איך אפשר ללמוד כריזמה?

שרף, ר' (ספטמבר, 2015). איך אפשר ללמוד כריזמה? שיעור חופשי, 115, 26.

כולנו מכירים את המנהיגים הכריזמטיים, אלה שבנאום חוצץ להבות מגייסים ציבור שלם אחריהם. כשמנהיג כריזמטי מדבר, התחושה היא שהוא פונה אלינו ישירות, ומבטא במילים את מה שרצינו לומר בעצמנו ולא ידענו איך. נהוג לייחס לכישורי מנהיגות והשפעה תכונות גנטיות, ולקבל אותם כנתון וגזירת גורל. ואולם, מחקרים מדגימים כיצד ניתן לפתח כישורים אלה. "לכולנו יש אפשרות להשפיע על מצבים ואנשים, לגבש ולהוביל קבוצה להצלחה משותפת", אומרת בתיה מנדל. "הבעיה היא שמעולם לא לימדו אותנו כיצד, ולמעשה כל חיינו מלמדים אותנו את הדברים הלא נכונים כדי לרכוש מיומנויות בתכונות אלה".

בנדל, מומחית לפיתוח מנהיגות ובעלת בית הספר Stage – הבמה להצלחה, הוציאה באחרונה ספר הדרכה לפיתוח כישורי מנהיגות, בשם "מנהיגות רותמת נוכחות כובשת" (הוצאה עצמית). בספר מתוארים תהליכי למידה שפותחו בעשור האחרון, שבו היא מפעילה את בית הספר לאמנויות הבמה.

לשיטתה של בנדל, תהליך של לימוד כריזמה וקשר אישי כרוך בכמה שלבים, הכוללים בין השאר את זיהוי העולם הפנימי הרגשי כדי להתחבר אליו, למידת כישורי תקשורת באמצעות הגוף ובמימיקת הפנים. אחד האמצעים המעניינים בשיטתה של בנדל הוא בחירה של דמות ממחזה שיש לה תכונות ומאפיינים מתאימים שדרכם ניתן לפתח ולבטא כריזמה. כיצד זה קורה? כמו בתיאטרון, כדי לגלם היטב דמות מסוימת, יש להבין את המוטיבציה העומדת בבסיס ההתנהגות שלה, מהם המעצורים שנקרים בדרכה, מול אילו אתגרים היא מתמודדת ולמה היא שואפת. בניית תמונת מצב של הדמות על בסיס שאלות מסוג זה מסייעת להבין אנשים ומצבים באופן פשוט, ומקדמת לקראת פתרון הקונפליקט שעימו היא מתמודדת.

בתהליך הניתוח יש להביא בחשבון שלרוב הדמות מסתירה את רצונותיה ומכסה אותם במסכה, כשהרצון האמיתי נחשף ברגעי משבר. "הסתכלות דרך מנגנון זה עוזרת לנו מאוד להבין מצבים, ובעיקר מלמדת אותנו כיצד אנחנו מבינים ופועלים במצבים נתונים", אומרת בנדל. "בעת הלמידה אנחנו מדגישים בפני התלמידים כי עליהם לתת לעצמם דין וחשבון: בסיטואציות אלה ואחרות הייתי קשוב, הייתי סקרן, זיהיתי את מה שהועבר וכעת אני יכול לסמוך על יכולת ההתבוננות שלי, או ההיפך – כיצד ייתכן שרוב התלמידים זיהו את הדברים ואילו אני הובלתי את עצמי אל דברים שונים לגמרי? זיהוי התהליכים האלה חשוב לפיתוח כישורי מנהיגות".

תהליך העבודה מתחיל בבחירת דמות, שלרוב אינה דומה כלל לתלמיד עצמו. "זה בדיוק האתגר העומד מולם – להתחבר למאפיינים של דמות נתונה, שונה מהם ומגוונת, לבנות לה נפח ולחבר לה סיפור אישי באמצעות הדמיון ועולם הרגשות", אומרת בנדל. "בסופו של התהליך הם נדרשים לשחק את הדמות במצבים שונים. למשל, כשהדמות מתנצלת על משהו נורא שעשתה, זה מאפשר להביא לידי ביטוי קשת רגשות של חולשה, עלבון, תחינה ובקשה. אלה מועברים דרך תנוחת הגוף, שפת הגוף, הקול והבעות הפנים. אם במקרה אחר הדמות מאשימה ותובעת את עלבונה, ניתן להביא לידי ביטוי רגשות של עוצמה, כוח, נחישות, תובענות והתנשאות".

"גם רכישת טכניקה היא כלי חשוב בעולם זה. באמצעות פעילות המשחק אנו מתרגלים גם פעילות בצורה טכנית. שליטה בטכניקות המשחק מאפשרות חופש ושחרור, לצד ספונטניות ואותנטיות. אלה כלי בסיסיים להופעה בפני קהל, שיכולים לשמש אותנו גם מחוץ לבמה, בחיים האמיתיים".

סיכום המאמר נכתב בידי צוות פורטל מס"ע