הוראת הגנה עצמית בקרב תלמידים עם מוגבלויות

Hartwig, R., & McMullen, B. (2021). Teaching Self-Protection to Students with Disabilities. Teaching Exceptional Children, 54(1), 16–24. https://doi/10.1177/00400599211038369

עיקרי הדברים:

● יוזמה חדשנית אשר מתחילה לצבור תאוצה בשיעורי חינוך גופני בחטיבה העליונה בארה"ב היא לימודי הגנה עצמית, אשר רלוונטיים במיוחד עבור תלמידים עם מוגבלויות;

● עבור הורים, מטפלים ומורים של תלמיד עם מוגבלות, קשה מאוד להאמין שמישהו מנצל, תוקף או פוגע בילד, אך המציאות העכשווית עלולה להיות אכזרית ומצריכה ערנות ומוכנות;

● יש ללמד תלמידים בעלי המוגבלויות את איברי הגוף המוצנעים, את ההבדל בין מגע הולם לבין בלתי הולם, את הפעולות וההשלכות של תקיפה ואת טכניקות ההתגוננות המילוליות והפיזיות כנגד התוקף;

● בשל חסמים שפתיים, רגשיים והכרתיים, תלמידים עם מוגבלויות עלולים להתקשות לעבד את האירוע, להתבייש לספר עליו לקרוביהם, להימנע מלדווח למשטרה ואף לחוש אשמה;

● אבל, לא רק שהדיווח מהווה שלב משמעותי בהתאוששות וביכולתו של הקורבן להחלים, אלא בכוחו למנוע פגיעה עתידית ולעצור את התוקף מלהסתובב חופשי;

● אמנם מאמר זה מטיל על מורי החינוך הגופני את מלאכת הוראת ההגנה העצמית, אך מומלץ לשלב ביחידת הלימוד מרצים אורחים מחברות ביטחון מקומיות, קציני משטרה או מדריכי קרב מגע.

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מוגבלויות

רעיון חדשני אשר מתחיל לצבור תאוצה בשיעורי חינוך גופני בחטיבה העליונה בארה"ב הינו: לימודי הגנה עצמית. בפרט, הוראת הגנה עצמית עבור תלמידים עם מוגבלויות הינה רלוונטית במיוחד, משום שלהם סיכויים גבוהים פי 3 להיות קורבנות של בריונות, הצקות או הטרדה מינית. זאת, בשל קשיי הבנה, שפה ותקשורת והתפתחות פיזית ומינית נבדלת (Bureau of Justice Statistics, 2017).

למרות שיחידת לימוד בנושא טכניקות ואסטרטגיות של הגנה עצמית יכולה לסייע לתלמידים עם מוגבלויות להתמודד עם בריונות ולהפחית את רמת האלימות הבית ספרית, היא נחשבת לחוג העשרה ומעטות הן המחלקות הבית ספריות העושות בה שימוש. וחבל שכך, משום שבכוחם של שיעורי הגנה עצמית לפתח בקרב התלמידים מודעות ומשמעת-עצמית, לחזק את ביטחונם העצמי, להכיר את גבולותיהם, ללמדם כיצד להתנהל במצבים מסוכנים, להרחיב את ערוצי התקשורת ולהכניסם לכושר. לא זו בלבד, הגנה עצמית יכולה להפיג פחדים, לתרום לדימוי העצמי, לספק לתלמידים מידע בנושא דיווח והגשת תלונה ולמנוע מעשי תקיפה עתידיים (Sinclair et al., 2015).

פעולות ההכנה הנחוצות לתכנון יחידת לימוד של הגנה עצמית בשיעורי חינוך גופני

1. השגת אישור – בטרם יתחיל שיעור ההגנה העצמית, על המורה להשיג את האישורים הדרושים מהמפקח, מנהל בית הספר וההורים. חשוב להבהיר, שיעורי הגנה עצמית עתידים לכלול תכנים רגישים ויש לספק מראש פעילויות חלופיות לתלמידים שאינם מעוניינים להשתתף.
2. הכרת התלמידים – למען הצלחת השיעור, המורה חייב להכיר את האופן בו תלמידיו לומדים ומה ממריץ אותם. התבוננו בתלמידים היטב במהלך השיעור והרשו להם לדלג על תרגילים מסוימים, למשל בשל מוגבלת פיזית מסוימת או בשל זיכרון טראומתי של תלמיד מסוים. במקרה של הצפת זיכרון כואב, שוחחו בפרטיות עם התלמיד ושקלו לעדכן ולערב את היועצת החינוכית של בית הספר או את הוריו.
3. תכנון מיטבי – מערך שיעור הגנה עצמית צריך לכסות ארבעה תחומי ידע: מודעות, מניעה, הימלטות והתאוששות. תחילה, יש ללמד את התלמידים בעלי המוגבלויות את השמות של איברי הגוף הרגישים והמוצנעים, את ההבדל בין מגע הולם לבין בלתי הולם, את הפעולות המתפרשות כתקיפה ואת ההשלכות החברתיות-פליליות המשתמעות מכך. מעבר לכך, יש ללמד טכניקות להתגוננות מול התוקף ולבסוף להנחות כיצד יש לדווח על תוקף (Bittner et al., 2018).

מודעות ומניעה

ראשית, יש להנחיל לתלמידים אסטרטגיות מניעה של תקיפה, ללמדם לזהות מצבים מסוכנים ולהסביר מה הופך אנשים ל"מטרה נוחה". על אף שמדובר בתלמידים בוגרים יחסית (גילאי 18-12) חשוב מאוד להציג בפניהם את איברי הגוף הפרטיים הזכריים והנשיים (השתמשו בתמונות מצוירות), להבהיר להם את חשיבות של מרחב אישי (לדוגמה, באמצעות פיזור חישוקים באולם הממוקמים במרחק סביר זה מזה), להסביר מהו מגע פיזי אסור (אם מישהו מבקש לגעת באיבר מיני או שולח יד לגופי) ואיזה מגע מותר (למשל, לתת כיף לחבר או לאפשר לרופא לגעת בך). כמו כן, יש להמחיש כיצד להרתיע את התוקף (להגיד בקול רם ותקיף: "די"! או "לא"!, לזעוף, להתרחק, להתגונן ולהתקשר למבוגר או למשטרה). לבסוף, יש לוודא כי התלמידים הבינו, לבקש מהם משוב, לפתוח את הדיון לשאלות ולחזור על המידע.

הימלטות או התגוננות

למרות אסטרטגיות של מודעות ומניעה ושאיפה להתמודד עם המצבים האלו בדרכים נאותות, עדיין קיים הסיכוי שהתלמיד ימצא עצמו במצב מסוכן ממנו יצטרך להימלט או להיחלץ בכוח. לשון אחרת, ישנם מקרים בהם תלמידים עם מוגבלויות חייבים להפגין עוצמות פיזיות כדי להגן על עצמם, ולכן חשוב ללמדם טכניקות של יציבה נכונה, תנועות, חסימות, בעיטות, אגרופים, דחיפות, הדיפות והשתחררות. עם זאת, חשוב לזכור כי האקט עצמו של הוראת ההגנה העצמית יכול להיות מסוכן בפני-עצמו, משום שאם מלמדים זאת בצורה בלתי-אחראית, התלמידים עלולים לפגוע בעצמם או באחרים.

ישנם מקרים מסוימים בהם תלמידים אינם מסוגלים להגן על עצמם פיזית, בשל נכות מוטורית או שכלית. בכל מקרה, עליהם להיות מסוגלים להבין מתי הם עלולים לחוות פגיעה ולהצליח, לכל הפחות, להזעיק עזרה או למלט את עצמם בעזרת תקשורת נבונה. בהקשר זה, אמנם מאמר זה מטיל על מורי החינוך הגופני את הוראת ההגנה העצמית. אך, לא מן הנמנע שניתן לשלב ביחידת הלימוד מרצים אורחים מחברות ביטחון מקומיות, קציני משטרה או מדריכי קרב מגע.

הקמת רעש, התגוננות או תקיפה בחזרה

במצבים מסוכנים, על התלמיד להרעיש, לצעוק, לזעוק לעזרה או לדפוק על חפצים מסביבו. הרעש עשוי למשוך תשומת לב מהסביבה ויכול למנוע מהתוקף להמשיך. מכאן, שמתן משרוקית לתלמידים יכולה להיות טקטיקה פשוטה ויעילה. אם הרעש אינו יעיל, יש לעבור למגננה פיזית הכוללת בעיטות, הדיפה או מנוסה, ואפילו שריטות ונשיכות אם התוקף פוגע פיזית.

אם התקיפה הופכת להיות אלימה במיוחד, הכירו לתלמידים את חלקי הגוף ה"רכים" של התוקף בהם מוטב לפגוע: אצבעות לעיניים, חניקה בגרון, כיפוף הזרת ושבירתה, דריכה על הרגל, מחיאה בו-זמנית על שתי אוזניו של התוקף וכדומה. תקיפת האיברים הרגישים יכולה להמם את התוקף ולהעניק לקורבן זמן להימלט.

התאוששות ודיווח

בשל חסמים שפתיים, רגשיים והכרתיים, תלמידים עם מוגבלויות עלולים להתקשות לעבד את האירוע, להתבייש לספר עליו לקרוביהם, להימנע מלדווח למשטרה ואף לחוש אשמה. אבל, לא רק שהדיווח מהווה שלב משמעותי בהתאוששות וביכולתו של הקורבן להחלים, אלא בכוחו למנוע פגיעה עתידית ולעצור את התוקף מלהסתובב חופשי. לכן, יש להבהיר להם שדיווח על פגיעה הינה בגדר חובה.

לאחר התקיפה, יש להורות לתלמיד ליצור קשר עם הורה, מורה או מבוגר אחראי ולא להתקלח או להחליף בגדים, משום שהמקלחת עלולה לשטוף ולהעלים את הראיות. יחד עם המבוגר האחראי, יכול וצריך התלמיד לגשת למשטרה ולפנות לרשויות החוק והביטחון או לעמותות המסייעות בתקיפה מינית, כמו המשטרה או האיגוד ומרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.

רשימת המקורות

Bittner, M., Goudy, L., Dillon, S. R., McNamara, S., & Adams, D. (2018). Exercise identified as an evidence-based practice for students with autism spectrum disorder. Palaestra, 32(1), 15–20

Bureau of Justice Statistics. (2017). Crime against persons with disabilities, 2009-2015— statistical tables. U.S. Department of Justice Office of Justice Programs. https://bjs.ojp.gov/content/pub/pdf/capd0915st.pdf

Sinclair, J., Unruh, D., Lindstrom, L., & Scanlon, D. (2015). Barriers to sexuality for individuals with intellectual and developmental disabilities: A literature review. Education and Training in Autism and Developmental Disabilities, 50(1), 3–16