כשחינוך וטכנולוגיה נפגשים בירוחם

אמיתי , מור . "כשחינוך וטכנולוגיה נפגשים בירוחם" , הד החינוך, אפריל 2014 , כרך פ"ח , גיליון 04, עמודים 72-77.

כמאה מתכנתים, מורים, מעצבים, יזמים ותלמידים נפגשו ל"האקתון" ־ מרתון של 36 שעות לפיתוח רעיונות חינוכיים בפלטפורמות טכנולוגיות. אבי ורשבסקי, יוזם ומנהל מרכז מיינדסט ומארגן האירוע: "ההפרדה בין חינוך לטכנולוגיה היא עיוות היסטורי שצריך לתקן"
יותר ממאה מורים, מתכנתים, מעצבים ויזמים נפגשו בתחילת אפריל בעיירה ירוחם ל"האקתון" – מרתון יזמות טכנולוגית־חינוכית בן 36 שעות (מיום חמישי בבוקר עד שישי בצהריים) בחסות מיינדסט (MINDCET), מרכז מבית מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) לחדשנות ולפיתוח טכנולוגיות בחינוך.

"האקתון" (שילוב של האקר ומרתון) הוא מושג מוכר בעולם הסטַרטְאפ: מפגש נקודתי ואינטנסיבי שבמהלכו מנסים המשתתפים לטפל ברעיון חדש –משלב החשיבה ועד הרגע שבו הוא מקבל צורה וצבע כיישום (תוכנה, אתר אינטרנט או אפליקציה, למחשב או לסמרטפון). אם אפשר לצרף לרעיון הטרי גם תכנית עסקית ואפשרויות מימון, מה טוב, כי בסטרטאפ כמו בסטרטאפ – אין מצב שלא חושבים על כסף.

יום שישי בבוקר. האווירה בקומה השנייה, קומת מיינדסט, במרכז ההיי־טק בירוחם תוססת ("המבנה עמד שומם עשר שנים עד שמיינדסט הגיעו הנה", מספר ספי שלווין, מנהל מרכז ההיי־טק). עשרות אנשים רוכנים מעל לפטופים, משוחחים, מתכננים. כיממה לאחר שנפגשו לראשונה חותרות קבוצות היזמים והמורים לקו הסיום: הצגה בת שלוש דקות של היוזמה, לפני הקהל וחבר השופטים. הקבוצה הזוכה תקבל פרס נחמד וחשוב מכך – ליווי של צוות מיינדסט שמטרתו להפוך את היוזמה לכלי עבודה אמיתי ושימושי.
"אתמול בבוקר כל מי שהיה לו רעיון רשם אותו על הלוח", מספר רן מגן, מנהל הפרויקטים באירוע. "אחר כך מי שרצה הציג את הרעיון לקהל. אחר כך היה זמן למינגלינג, והחלו להתגבש קבוצות סביב רעיונות מסוימים. הוקמו 35 קבוצות, ולפיצ'ינג הסופי שיהיה היום רשומות 19 קבוצות".

בדרך מהרעיון הראשוני לפיצ'ינג אמור המיזם לקרום עור וגידים, להעלות מספיק בשר כדי שיהיה אפשר להבין אותו ואיך הוא עובד, וגם איך אפשר לממן אותו (לפחות בערך).

בין לבין ומסביב, שמח. אולי זה הכיבוד הלא אופייני לתחום החינוך (פיצות בחצות, בופה צמחוני איכותי לצהריים ובירות לאורך כל היום) ואולי זה המפגש בין אנשי החינוך, האטיים והמהורהרים, לבין אנשי התכנות, העיצוב והיזמות – המהירים והתכליתיים – שמעניק ל"האקתון" אופי מיוחד במינו.

"החיבור הזה של מורים וכל האחרים נראה לי טבעי לגמרי", אומר אבי ורשבסקי, 46, מייסד ומנהל מיינדסט. "ההפרדה בין חינוך לטכנולוגיה היא עיוות היסטורי שצריך לתקן. רואים את זה במיוחד בתחומים ההומניים. במדעים עוד יש איזשהו חיבור, בגלל ההשכלה של המורים בתחומים האלה, אבל אם כל התרבות מתנהלת במדיום הטכנולוגי ואתה לא נוכח שם, אז אתה לא קיים".
אבל תהום פעורה בין התחומים האלה.

"נכון, בעומק של שתי התרבויות האלו – חינוך וטכנולוגיה־יזמות – יש משהו מנוגד. חינוך במהותו הוא תהליך ארוך שבו דברים קורים נדבך על נדבך. יזמות טכנולוגית זה קיצורי דרך, מהירות, יעילות. כששמים בחדר אחד את שתי הקבוצות האלה, זה לא תמיד קל ויש מתח. הם רואים אחד את השני באור לא חיובי במיוחד. המורים רואים בעולם הזה (טכנולוגיה ויזמות) משהו זר, אפילו לא מוסרי, והסטרטאפיסטים לא מעריכים כל כך את החפירה הפדגוגית של המורים".

ואכן, בחור אחד קם בעצבנות משולחן העבודה של הקבוצה שלו, פונה לפינת הקפה ומסנן: "דבר אחד הבנתי מהיומיים האלה, למה אני בחיים לא אלך להיות מורה". למה? אני שואל. הוא מסמן תנועת "דיבור" עם כף היד ומוסיף: "ויותר מדי". מתברר שהוא מעצב, שרגיל, לדבריו, לעבוד עם אנשים שחושבים ועושים, ולא רק מדברים.
•••
אבל הרעיונות ב"האקתון" שופעים. בקבוצה אחת מורה ושני אנשי מחשבים (שהם בני משפחה) מפתחים כלי בשם "באזז", שיעזור למחנך להרכיב במהירות מערך שיעור חינוך על בסיס כתבה שהוא נתקל בה עם כוס הקפה הראשונה של היום. "זה קורה מדי בוקר", אומרת המורה בקבוצה, "שומעים כתבה ברדיו בדרך לבית הספר והיא נוגעת לתחומים שמתאימים לשיעור חינוך, אבל למי יש זמן להכין שיעור מעכשיו לעכשיו?".

בקבוצה אחרת מפתחים משחק בנושא "יישוב סכסוכים ללא אלימות". כאן השילוב כולל לא רק מורים ומתכנתים, אלא גם מעצבת שמציירת בעפרונות צבעוניים את תיבת נוח. השחקן אמור להתמודד עם דילמות חברתיות ומוסריות ולהוליך את התיבה לחוף מבטחים. "הרעיון הוא שכולנו שונים, אבל כולנו באותה סירה", מסביר המורה שבחבורה.

ויש גם קבוצה של בני נוער, שוויתרו על שני ימי לימודים והגיעו עם רעיון מגובש מהבית: אפליקציה שמאפשרת השתקה אוטומטית של הטלפון הסלולרי בזמן שיעורים. "הוא ואני מכירים מהבית מראשון לציון", מספר אחד מהם, בן 15, "ואותו פגשנו בפייסבוק (הוא מצביע על החבר, בן 17 מירושלים). חשבנו על זה כי קורה כל הזמן ששוכחים להשתיק את המכשיר ואז הוא מצלצל בכיתה".
לא נעים.

"מילא לא נעים, יש מורים שלוקחים אותו לכל היום".

האפליקציה של התלמידים מאפשרת להגדיר מראש את שעות השיעורים וההפסקות ושולחת מסרון אוטומטי למי שמתקשר בזמן שיעור. בדיוני השופטים בסוף היום אומר אחד השופטים שאם היה צל"ש מלבד הזכייה במקום הראשון, הוא היה מעניק אותו לצעירים על כך שהגיעו על חשבון בית ספר ועבדו "כמו גדולים".

"לומר שבני נוער היו שותפים ל'האקתון' הזה", מוסיף ורשבסקי, "זו לשון המעטה". לדבריו, נכחו הפעם ב'האקתון' יותר בני נוער מבשני האירועים הקודמים, והם אף היו חברים מובילים ומרכזיים בקבוצות השונות.

למאיה בן ציון, יזמית עם ניסיון עשיר בתחום החינוך ואחת המשתתפות המבוגרות יותר באירוע, הבחנה מעניינת. "בדור שלנו", היא אומרת, "קודם הבינו ואחר כך עשו. היום זה הפוך, ולכן רבים מבני הדור שלי מודרים מהרשת. הם לא מבינים אותה ולא יודעים מה לעשות אתה".

זה עולם של צעירים.

"נכון, וזה בסדר, אבל חבל שאנחנו לא שם גם כן. מי יוצר עבור הילדים? אנשים צעירים עם כישרון במחשב, אבל גם לנו יש מה לתרום. מהניסיון שלנו, הידע שרכשנו, השכלה, מטען תרבותי. צריך לשלב".

ורשבסקי: "הרבה מהכישלונות של טכנולוגיה וחינוך בהיסטוריה הקצרה של הסיפור הזה נבעו מחוסר היכרות והיעדר מפגש. המפגש בין האוכלוסיות האלה והעזרה ההדדית בפיתוח מוציאה משהו שלא היה יכול להיווצר בשום מקום. אני רואה המון השפעה חיובית. מדהים לראות, למשל, כמה אלמנטים מורים לקחו מסטרטאפיסטים בדרך ההצגה של דברים ואת הניסיון של סטרטאפיסטים להבין את הדינמיקה בכיתה. הם מבינים שהדימוי של המורה שיש להם בראש שונה מאוד במציאות. זו לא הקריקטורה שהם חושבים עליה על סמך הזיכרון שלהם מבית הספר או הדימוי הנפוץ ברחוב. זה קורה ב'האקתון' ובמיוחד בפעילות שלנו שנעשית על בסיס קבוע [ראו מסגרת]. הישיבה בחדר אחד עם מורים איכותיים שמייצגים את השטח על מורכבותו וקשייו משנה את התפיסה של אנשי הטכנולוגיה, וזה מועיל להם. החיבור מאוד חשוב".
•••
"עוד חמש דקות פיצ'ינג", מאיץ מנהל הפרויקטים במשתתפים, שכמו תלמידים בבית ספר מגיבים באדישות. "אנחנו רוצים להוציא את ההסעה לתל אביב בזמן", הוא מנסה לזרז מכיוון אחר. כעת התנועה אל עבר האולם המרכזי, שבו יוצגו היוזמות בזו אחר זו, מתגברת; 19 יוזמות, מבטיחות יותר או פחות. לכל קבוצה שלוש דקות להצגה. אחרי כל הצגה מגיעה שאלה או הערה מחבר השופטים, שחברים בו ורשבסקי, מיקי שטיינר (בעל חברת ייעוץ לניהול), ד"ר בת־חן ויינה אובר (מנהלת "מפרשים" מרחב ליזמות חינוכית), אבישי הראל (יזם היי־טק) וד"ר קובי גל, חוקר ומרצה בתחום הנדסת מערכות מידע באוניברסיטת בן־גוריון.

אחר כך מתכנסים השופטים לדיון קצר כדי להחליט איזו קבוצה תזכה במקום הראשון. ההתלבטות לא קלה וניכרים בה הבדלי הרקע בין השופטים. אלה שמגיעים מחינוך אוהבים את "אסכולה" – מאגר פתוח של שאלות ותשובות של תלמידים לקראת בחינות הבגרות (יוזמה של קבוצה המורכבת מבני נוער); ואת "באזז", הכלי להכנת מערך שיעור חינוך בעקבות כתבות שפורסמו בתקשורת.

מי שמגיע מעולם העסקים מעדיף דווקא אפליקציה של משחק טריוויה ממכר, המציג שאלה ומבקש מהשחקן לבחור בין שתי אפשרויות תשובה. בפיצ'ינג הוצג ציטוט אקזיסטנציאליסטי, והיה צריך להחליט מה המקור שלו: פרידריך ניטשה או בוב ספוג. התשובה, איך לא, הייתה בוב ספוג. גם תוכנה ללימוד שפות שדורשת מהתלמיד ליצור כרטיסיות אוצר מילים על בסיס אסוציאטיבי זוכה לשבחים.

בסוף נופלת החלטה: "באזז" זוכה במקום הראשון, בנימוק שהוא עונה על צורך חינוכי אמיתי ובר ביצוע. מיכאל ביטון, ראש המועצה המקומית, מכריז על הזוכים המאושרים, ונראה בעצמו מרוצה מהחגיגה. הוא גוער בשופטים שהפסידו את הנאום שלו, אך חילופי הדברים המחויכים והנינוחים מרמזים שהקשר ביניהם אינו מתמצה רק בטקסים ובאירועים מיוחדים.
אחר כך ממהרים המשתתפים למכוניות הפרטיות ולאוטובוסים שיחזירו אותם הביתה. ההמולה מפנה את מקומה לשקט של צהרי שישי בעיירה המדברית.

איך ה"האקתון" הגיע דווקא לירוחם?

ורשבסקי: "אני גר כאן כבר 15 שנה, ככה שעבורי זה טבעי לגמרי. אבל מעבר לזה, יש כוח לניתוק מהמרכז. ב'האקתון' רואים את זה מצוין. הניתוק של המדבר עושה משהו מיוחד, וירוחם זה מקום בתנופה. זה אזור של הזדמנויות. אנחנו מקווים להיות פעילים יותר ויותר בבתי הספר בסביבה, כולל בפזורה הבדווית, לנסות שם דברים ולתרום לפיתוח שלהם. זו לא חוכמה לעשות את זה בהרצליה או ברעננה. אם נצליח כאן, זה אומר משהו. חוץ מזה, יש לנו גם מרכז בתל אביב, שהיא האקו־סיסטם של הסטרטאפ בארץ, וזה שילוב מנצח".