אמנות ההוראה

רובינסון, ק' (2016). "אמנות ההוראה". בתוך: בתי ספר יצירתיים. ירושלים: כתר

עיקרי הדברים:

• ציפיות התלמידים מעצמם וציפיות המורים מהם הם הגורמים המשפיעים ביותר על הישגים לימודיים
• עדיף לסמן את מספר התשובות החיוביות במבחנים במקום את מספר התשובות השגויות
• הדבר שמדרבן באמת את היצירתיות הוא תאוות הגילוי והתשוקה לעבודה עצמה
• התמקדות בפיתוח כישורים ומיומנויות במנותק מהשאר עלולה לחסל את ההתעניינות בכל מקצוע
• לכן, טעות לדרוש מהתלמידים לרכוש את כל המיומנויות הטכניות לפני תחילת העבודה
• כדי ליצור מוטיבציה ותשוקה, על המורים לקשר את החומר הנלמד למציאות חייהם של התלמידים

לאתר הספר

לקריאה נוספת

החינוך הפורמלי בנוי משלושה מרכיבים: תוכנית לימודים, הוראה והערכה. בדרכה האופיינית, תנועת הסטנדרטים מתמקדת בתוכנית הלימודים ובהערכה. ההוראה נתפסת כדרך להעביר את הסטנדרטים. סדר העדיפות הזה שגוי לחלוטין. לא משנה כמה מפורטת תהיה תוכנית הלימודים או כמה כסף יושקע בבחינות; המפתח האמיתי לשינוי בחינוך הוא איכות ההוראה. טיפוח אהבת הלמידה הוא התנאי המרכזי לשינוי בחינוך, יותר ממספר הילדים בכיתה וממעמדם החברתי, מהסביבה הפיזית ומשלל גורמים אחרים. וזה מה שעושים מורים טובים באמת.

ג'ון הטי, פרופסור לחינוך, השווה בין מחקרים שנערכו ברחבי העולם על הגורמים המשפיעים על הישגיהם של תלמידים. הוא הכין רשימה של מאה וארבעים גורמים כאלה. הגורם שעומד בראש הרשימה הוא ציפיות התלמידים מעצמם. גורם נוסף, חשוב לא פחות, הוא ציפיות המורים מהם (Hatie 2009).

התפקיד המרכזי של המורה הוא לסייע ללמידה. גם אם הן הכרחיות בחלק מהמקרים, מטלות כמו עריכת מבחנים, טיפול בניירת, השתתפות בישיבות, כתיבת דו"חות ונקיטת צעדי משמעת מסיחות את דעתם של המורים מהתפקיד הזה, וכך מאבד מקצוע ההוראה משהו מצביוני האמתי.

מדינות המצטיינות במבחני פיז"ה, כמו סינגפור דרום קוריאה ופינלנד, קבעו רף גבוה מאוד למורים שלהם. תהליך הקבלה למקצוע במדינות אלה קפדני במיוחד, ודורש הכשרה מקיפה לא רק במקצוע שאותו ילמד המורה אלא גם ביצירת קשר עם התלמידים, בייעוץ והכוונה, בניהול כיתה, בהערכת נטיות וכושר שכלי וכן הלאה.

כוחה של ההוראה

בדומה לדרך שבה חקלאים נוהגים בצמחים, מורים טובים יוצרים תנאים טובים ללמידה.

בקווים כללים, ההוראה המסורתית מתמקדת במסירת עובדות ומידע באמצעות הרצאה ישירה לכל הכיתה יחד; ההוראה הפרוגרסיבית מבוססת על למידה באמצעות חקירה ודרישה, ביטוי עצמי ופעילות בקבוצות קטנות. בבתי ספר רבים החלוקה לכאורה בין הפרוגרסיבית למסורתית היא תיאורטית יותר מאשר מציאותית. בפועל, לרוב המורים בכל המקצועות יש – וצריך להיות – רפרטואר רחב של גישות להוראה. היכולת למצוא את האיזון ביניהן הוא אמנות ההוראה.

אין כל סתירה בין טיפוח יצירתיות לבין שיטות ההוראה המסורתיות ולימוד עובדות. יש שתי דרכים המשלימות זו את זו לעורר את עניינם של התלמידים באמנות. האחת היא 'עשייה' – הפקת יצירות משל עצמם, והאחרת היא 'הערכה' – הקניית היכולת להבין ולהעריך יצירות של אחרים. העשייה כוללת התפתחות בו-זמנית של הקול היוצר האישי ושל המיומנויות הטכניות שבאמצעותן יבוא הקול הזה לידי ביטוי. ההערכה כוללת ידע הקשרי מעמיק בעבודות של אנשים אחרים – איך, מתי ומדוע הן נוצרו – ויכולת גדלה והוכלת לשפוט אותן בצורה ביקורתית מבחינה אמנותית ואסתטית ולהגיב עליהן בהתאם.

ארבעת התחומים האלה של ההתפתחות – היצירתי, הטכני, הקונטקסטואלי והביקורתי – מיושמים היטב גם בכל המקצועות האחרים של תוכניות הלימודים, לרבות מדעים, מקצועות הומניים וחינוך גופני.

כדי להשיג את האיזון הזה, מורים מומחים ממלאים ארבעה תפקידים עיקריים – הם יוצרים מעורבות, נותנים אפשרות, מצפים ומעצימים.

יצירת מעורבות

תפקיד המורה אינו ללמד חומר. הוא ללמד ילדים. על המורים לערב ולעניין את התלמידים, וליצור תנאים שבהם תהיה לתלמידם האלה תשוקה ללמוד.

מורים מעולים רבים מאמינים שעליהם להסתובב כל הזמן בין תלמידיהם, ולא להיתקע מאחורי השולחן שלהם.

מורים מיומנים גורמים לתלמידים לשאול שאלות שאת התשובות להן יצטרכו למצוא בעצמם.

מורים מצטיינים למדעים עוזרים לתלמידים לבנות ספינות רחף ויורים כל מיני דברים דרך צינורות אורכים כדי לבדר אותם. הם מעוררים בהם תשוקה ללמוד עוד ועוד דברים שקשורים למדע. אצלם אף ילד לא נרדם בשיעור. כולם רוצים לדעת איך התרחש האירוע שבו חזו עכשיו. מאותו רגע, המורה זכה לתשומת לבם.

ציפייה והעצמה

לציפיות המורים יש השלכות מרחיקות לכת על ההישגים של תלמידיהם. אם מורים מעבירים לתלמידיהם את המסר שהם מצפים שיצליחו, קרוב לוודאי שכך יהיה. אם הם מצפים שהתלמידים לא יצליחו, קרוב לוודאי שגם זה יקרה.

התלמידים זקוקים למורים שמאמינים בהם. דרך לשדר להם אמונה כזו היא לסמן את מספר התשובות החיוביות במבחנים במקום את מספר התשובות השגויות (שתיים פלוס עם סמיילי, במקום שמונה עשרה מינוס, למשל). ההתמקדות בחיובי נותנת לתלמידים, כולל אלה שנכשלים, משהו להיאחז בו ותמריץ להמשיך ולנסות.

יש לעזור לתלמידים לגלות במה באמת היו רוצים להצטיין, ולחזק את תשוקתם ואת יכולתם לעסוק בדברים שבחרו.

הכיתה ההפוכה והוראת עמיתים

לימודי דרמה מותנים בעבודה קבוצתית אגב בחינה יסודית של הנושא, והמורה עומד לרוב בצד, מדריך ומייעץ, מכוון את שאלות התלמידים ואת תשובותיהם כדי שילמדו זה מזה. חלק מהטכניקות הללו אומצו גם בהרבה מקצועות ליוד אחרים, במגמה שמכונה "הכיתה ההפוכה".

לפי תפיסה זו, השיעור לא צריך להיות מבוסס על הקשבה פסיבית למורה וכתיבת סיכומים. הוא צריך להיות מבוסס על למידה בקצב מותאם אישית. המורה דורש מהתלמידים לקרוא לפני בואם לכיתה את החומר בספרי הלימוד ולצפות אולי בהרצאה מקוונת או במשהו אחר הקשור לנושא. בתחילת כל שיעור נותן המורה הקדמה קצרה, מניח לתלמידים להרהר בדבריו ולאחר מכן שואל אותם לדעתם. התלמידים, בדרך הטבע, נותנים תשובות שונות, חלקן נכונות יותר מאחרות. בשלב זה מבקש המורה מהתלמידים שהשיבו נכון להתיישב ליד אלה שהשיבו לא נכון, ולשכנע אותם שהתשובה שלהם היא הנכונה. לתלמיד יש יותר סיכוי להסביר לתלמיד אחר את החומר, משום שהוא למד אותו רק באחרונה, והקשיים והבעיות עוד טריים בזכרונו. לעומת זאת, המורה למד את החומר לפני זמן רב מאוד, והכל ברור לו כל כך עד שהוא כבר לא מבין את הקשיים של לומד מתחיל [מה גם שלרוב יש פערים גילאיים ולכן גם תפישתיים ותרבותיים בין המורה לתלמידים].

הזמן בשיעור מוקדש ברומו להוראת עמיתים, כפי שנקראת שיטה זו, למתן עזרה אישית לתלמידם מתקשים, לשיחה עם תלמידם על נושא השיעור ולהצבת אתגרים לתלמידם שכבר שולטים בחומר. נמצא כי בהוראת עמיתים ההישג הלימודי של התלמידים היה 'גבוה כמעט בשתי סטיות תקן מההישג בשיעורים מסורתיים' (Brame 2013).

הוראה יצירתית

יצירתיות היא תהליך של חשיבה מקורית שמניבה רעיונות בעלי ערך. הדמיון הוא השורש שממנו צומחת היצירתיות. הוא היכולת להגות דברים שאינם נקלטים בחושים שלנו. יצירתיות היא הפעלה של הדמיון. היא דמיון יישומי. חדשנות היא הוצאה לפועל של רעיונות חדשים.

יש כל מיני מיתוסים הקשורים ליצירתיות. לפי מיתוס אחד, רק אנשים מיוחדים הם יצירתיים. לפי אחר, יצירתיות קשורה רק לאמנות. מיתוס שלישי קובע שאי אפשר ללמד יצירתיות, ורביעי – שיצירתיות אינה אלא 'התבטאות עצמית' נטולת עכבות. אף אחד מהמיתוסים הללו איננו נכון. אפשר להיות יצירתיים בכל תחומי החיים האנושיות, ובדומה לעוד יכולות אנושיות, גם את כוחות היצירתיות אפשר לטפח וללטש.

יצירתיות כרוכה גם ביכולת להעריך בצורה ביקורתית אם הדבר שעליו אתם עובדים שווה משהו. לא פעם תקבלו בסופו של דבר תוצר שונה מזה שעליו חשבתם בהתחלה. זהו תהליך דינמי שכרוך תכופות ביצירת קשרים חדשים, במעבר בין דיסציפלינות ובשימוש במטפורות ובאנלוגיות.

יצירתיות היא לאו דווקא רעיונות חדשניים ונועזים ודמיון פרוע. היא יכולה לכלול את כל המרכיבים הללו, אבל היא כוללת גם ליטוש, בחינה מדוקדקת והתמקדות במה שעושים.

יצירתיות גם אינה עומדת בסתירה למשמעת ושליטה. להפך, יצירתיות בתחומים שונים כרוכה לעתים בידע עובדתי נרחב ודורשת כישורים מעשיים ברמה גבוהה.

טעות לחשוב שצריך לרכוש את כל המיומנויות הטכניות הדרושות לפני תחילת העבודה. התמקדות בפיתוח כישורים ומיומנויות במנותק מכל השאר עלולה לחסל את ההתעניינות בכל מקצוע לימודי. אנשים רבים פיתחו למשל סלידה ממתמטיקה לכל חייהם, בגלל אין ספור מטלות שגרתיות ומשעממות. כך גם מי שהכריחו אותו לתרגל סולמות בלי סוף וזנחו את כלי הנגינה מיד לאחר בחינת הגמר. הדבר שמדרבן באמת את היצירתיות הוא תאוות הגילוי והתשוקה לעבודה עצמה.

תשוקה ויצירת עניין בהוראה

על מורים להיות בעלי תשוקה למקצוע שלהם ותשוקה ללמד. כדי להדביק בתשוקתם למקצוע את תלמידיהם, על המורים לקשר את החומר הנלמד למציאות חייהם של התלמידים. למשל, כאשר מלמדים מוסיקה, לא חייבים להתמקד רק ביצירות בנות מאות שנים, ומוטב ללמד על זמרים עכשוויים ופופולריים.

כאשר מלמדים מדעים, לא כדאי להתחיל בנוסחאות כלליות ומופשטות שעלולות לנסוך שעמום על התלמידים. תחת זאת כדאי להציג בתחילת השיעור שאלות קונקרטיות ומסקרנות כמו מה קדם למה, הביצה או התרנגולת? מה יקרה לכם אם תפסיקו לישון? מה מתרחש במוח שלכם כשאתם מתאהבים? ערוץ AsapSCIENCE משתמש בשילוב של מדע אמיתי וגרפיקה מתוחכמת כדי לענות על שאלות אלה ועל עוד רבות אחרות.

שלושת היעדים החיוניים של ההוראה

מורים מעולים הם הליבה של כל בית ספר מעולה. בתפקידיהם השונים, הם מסייעים לתלמידיהם להשיג שלושה יעדים חיוניים:

השראה: הם מדביקים את תלמידיהם באהבתם למקצועות שהם מלמדים ומשפיעים עליהם לשאוף להגיע לרמה הגבוהה ביותר בתחומם.

ביטחון עצמי: הם עוזרים לתלמידיהם לרכוש את הכישורים ואת הידע הדרושים להם כדי להיעשות לומדים עצמאיים ובטוחים בעצמם, שיכולים לבמשיך ולפתח את הבנתם ואת מומחיותם גם בבגרותם.

יצירתיות: הם מאפשרים לתלמידיהם להתנסות, לחקור, לשאול שאלות ולפתח את המיומנויות והאת הנטייה לחשיבה מקורית.

כדי להדביק בתשוקתם למקצוע את תלמידיהם, על המורים לקשר את החומר הנלמד למציאות חייהם של התלמידים.

ביבליוגרפיה

Brame, C. (2013). Flipping the classroom. Vanderbilt University Center for Teaching. Retrieved [todaysdate] from http://cft.vanderbilt.edu/guides-sub-pages/flipping-the-classroom/

Hattie, J. (2009). Visible learning: A synthesis of over 800 meta-analyses relation to achievement. London: Routledge