים להגדרות השונות של הכוונה עצמית בלמידה הם שימוש מודע ומכוון בתהליכים ספציפיים; אסטרטגיות או תגובות מצד התלמיד; תהליך מעגלי של משוב עצמי במהלך הלמידה, שבו התלמיד מפקח על יעילותן של אסטרטגיות הלמידה שלו ומגיב למשוב זה בדרכים שונות, החל בשינויים מסוימים בתפיסת עצמו וכלה בשינויים גלויים בהתנהגות, כמו שינוי אסטרטגיות למידה (בירנבוים, 2000).

אסטרטגיות למידה הן רצף של תהליכים קוגניטיביים המשפיעים על תהליך עיבוד המידע במטרה להקנות לתלמיד את הכלים כיצד ללמוד, לפתור בעיות ולהשלים משימות באופן עצמאי (Bulgren, Deshler&Schumaker, 1997 ; Deshler, 1996). חשיבותן בתחום החינוך וההוראה רבה ביותר, והן מאפיינות את התהליכים ההכרתיים המתרחשים אצל הלומד במהלך הלמידה (Good&Brophy, 1990).

אסטרטגיות למידה הן בעלות השפעה על יכולת התלמיד במקצועות רבים הנלמדים בבית הספר ומחוצה לו, ואחת ממטרות הלמידה היא להקנות את היכולת ליישם את הידע ביותר מסביבה לימודית אחת (לידור, 1996).

לפי תיאוריות עיבוד מידע, רכישת ידע וביצוע פועלים יחד עם מנגנון של מטה-קוגניציה (Montague, 1997 ).

 

מטה-קוגניציהפירושה מודעות של האדם למשימה, למשתנים אסטרטגיים המשפיעים על הביצוע הקוגניטיבי והשימוש בידע זה לתכנון, פיקוח וויסות הביצוע. לתהליך זה השפעה רבה על יכולת הלמידה, על התכנון, הקשב, ההקצאה של טכניקות ואסטרטגיות לביצוע מוצלח וההערכה של משימות לימודיות.

הקושי במטה-קוגניציה משפיע על ההתפתחות ועל שימוש יעיל באסטרטגיות לייצוג בעיות ובחירת פתרונות. כתוצאה מכך קשיים אלו מעכבים ואף מכשילים התקדמות במשימות לימודיות הדורשות יישום של אסטרטגיות (Montague, 1997 ).

ויינשטיין ומאיר (Winstein&Mayer, 1986)  מצאו שאסטרטגיות למידה הנלמדות כראוי מגבירות אצל הלומד את היכולת וההבנה כיצד לבצע משימה, היכולת לזכור רצף של מילים ולהבין כיצד לאחסן ולזכור אותן, להיות מודעים לבעיות ולדעת כיצד ניתן לפתור אותן ואיזו אסטרטגיה חלופית לנקוט כאשר האסטרטגיה נכשלת.

Swanson (1999) מבחין בין מספר מרכיבים של אסטרטגיות למידה:

 

נוסף על כך, הספרות המחקרית מצביעה על החשיבות הרבה הנודעת לתחום הידע המוקדם שמביא עמו התלמיד במהלך הלמידה. הידע המוקדם נחוץ כדי להפעיל עליו טכניקות כמו: ציפיות בנוגע לתוכן הטקסט על סמך רמזי תוכן: איורים, איתור מילות מפתח, הבחנה בין עיקר וטפל ועוד (מליץ ומליץ, 1993).

 

לבעל מיומנויות למידה יש ידע מגוון:

1.      ידע על עצמו כלומד – מהם ביצועיו, מהם כוחותיו, מהן חולשותיו, מהו הזמן הטוב ביותר בשבילו ללמידה, מהם כישוריו ומהם הרגלי הלמידה שלו. ידיעה על עצמו מסייעת ללומד לכוון את למידתו בהתאם ליכולותיו, לכישוריו ולחולשותיו.

2.      ידע על מטלות לימודיות – סיווג המטלות הלימודיות לסוגיהן והבחנה מהי מטרת הלימוד ומהי התוצאה הנדרשת מכל מטלה.

3.      ידע על מגוון של אסטרטגיות ומיומנויות – לתלמיד המיומן מגוון רחב של כלים ברמה האסטרטגית והטקטית בהתמודדות עם מטלות למידה שונות.

4.      ידע של תכנים – קל יותר ללמוד חומר חדש אם ללומד יש ידע קודם על תחום תוכן זה. לומדים מיומנים אוגרים בתוכם יותר ידע הניתן לקישור עם הידע החדש. וכן הארגון של ידע זה זמין יותר לסוגי קשרים שונים, מאחר שעבר עיבוד מורכב המאפשר שימוש רבגוני בידע.

6.      ללומד המיומן יש מוטיבציה גבוהה לרכישת ידע ולשימוש בידע שלו (Meltzer, Roditi, Howser&Perlman, 1998).

7.      לומד מיומן משתמש בתהליכי ויסות ובקרה עצמית רבים יותר בעת הלמידה – הלומד מפעיל תהליך פיקוח, מעקב והערכה על תהליכי הלמידה ועל תוצריה. כמו כן יש לו יכולת לבצע החלטות לאורך הלמידה תוך תיקוני דרך, שינוי קצב הלמידה ובחירת כלים חלופיים (Zimmermann, 1990).

נמצא שלאסטרטגיות למידה טובות יש השפעה חיובית על הישגים (Schwarts, 1986). במחקרם של מלצר ועמיתיו (Meltzer et al., 1998) נמצא קשר מובהק בין דיווחיהם של מתבגרים על שימוש באסטרטגיות למידה לבין דיווחיהם על ביצוע לימודי גבוה. מחקרים לא מעטים תומכים בכך, שתלמידים אשר למדו כיצד ליישם אסטרטגיות למידה הגיעו להישגים טובים יותר בהשוואה לאלה שלא למדו אסטרטגיה כלשהי (מליץ ומליץ, 1993 ; 1986 Weinstein & Mayer,). ממחקרים אשר עסקו בנושא נמצא, כי ביצועי תלמידים המשתמשים באסטרטגיות הכוללות תכנון, מעקב, פיקוח והכוונה – כגון העלאת שאלות לפני קריאה, ניתוח אופי משימה או ניתוח פתרון בעיה – יהיו טובים יותר. תלמידים אלה יצליחו יותר במשימות ויגיעו להישגים גבוהים יותר מאשר אלו אשר אינם בעלי מודעות מטה-קוגניטיבית, כלומר אינם משתמשים באסטרטגיות הנ"ל (Swanson, 1999 ; Zimmerman & Schunk, 1998). עוד נמצא, כי אסטרטגיות מטה-קוגניטיביות קשורות בביצוע מוצלח של משימות קוגניטיביות מסוגים שונים, כגון קריאה ופתרון בעיות ומטלות של הבנת הנקרא (Paris&Winograd, 1990 ; Cross&Paris, 1998).

הפעלה מושכלת של אסטרטגיות למידה נמצאה במחקרים רבים כגורם המבחין בין תלמיד מיומן בעל הישגים גבוהים לבין תלמידים מתקשים, ומכאן שהוראה אינטנסיבית וישירה של אסטרטגיות למידה הכוללת אימון בוויסות עצמי תוכל לסייע לתלמידים לסלול את דרכם להצלחה בלימודים.