מתחים כקרש קפיצה לפעולות בשותפות בין מורי מתמטיקה וחוקרי חינוך מתמטי
Mirela Widder, Michal Tabach and Boris Koichu. Tensions as springboards to actions in a partnership between mathematics teachers and mathematics education researchers. J Math Teacher Educ. https://doi.org/10.1007/s10857-024-09652-4
שותפויות מחקר-פרקטיקה (RPPs) התפתחו תיאורטית במהלך העשור האחרון והן כעת תחום מתרחב במהירות של רפורמה במחקר ובפרקטיקה החינוכית. ספרות המחקר מתארת שותפויות כאלה כשיתופי פעולה ארוכי טווח והדדיים בין מורים וחוקרים החוקרים בעיות פרקטיות. חוקרים ואנשי מקצוע עובדים יחד ברוח של הדדיות כדי לפתח שאלות מחקר, לאסוף נתונים, ליישם התערבויות ולנתח ולהשתמש בממצאים. מחקר והוראה צפויים להיות רלוונטיים יותר למדיניות ולפרקטיקה כאשר מורים וחוקרים עובדים יחד מתוך כבוד ואמון הדדיים. למרות ש-RPPs חולקים מאפיינים רבים, הם יכולים להשתנות משמעותית בתצורות ובאינטראקציות של השותפים, בעוצמת העבודה ובתפוקות הצפויות.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא תיאוריה מעוגנת בשדה
קהילות פיתוח מקצועי מבוססות חקר (IPDCs) מייצגות דרך לארגון השותפות בין חוקרים לאנשי מקצוע כדי לשפר את איכות הוראת המתמטיקה. מורי מתמטיקה וחוקרים עובדים ביחד על מחקר חינוכי מעבר לגבולות האוריינטציות התרבותיות, המקצועיות והארגוניות שלהם, מחליפים רעיונות ממחקר ומפרקטיקה ולומדים מתוך ועם השני דרך שיתוף פעולה זה.
דרך עבודה משותפת, חוקרי חינוך משיגים הבנה עמוקה יותר של פרקטיקות הוראת מתמטיקה, המצייד אותם להתמודד ישירות עם אתגרים מקצועיים יומיומיים של אנשי המקצוע. בתמורה, שיתוף הפעולה עם חוקרים מעצים מורים עם חקירה שיטתית של דילמות מקצועיות אמיתיות ויישום של ממצאי מחקר חדשניים בכיתותיהם. שילוב הרעיונות מה-IPDC לתוך הידע והפרקטיקה של המורים מעצים את הרלוונטיות וההשפעה של עבודתם.
מטרת המחקר ושאלות המחקר
המונח "נתיבי השתתפות" מתאר דפוסים של מעורבות ופעולה של מבוגרים בפוליטיקה. מונח זה הושאל לתיאור הנתיבים המובילים מורים לקבלת החלטות, פיתוח סוכנות (agency), והפיכתם למעורבים, מונעים וממוקדים בחקר ב-IPDC. בעוד שהן מורים והן חוקרים מאזנים את המתחים שלהם, עניינו של מחקר זה הוא באופן שבו מורים מנווטים ב-IPDC.
מחקר זה שאף לבחון את הקשר בין נתיבי ההשתתפות של המורים ב-IPDC לבין הדינמיקה של המתחים שהם חווים לאור תיאוריית האיזון של היידר. מכיוון שהתעניינו בתהליך ההשתלבות של המורים בחקר ה-IPDC, התמקדו החוקרים במתחים שחוו המורים בשיח הקהילתי, למרות שהחקר המשותף של מורים וחוקרים הוביל כנראה למתחים גם עבור החוקרים. באופן ספציפי, התמקדו החוקרים בשתי שאלות מחקר:
- אילו מתחים עולים במהלך שיתוף הפעולה של מורים בשלבים שונים של חקר המתבצע ב-IPDC?
- כיצד נתיבי ההשתתפות ב-IPDC משקפים את ניסיונות המורים לאזן את המתחים שהם חווים?
ממצאים, דיון וקריאה למחקר נוסף
הממצאים מראים כי, מלבד היותם המתחים הנפוצים ביותר שחוו משתתפי ה-IPDC, מתחים אפיסטמיים פועלים כמחוללי תגובה חזקים המעצבים את נתיבי ההשתתפות בקהילה ועלולים להציב מכשולים בפני השתלבות המורים בחקר. תיאוריית האיזון של היידר מטילה את האחריות לגישור על המתחים העולים על המורים עצמם. עם זאת, על פי הממצאים, פעולות החוקרים, במיוחד הדיון הפתוח במתחים בקהילה, יכולות להשפיע על החלטות המורים בעת איזון מתחים אלה. משמעות הדבר היא שמנחי פיתוח מקצועי, מצוידים בהבנה עמוקה יותר של מתחים, יכולים לקחת אחריות, לתכנן אסטרטגיה ולבצע את פעולותיהם ביעילות רבה יותר בקהילות עתידיות.
לעומת זאת, מתחים אפיסטמיים פרדיגמטיים שלא טופלו, הקשורים למחקר איכותני, נראה שעוררו פעולות מסוימות המפריעות לפעולת הקהילה. איזון מתחים אלה ללא תמיכה מפורשת מצד החוקרים הוביל חלק מהמשתתפים להתנגד באופן פעיל לרעיונות, ליוזמות ולתהליכים של הקהילה, ואז לעזוב את הקהילה. עזיבתם פיצלה את הקהילה לשתי תת-קבוצות: אנשי פנים, שעל ידי אימוץ פרספקטיבות אפיסטמולוגיות מסוימות, התקדמו לליבת הקהילה ותרמו להצלחתה; ואנשי חוץ, שנדחפו החוצה מהקהילה בשל חוסר יכולתם להשלים עם מחקר איכותני.
הדינמיקה של מתחים אלה גרמה לחוקרים לתהות על פרקטיקה קהילתית שונה, שבה לצד ההבדלים האפיסטמיים בין מורים לחוקרים, חברי ה-IPDC גם דנים ומשא ומתן בגלוי על פרדיגמות המחקר. האם פרקטיקה כזו הייתה עוזרת לגשר על המתחים האפיסטמיים הפרדיגמטיים שלהם בתוך הקהילה? תובנה זו קוראת למחקר נוסף שמטרתו לקבוע האם ניתן לגשר ביעילות על מתחים אפיסטמיים פרדיגמטיים בתוך הקהילה ובאיזה אופן ניתן להשיג זאת.