אמפתיה בחינוך: מעורבות של הלומדים, ערכים והישגיות

Jennifer Van Tiem. "Empathy in Education: Engagement, Values and Achievement", Teachers College Record, Date Published: April 06, 2012.

המחברת סוקרת את הספר Empathy in Education מאת בריג'יט קופר (Bridget Cooper). המחברת טוענת כי קופר מספקת תובנות עמוקות לגבי הצגה וטיפוח של הבנה אמפתית בקרב תלמידים ומורים בבתי ספר יסודיים בבריטניה. טענתה המרכזית של קופר, המשתמשת בנתונים ממחקר איכותני בנערך בין השנים 1996 ו-2002, היא ש"אמפתיה עמוקה נוטה למקסם למידה" (עמוד 247). בהתבסס על הפערים בספרות, הבעיה התיאורטית הראשונית של קופר המחברת מדגישה את הקשר הפוטנציאלי בין אמפתיה למוסריות, במיוחד באופן שבו חינוך החובה מטפח אמפתיה ומוסריות.

קופר מתחילה לבנות את הטיעון השלה על ידי תיאור כיצד "מאפייני האמפתיה של המורה מתחלקים לשלושה תחומים רחבים: 1) בסיסי 2) עמוק ו-3) פונקציונאלי" (עמוד 49). בנוסף, קופר מציגה גם טיעון פרקטי עיקרי, כלומר, שהמורים שומרים על "מודל מנטלי אינדיבידואלי מפותח מאוד" של כל תלמיד, כמו גם על מודל מנטלי של "קבוצת תלמידים", שלגבי שניהם, השינוי , "מתפתח ומתנודד על בסיס רגעי ויומי" כדי להגיב לצרכים המשתנים של התלמידים (עמודים 87,88). קופר מסבירה כיצד המורים משתמשים במודלים מנטליים אלה כדי להפעיל את ההבנה האמפתית של התלמידים שלהם, ליצירת אינטראקציות בכיתה מרגע לרגע התומכות בפיתוח האקדמי והמוסרי של התלמיד.

קופר מקדישה תשומת לב מיוחדת לטיפוח ולשימור האמפתיה העמוקה בכיתה. היא מציינת שאצל חלק מהמורים ה"אמפתיה משפיעה על הדרך שבה המורים מתנהגים" (עמוד 122). היא מדווחת על כך שמורים אמפתיים "משתמשים בכל החושים ובגישת מולטימדיה" בשיעורים, כמו גם "בהערכה מעצבת מתמשכת" של התקדמות התלמידים ושל פעילויות הלמידה (עמוד 123 ).
היא מדגישה שלמורים המעודדים ומעצבים אמפתיה עמוקה יש תלמידים "החשים מוערכים ונתמכים", כמו גם "מעורבים" ובעלי הערכה עצמית גבוהה יותר; זה בסופו של דבר, מאפשר לתלמידים "להיפתח" ולהינות מ"הישגיות " רבה יותר, בנוסף לכך שזה נותן להם יכולת רבה יותר "להעריך את האחרים" (עמוד 121).

כדי לתאר את ההשפעות של אמפתיה עמוקה בכיתה, קופר משתמשת בשפע של טכניקות שבעזרתן ניתן למדוד אמפתיה, כולל משאבים/סביבה, אמצעי תקשורת, גובה ומרחק, מחוות, כללי התנהגות, הערכה, הבעות פנים, גון הקול, גבולות וכללי התנהגות (עמוד 167). לבסוף, קופר מייחסת את השימור של אמפתיה עמוקה בכיתה למספר גורמים, ביניהם הנאה והומור, כבוד הדדי, ואקלים נוח ובלתי פורמלי. תוך ציון גורמים הקשריים אלה, קופר מדגישה "את האופן שבו אילוצים רבים" יכולים להשפיע על הפרקטיקה ועל שימורה של האמפתיה העמוקה, הגורמים החזקים ביותר מביניהם הם תכניות לימודים נוקשות, הערכות חיצוניות מחמירות ומספר תלמידים רב בכיתה (עמוד 134).

הדיון של קופר במוסריות ובטיפוח של המורים כמודלים מוסריים הופך לעתים לדיון ספציפי יותר לגבי הקשר בין אמפתיה להערכה עצמית. היא מקשרת בין אמפתיה להערכה עצמית ובין הערכה עצמית להישגיות, קשר שהיא מבהירה באמצעות קישור הטיעון שלה לכיתות לבעלי צרכים מיוחדים וכיתות ללימוד אנגלית כשפה שנייה.

מעל לכול, קופר מצביעה על הפערים בספרות לגבי תפקידה של האמפתיה בחינוך, בייחוד על הצורך לפתח תיאוריה לגבי רגש "במונחים של תהליך ההוראה והלמידה" (עמוד 2). היא מספקת רציונל יסודי לגבי התפקיד והפריסה של אמפתיה על-ידי מורים בבתי ספר ועושה עבודה טובה במיוחד בהארת על ההשלכות הגדולות של אי-טיפוח תחושה המוקדשת לאמפתיה בחינוך בילדות, מעקב אחר מגמות בעסקים, בניהול, ובטכנולוגיה החושפות את החשיבות ארוכת הטווח של חוש מפותח היטב של הבנה אמפתית. כמו המורים האמפתיים במחקרה, קופר מעודדת את הקורא לנקוט פרספקטיבה לגבי הפוטנציאל הייחודי של חינוך להשפיע על "העצמי הרגשי" ו"הקוגניטיבי", ומעודדת את הקוראים לשדל את המנהלים ואת הפקידים הנבחרים לתמוך בשינויים במדיניות ובניהול המשאבים המסייעים לשמר אמפתיה בכיתות, תוך קיצוץ בפרקטיקות המונעות אמפתיה (עמוד 187).
הספר "אמפתיה בחינוך " (Empathy in Education"), המהווה מחקר יסודי וכתוב היטב, הוא מקור חשוב עבור מורים וחוקרים המתעניינים בתפקיד הפוטנציאלי של אמפתיה בחינוך.

קישור לתקציר המאמר