אלימות על המסך והשפעתה על התנהגות צעירים

Anderson, C. A. et al (2017). Screen violence and youth behavior. Pediatrics, 140, 2, S142-S147

עיקרי המאמר

• חשיפה למשחקים ולסרטים אלימים מגבירה את ההתנהגות האלימה של הצופים בהם, בכל המינים הגילאים והתרבויות
• חשיפה לאלימות במדיה הבידורית גורמת לעלייה במחשבות אגרסיביות, ברגשות כעס ובהערכה עוינת של התנהגות אחרים; ומפחיתה את הרגישות לכאב ולסבל של הזולת
• צריכה מופרזת של מדיה אלקטרונית, לאו דווקא אלימה, פוגעת בריכוז, בהישגים הלימודיים וביכולת לרכוש שפה זרה
• יש להגביל את משך הזמן ואת סוגי התוכן שצעירים צורכים במדיה: אפס שעות עד גיל שנה וחצי; שעה ביום עד גיל חמש ומגבלות מתאימות בגילאי שש ומעלה
• על הורים ומחנכים לעקוב ברציפות ומקרוב על הרגלי הצפייה של הילדים

למאמר באנגלית

לקריאה נוספת

מניעת אלימות בבית הספר: מורים מבססים מערכות יחסים עם תלמידים תוך שימוש באסטרטגיות של ייעוץ

שימוש מתון במסך מגביר את הרווחה של בני נוער

מבוא

אלימות על גבי המסך במדיה בידורית (טלוויזיה, סרטים, משחקי וידיאו, אינטרנט) מוגדרת כהצגה של דמויות או שחקנים המנסים לפגוע פיסית בדמויות אחרות או בשחקנים אחרים. מדובר בתופעה נפוצה ביותר. סקירה זו כוללת מטה-אנליזות רבות שנערכו ב-60 השנה האחרונות, בדגש על משחקי וידיאו אלימים. בהלימה לכל הסקירות שערכו ארגונים מדעיים מרכזיים, גם סקירה זו העלתה ראיות מובהקות לנזקים קצרי טווח וראיות לנזקים ארוכי טווח.

רובם הגדול של המחקרים הניסויים שנערכו במעבדה הראו כי חשיפה לאלימות במדיה הבידורית גורמת לעלייה במחשבות האגרסיביות, ברגשות כעס, בעוררות פיזיולוגית, בהערכה עוינת של התנהגות הזולת, בהתנהגות אגרסיבית ובחוסר הרגישות לאלימות, כמו גם לירידה בהתנהגות חברתית (למשל עזרה לזולת) ובאמפתיה. תיאוריות סוציו-קוגניטיביות מודרניות של התנהגות חברתית מספקות מסגרות מועילות להבנת קשר זה.

צופים במסכים תשע שעות ביום

מתבגרים מבלים כתשע שעות ביום בממוצע בצריכת צורה כלשהי של מדיה בידורית: טלוויזיה, אינטרנט וכן משחקי וידיאו ומחשב (כולל בסמארטפונים). הפופולריות של משחקי וידיאו עלתה במיוחד, וכמה בני עשרה דיווחו על כך שהם משחקים מעל ל-40 שעות בשבוע.

מחברי סקירה זו מדגישים כי אינם סבורים כי משחקי וידיאו הם "רעים" באופן מובנה. יש למשחקים אלה פוטנציאל להשיג תועלות קוגניטיביות וחברתיות. משחקי וידיאו שתוכננו היטב הם מורים מעולים (יוצרים מוטיבציה גבוהה, מרתקים ומתאימים את עצמם לכישוריו הספציפיים של המשחק). עם זאת, למשחקי וידיאו אלימים יכולות להיות השפעות שליליות על המְשָחקים.

אגרסיביות מוגדרת ככל פעולה שמכוונת לגרום נזק לאחר המבקש להימנע מן הפגיעה; אלימות היא צורה קיצונית של אגרסיביות שיש לה פוטנציאל לגרום לאחר נזק פיסי חמור, כגון פציעה או מוות.

רוב עצום בקרב חוקרי השפעות המדיה ורופאי הילדים מסכימים כי הראיות התומכות בקשר בין חשיפה לאלימות במדיה בידורית לבין התנהגות אגרסיבית ואלימה רבות ומשכנעות הרבה יותר מן הראיות הסותרות. המדע הוא מפעל מתמשך ומצטבר, ולפיכך אין לצפות לאחידות מלאה בממצאים ובראיות. לפיכך, העובדה כי היו מחקרים שלא מצאו השפעות של חשיפה למדיה על אגרסיביות חייבת להילקח בחשבון לצד מחקרים רבים שכן מצאו ראיות להשפעות כאלה. מנקודת מבט לוגית, אם אנו מקבלים את הטענה שחשיפה לאלימות בבית, בבית הספר ובקהילה יכולה לפגוע בילדים, כפי שהמחקרים אכן מראים, יהיה זה בלתי-עקבי לסבור כי חשיפה לאלימות במשחקי וידיאו תהיה נטולת השפעות מזיקות כאלה. באופן דומה, אם אנו מסכימים כי למשחקי וידיאו יש פוטנציאל להקנות למְשָחקים התנהגויות חיוביות, יהא זה חסר עקביות מצדנו לטעון כי למשחקי וידיאו אין פוטנציאל להקנות גם התנהגויות שליליות.

לצד זאת, חשוב להבין כי אין גורם סיכון יחיד המביא ילד או מתבגר להתנהג באגרסיביות או באלימות. תחת זאת, מדובר בהצטברות של גורמי סיכון ומחסור בגורמים מגוננים אשר מובילה לפעולות אגרסיביות או אלימות. מחברי הסקירה אינם טוענים כי אלימות במדיה היא הגורם היחיד או, ברוב המקרים, אפילו העיקרי להתנהגות אגרסיבית או אלימה של צעירים. עם זאת, המחקר תומך בעקביות בהיפותזה לפיה מדיה בידורית אלימה היא אחד הגורמים להתנהגות אלימה – ולא הקטן שבהם. חשוב לזכור כי זהו אחד מהגורמים היחידים שההורים והחברה בכללותה יכולים להשפיע עליו בעלות נמוכה.

אין צורך במשחקים אלימים כדי לשפר מיומנויות קוגניטיביות ואחרות

מאז מחקר הבובות הקלאסי של אלברט בנדוּרַה, שהראה כי ילדים מחקים התקפות פיסיות שראו בטלוויזיה על חפצים דוממים, תיאוריות של למידה חברתית סיפוק מסגרת תיאורטית משכנעת להבנת השפעות המדיה על אלימות. השפעות על התנהגות אגרסיבית ניכרות אחרי חשיפה לזמן קצר (בניסויי מעבדה) וגם לאחר חשיפה חוזרת לאורך זמן (כפי שהתגלה במחקרי אורך). השפעות אלה מתרחשות אצל זכרים ונקבות בכל הגילאים שנחקרו, במדינות מערביות ומזרחיות.

העובדה שמשחקי וידיאו אלימים מגבירים מחשבות אגרסיביות, רגשות כעס ועוררות גופנית יכולה לסייע להסביר מדוע משחקים אלה גם מגבירים התנהגות אלימה.

מדיה אלימה יכולה להקהות את רגישותם של אנשים לאלימות, כלומר לעשותם לפחות רגישים לכאבם ולסבלם של אחרים. הקהיית-רגישות היא תופעה נורמלית שמשמשת להגנה ומתרחשת לאורך זמן בתגובה לחוויות קשות, כגון חיילים שהורים אויבים במלחמה או מנתחים המבצעים ניתוחים. במקרה של הקהיית רגישות לאלימות במדיה, תהליך זה הוא כנראה הדרגתי ובלתי מודע, אשר מתרחש כתוצאה מהצגות חוזרות ונשנות של אלימות כהכרחית, מוצדקת וכיפית.

בנוסף לעידוד אגרסיביות ואלימות, לצריכת מדיה עלולות להיות תוצאות שליליות נוספות – כגון פגיעה ביכולת הריכוז, בעיקר אצל צעירים. כך למשל, מחקר אורך גילה כי מידת הצריכה של מדיה בגילאי שנה ושלוש מנבאת בעיות בריכוז בגיל שבע. חשיפה למדיה אלימה עלולה לפגוע גם בהישגים לימודיים וביכולת לרכוש שפה זרה.

גוף מחקר אחר מגלה שמשחק במשחקי פעולה בוידיאו יכול להעצים את יכולות העיבוד החושי הוויזואלי, את תשומת הלב הסלקטיבית בראייה וכן כמה מיומנויות קוגניטיביות מסדר גבוה יותר. על אף שמשחקי פעולה רבים בווידיאו הם אלימים, האלימות אינה תנאי הכרחי להשגת התוצאות החיוביות שהוזכרו לעיל. כך למשל, משחקי נהיגת מרוץ מסוימים – כמו גם משחקים אחרים בעלי קצב מהיר, דרישה לזהות מטרות המופיעות במרחב מלא הסחות-דעת והדרישה לקבל החלטות מהירות ומדויקות – מביאים לתוצאות חיוביות דומות למרות שאין בהם אלימות.

המלצות

השאלה הנפוצה ביותר שמחנכים וקובעי מדיניות שואלים בהקשר זה, "האם משחקי וידיאו טובים או רעים לילדים ולמתבגרים?" היא שאלה פשטנית מדי. במקומה, עדיף לחשוב במושגים של דיאטת מדיה בריאה שדומה באופיה לדיאטת מזון בריאה: מתינות בכמות, צריכת יותר תוכן מועיל מאשר תוכן מזיק והתחשבות בגילו של הצרכן. חשוב מאוד שקובעי מדיניות, רופאי ילדים ומחנכים ידעו איזו מדיה צורכים הילדים. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לצפות, לשחק ולהאזין למדיה שהצעירים צורכים. לפיכך, מומלץ כי רפואי ילדים, מחנכים ושאר אנשי מקצוע העובדים עם ילדים יציעו להורים שיעשו זאת, עדיף באותו זמן שילדיהם צורכים את המדיה. חשוב באותה מידה כי אנשי המקצוע העובדים עם ילדים יציעו להורים לקיים דיאלוג מתמשך על מה שהם רואים ושומעים. על אנשי המקצוע להמילץ להורים לשקול לקבוע מגבלות של זמן ותוכן על אמצעי המדיה האלקטרונית שילידהם צורכים. האקדמיה האמריקאית של רופאי הילדים ממליצה כי ילדים מתחת לגיל שנה וחצי לא יצפו במסכים כלל וכי ילדים בגילאי שנה וחצי עד חמש יצפו עד שעה ביום. גם על ילדים בני שש ומעלה יש להטיל מגבלות זמן ותוכן: אסור שצריכת מדיה תבוא על חשבון פעילות גופנית ושינה מספקת.

ביבליוגרפיה

Common Sense MediaVJR Consulting. The Common Sense census: media use by tweens and teens. 2015. Available at: https://www.commonsensemedia.org/sites/default/files/uploads/research/census_researchreport.pdf. Accessed August 24, 2016

↵Prot S, Anderson CA, Gentile DA, Brown SC, Swing EL. The positive and negative effects of video game play. In: Jordan A, Romer D, eds. Media and the Well-being of Children and Adolescents. New York, NY: Oxford University Press; 2014:109–128

↵Anderson CA, Andrighetto L, Bartholow BD, Bègue L, Boxer P. Consensus on media violence effects: comment on Bushman, Gollwitzer, and Cruz. Psychol Pop Media Cult. 2015;4(3):215–221

↵Bushman BJ, Gollwitzer M, Cruz C. There is broad consensus: media researchers agree that violent media increase aggression in children, and pediatricians and parents concur. Psychol Pop Media Cult. 2015;4(3):200–214

↵Guerra NG, Huesmann LR, Spindler A. Community violence exposure, social cognition, and aggression among urban elementary school children. Child Dev. 2003;74(5):1561–1576pmid:14552414

↵Mohammad ET, Shapiro ER, Wainwright LD, Carter AS. Impacts of family and community violence exposure on child coping and mental health. J Abnorm Child Psychol. 2015;43(2):203–215pmid:25084981

↵Bushman BJ, Huesmann LR. Twenty-five years of research on violence in digital games and aggression: reply to Elson & Ferguson (2014). Eur Psychol. 2014;19(1):47–55

↵Berkowitz L. Aggression: Its Causes, Consequences, and Control. Philadelphia, PA: McGraw-Hill; 1992

Eron LD, Huesmann LR, Lefkowitz MM, Walder LO. How learning conditions in early childhood–including mass media–relate to aggression in late adolescence. Am J Orthopsychiatry. 1974;44(3):412–423pmid:4150958

↵Krahé B. The Social Psychology of Aggression, 2nd. London: Psychology Press; 2013

↵Bandura A. Influence of models’ reinforcement contingencies on the acquisition of imitative responses. J Pers Soc Psychol. 1965;1(6):589–595pmid:14300234

↵Anderson CA, Shibuya A, Ihori N, et al. Violent video game effects on aggression, empathy, and prosocial behavior in eastern and western countries: a meta-analytic review. Psychol Bull. 2010;136(2):151–173pmid:20192553

↵Iowa State University. Statements on media violence effects by major scientific groups. Available at: http://public.psych.iastate.edu/caa/StatementsonMediaViolence.html. Accessed August 24, 2016

↵Bushman BJ. Violent media and hostile appraisals: a meta-analytic review. Aggress Behav. 2016;42(6):605–613pmid:27121494

↵American Psychological Association. APA review confirms link between playing violent video games and aggression [press release]. Available at: http://www.apa.org/news/press/releases/2015/08/violent-video-games.aspx. Accessed November 9, 2015

↵Anderson CA, Bushman BJ. Human aggression. Annu Rev Psychol. 2002;53(1):27–51pmid:11752478

↵Huesmann LR. An information processing model for the development of aggression. Aggress Behav. 1988;14(1):13–24

↵Brockmyer JF. Playing violent video games and desensitization to violence. Child Adolesc Psychiatr Clin N Am. 2015;24(1):65–77pmid:25455576

↵Nikkelen SW, Valkenburg PM, Huizinga M, Bushman BJ. Media use and ADHD-related behaviors in children and adolescents: a meta-analysis. Dev Psychol. 2014;50(9):2228–2241pmid:24999762

↵Christakis DA, Zimmerman FJ, DiGiuseppe DL, McCarty CA. Early television exposure and subsequent attentional problems in children. Pediatrics. 2004;113(4):708–713pmid:15060216

↵Gentile D. Pathological video-game use among youth ages 8 to 18: a national study. Psychol Sci. 2009;20(5):594–602pmid:19476590

Christakis DA, Garrison MM, Herrenkohl T, et al. Modifying media content for preschool children: a randomized controlled trial. Pediatrics. 2013;131(3):431–438pmid:23420911

↵Landhuis CE, Poulton R, Welch D, Hancox RJ. Does childhood television viewing lead to attention problems in adolescence? Results from a prospective longitudinal study. Pediatrics. 2007;120(3):532–537pmid:17766526

↵Çetin Y, Lull RB, Çelikba? M, Bushman BJ. Exposure to violent and sexual media content undermines school performance in youth. Adv Pediatr Res. 2015;2(6):1–7

↵Lull RB, Çetin Y, Bushman BJ. Violent and sexual media impair second-language memory during encoding and retrieval. J Exp Soc Psychol. 2015;56:172–178

↵Swing EL, Anderson CA. The role of attention problems and impulsiveness in media violence effects on aggression. Aggress Behav. 2014;40(3):197–203pmid:24452487

↵Green CS, Bavelier D. Learning, attentional control, and action video games. Curr Biol. 2012;22(6):R197–R206pmid:22440805

↵Wu S, Spence I. Playing shooter and driving videogames improves top-down guidance in visual search. Atten Percept Psychophys. 2013;75(4):673–686pmid:23460295

↵National Institutes of Health. NIH launches landmark study on substance use and adolescent brain development [press release]. Available at: https://www.nih.gov/news-events/news-releases/nih-launches-landmark-study-substance-use-adolescent-brain-development. Accessed September 28, 2015

↵Krahé B, Busching R. Breaking the vicious cycle of media violence use and aggression: a test of intervention effects over 30 months. Psychol Violence. 2015;5(2):217–226

↵Warburton WA. Growing up fast and furious in a media saturated world. In: Warburton WA, Braunstein D, eds. Growing Up Fast and Furious: Reviewing the Impacts of Violent and Sexualised Media on Children. Sydney: The Federation Press; 2012:1–33

↵Children CA; COUNCIL ON COMMUNICATIONS AND MEDIA. Adolescents, and the Media. Pediatrics. 2013;132(5):958–961