אליס ומערכת החינוך הישראלית
ארגוב, נ' (2013). אליס ומערכת החינוך הישראלית. עיונים בחינוך, בחברה, בטכנולוגיה ובמדע (אורט ישראל), 15, 33-29.
מערכת החינוך הישראלית נמצאת במשבר עמוק: רק מחצית מקרב בני ה-19 – אזרחי מדינת ישראל – הנם בעלי תעודת בגרות מלאה, וחלק מהם בעלי תעודה שרמתה אינה מאפשרת להם להמשיך בלימודים גבוהים. בכל המבחנים הבינלאומיים, הפיז"ה, טימ"ס, והמיצ"ב הישראלי – משיגים תלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים ציונים נמוכים יחסית לבני גילם בארצות ה-OECD. קיימת התאמה בין המצב הסוציו-אקונומי של ההורים ובין הצלחת ילדיהם בבחינות. התאמה קשה קיימת בין עובדת היותו של התלמיד ערבי, חרדי, בן לעולים מאתיופיה, דרוזי, בן מזרח ירושלים ובין הישגים נמוכים בבחינות הבגרות.
כאשר הגיעה אליס לצומת בארץ הפלאות, ראתה שם חתול המחייך על עץ. "לאן עלי לפנות"? שאלה אליס. "הדבר תלוי לאן ברצונך להגיע"? ענה החתול. "אינני יודעת" ענתה אליס. "אם כן", ענה החתול, "אין זה משנה לאן תפני..." לואיס קרול (Lewis Carroll), מחבר מילים אלה, מלמד אותנו שבכל פעם שאנו נתקלים בבעיה מסוימת, עלינו לברר תחילה מהי מטרתנו.
מהי אם כן מטרת מערכת החינוך הישראלית? כהצעה ראשונית וכללית מבקש מאמר זה לקבוע כי מערכת החינוך הישראלית שואפת לכך, שבוגריה יהיו בעלי קשר והזדהות עם החברה והתרבות, בעלי בסיס וכלים לימודיים ושיהיו בעלי סקרנות ומוטיבציה, שיאפשרו את השתלבותם באתגרי המאה ה-21. דבר זה יביא למימוש הפוטנציאל האישי של כל בוגרי מערכת החינוך ויתרום לקידום החברה והכלכלה בישראל.
מאמר זה מבקש להציע בסיס לרפורמה בחינוך העל יסודי, שתקרין גם על החינוך בגילאים הצעירים יותר. הרפורמה תכלול את ארבעת המרכיבים הבאים:
1. בחינות בגרות רק בארבעה מקצועות ליבה: בהם יחויבו כל בתי הספר במדינה. מקצועות אלה יילמדו מספר שעות בהתאם לרמה הלימודית של התלמיד, כאשר ההשקעה תעשה בחינוך היסודי, בחטיבת הביניים ובחינוך העל יסודי באופן כזה, שאחוז העומדים בבחינות הבגרות במקצועות אלה (לשון, אנגלית, מתמטיקה ואזרחות) ילך ויעלה. תוכן הלימודים והכשרת המורים יותאמו למטרות החינוך. לא יתאפשר מימון מדינה למוסדות ולזרמים, שלא ישקיעו מספר מינימלי של שעות לימוד בכל אחד ממקצועות הליבה.
2. לימוד חובה של מקצועות "תרבות" המיוחדים לזרמים שונים של חינוך. הכוונה היא, שהוראת התנ"ך, ההיסטוריה והספרות לא תעשה באופן המקובל היום של הוראה פרונטלית ובחינת בגרות חיצונית, אלא תכלול לימוד חוויתי, המשלב למידה פעילה קבוצתית מאתגרת, כאשר הציון הבית ספרי הוא ציון התלמיד. ללימודי "תרבות" תהיינה מספר שעות מינימלי, שבית הספר יחויב בו, כדי שלא יעבירו שעות מתחומים אלה ללימודי מקצועות החובה. אשכול זה יאפשר שונות תרבותית בין בתי הספר, והוא יבטל גם את הזרמים בחינוך היות שבית ספר יוכל לבחור לתחום זה תרבות "חילונית", "ציונית", "דתית לאומית", ערבית – חילונית, דתית, חרדית, אנתרופוסופית, דמוקרטית וכו'.
ביטול הזרמים והמחלקות במשרד החינוך יעביר שעות הוראה רבות אל התלמידים, ויגביר את חופש הבחירה של התלמידים וההורים בתוכן החינוך שיקבלו הילדים בביה"ס. שליטת משרד החינוך אמנם תתמעט, אך שביעות הרצון הכללית תגבר.
3. לימודי בחירה: לכל בית ספר יהיה מספר מקצועות בחירה לפי רצון מחלקת החינוך העירונית, הנהלת ביה"ס, מורי ביה"ס ותושבי העיר. הדבר קיים גם היום, אך חיוני שהציון שיקבל התלמיד ייקבע על ידי המורה ולא על ידי משרד החינוך. יכול בי"ס ללמד מכונאות רכב או פסיכולוגיה, עיצוב אופנה או גיאוגרפיה, תיירות, ספורט וכתיבת משחקי מחשב. משרד החינוך יכול לדרוש מהמורים תואר ראשון ותעודת הוראה, ולסמוך על המורים שיעשו את עבודתם נאמנה ושייתנו ציון מסכם לתלמידים לפי שיקול דעתם המקצועית. לימודי הבחירה חייבים לתת חוויה לימודית המאתגרת את התלמידים, אחרת לא יבחרו בם. הערכה מעצבת פנימית ולמידה מאתגרת חשיבה ופעולה יביאו לאווירה לימודית חיובית שכולם ירוויחו ממנה.
4. כתיבת עבודה מסכמת: המרכיב האחרון שתכנית זו מציעה הוא לחייב כל תלמיד תיכון לכתוב עבודה באחד ממקצועות הבחירה. לכל תלמיד או לקבוצת תלמידים יהיה חונך שיעבור השתלמות בהדרכת כתיבת עבודות, ויוכל להנחות 5-4 תלמידים. עבודת חקר כזו תלמד את התלמיד לשאול שאלות, לחקור ולהתנסות בכתיבה ברמה הקרובה לדרישות האקדמיה, כך שיידע למצוא מידע, לשאול שאלות חקר ולענות עליהן. התלמיד יקבל הנחיה מקצועית ולא יתמודד עם כתיבת עבודות רק בראשית לימודיו באקדמיה. תלמידי החינוך הטכנולוגי יכינו פרויקט מעשי, דבר שיהפוך את הידע התיאורטי לבסיס שיעניק לתלמיד גאווה מקצועית.
באופן כזה יקבל כל בוגר מערכת החינוך את יסודות הידע, השפה (שפת אם עברית או ערבית), השפה הזרה (אנגלית), את שפת המתמטיקה ואת הבסיס החיוני לאזרחות במדינה דמוקרטית (אזרחות). ההשכלה העל יסודית היא בעלת ערכים, תוכן וחשיבות לגבי כל ילדי מדינת ישראל. היא איננה צריכה להיות הכנה ללימודים גבוהים, אלא להשתלבות הבוגר בחברה ובכלכלה.
מקצועות התרבות ישילו מעל עצמם את הבחינה החיצונית המשניאה את הלימוד. מורה ילמד פחות יצירות אך יותר לעומק. לימוד תרבות שאינו תלוי בהספק חומר, בבחינות חיצוניות ובהערכה מסכמת יגביר את מעורבות התלמידים בתוכן הנלמד, דבר הרצוי בוודאי לכל אזרח ללא קשר לדתו, אמונותיו או השקפת עולמו התרבותית.
הוראת תרבות באופן אינטראקטיבי שאינו תלוי בהספק חומר הנקבע מלמעלה, תאפשר למורים להשתמש בטכנולוגיה חינוכית מתקדמת של לוח אינטראקטיבי (למ"ה: לוח מעודד הפעלה), והשימוש בו יאפשר לתלמידים לראות, שהלימוד בביה"ס אינו מתנהל כבימי המהפכה התעשייתית, אלא מעודד שימוש בטכנולוגיה מתקדמת. טכנולוגיה זו אינה יכולה להיכנס באופן גורף למערכת החינוך הקיימת, היות ששיעור הדורש חשיבה ויצירתיות אינו "יעיל" כמו שיעור פרונטלי. להשתמש בטכנולוגיה חינוכית ובלוח אינטראקטיבי שישלב סרט, דיאגרמות, טבלאות, ראיונות ויצירתיות יביא את החוויה החינוכית לכך שהתלמידים לא יחושו בחלוף הזמן.
מקצועות ההגברה והבחירה יאפשרו לבחור תחום עניין אישי. עבודה של חצי שנה (רצוי מאמצע י"א עד אחרי החגים של י"ב), יצבעו את בית הספר העל יסודי בחדוות יצירה. מורים שחוקים ישמחו להגיע ולהדריך. אנשים מבחוץ ופנסיונרים, אנשי תעשייה ואמנות יקבלו תלמידים ותלמידות כחוקרים צעירים, וכל לימודי ביה"ס התיכון יהפכו לחקר מהנה שמעשיר את המנחה ואת המונחה כאחד.
מיעוט הסטודנטים ההולכים להוראה בישראל הוא פועל יוצא מהניגוד שבין ההוראה שמתמקדת בהכנה לקראת בחינת הבגרות בלבד ובין הטכנולוגיה של המאה ה-21, שאין לה ולא יכול להיות לה מקום במערכת החינוך, כפי שהיא נהוגה היום. הוראה, כפי שהוצעה בתכנית זו, מעודדת מורים להיות יצירתיים, תעודד סטודנטים מצטיינים לפנות להוראה ותדרוש מהנהלות בתי הספר לתגמל מורים מצטיינים בלימודי הליבה. הוצאת מקצועות התרבות מסד בחינות הבגרות, תשחרר את מורי תחומים אלה מהחובה המצמיתה "להספיק את החומר". ההוראה תהיה חייבת להיות יצירתית ומפעילה את הלומדים.
תחום החינוך הטכנולוגי הוזנח מאוד בעשורים האחרונים. ההשקעה בחינוך זה גבוהה מאוד, אבל היא תחזור למשק תוך שנים מעטות בעליית התוצר הגולמי, בירידה באבטלה, ובשילוב אוכלוסיות חלשות במעגל העבודה.
תכנית זו אינה אמורה לעלות למשלם המיסים בכסף רב יותר. אנשי משרד החינוך חייבים לתת תשובה, כמה כסף ייחסך, אם במקום להכין עשרות טופסי בחינות הבגרות, הדפסתם, שמירה על הבחינות, בדיקת הבחינות על ידי 3-2 בוחנים, קיום מרב"ד בחינות, מפקחים, מכון סאלד ועוד, תהיינה רק 4 בחינות בגרות. כל מורה המלמד לקראת בגרות, מקבל "גמול בגרות" שהוא עד 1.5 ש"ש לכיתה. רק בתחום זה יש עשרות מיליוני ₪ המבוזבזים לריק.
מורים רבים שחוקים מעבודתם ופורשים לגמלאות אחרי 25 שנים. שחיקה זו אינה לטובת מערכת החינוך והאוצר. האפשרות של מורה להדריך כתיבת עבודות במקצוע הבחירה, הינה דרך מצוינת להשאירו במערכת החינוך, בלי שיצטרך להתמודד בגיל 60-55 עם שש כיתות המונות 35 תלמידים כל אחת, לתקן מבחנים רבים ולטפל בבעיות משמעת הנלוות להוראה.