לעצב את הדיאלוג הפנימי של התלמיד
Mangels, J. (2024). Reframing Student Self-Talk. Educational Leadership, 82(2), 23–28
עבור תלמידים רבים, יחידת לימוד חדשה או מטלה קשה במיוחד עלולות להצטייר כחסם מהותי ולזמן תחושות ופעולות של דחייה וסלידה. במקרים כאלו, התסכול מבעבע בתוכם, הם מייחלים בסתר-לבם שתיגש אליהם דמות סמכות והם נוטים לדחות את ביצוע המטלה, לסיימה במהירות וברשלנות או לטאטאה מתחת לשטיח. ברור כי צורת התמודדות זו אינה מעודדת למידה אקדמית ואינה מכינה את התלמידים לאתגרים הצפויים להם בחיים האמיתיים.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא למידה לאורך החיים
כמענה לכך, ממליצה ג'ניפר מנגלס, מנחת סדנאות פיתוח-מקצועי ולמידה-לאורך-חיים, למסגר את האתגר בראשו של התלמיד – כהזמנה להתנסות חדשה, לצמיחה, לשינוי ולהתפתחות. כך, בין אם מדובר בראשית קריאה או במשוואה דיפרנציאלית ליניארית, הלומדים מבינים כי עליהם לפתוח את הראש, לאפשר לעצמם לטעות, להבין שהתחלות הן הכי קשות ולשאוף לנתץ את תקרת הזכוכית האישית שמעליהם.
איך אפשר לעצב דיאלוג פנימי של תלמידים?
אי אפשר לתכנת ראש של תלמידים או לשלוט בו. אבל, אפשר לתת דוגמה אישית ולהציע הכוונה, משוב ותמיכה. מעבר לכך, חשוב להמחיש כי התמדה, דבקות במטרה וחריצות אינן תכונות מולדות, אלא נרכשות וזמינות לכול, שכל תלמיד יכול לפתח. לשם עיצוב הדיאלוג הפנימי, יכולים המורים לנקוט באסטרטגיות הבאות:
- שמשו מודל לחיקוי – התלמידים חוזים בכם ולומדים אתכם, בעיקר ברגעים הקשים. לכן, עליכם להדגים בפניהם כיצד יש לנהוג כאשר אנו מבוהלים, לחוצים, מוצפים, מתוסכלים או מאוכזבים. אם, במקרה, בעומדכם מול הכיתה, מתרחשת סיטואציה מלחיצה ובלתי-צפויה, כמו מקרן תקול, הפסקת חשמל או חוסר ציוד קריטי, נצלו את הרגע הזה כדי להדגים התמודדות מהי. הראו לתלמידים שאתם נושמים עמוק, מעבדים את הסיטואציה, שוקלים דרכי התמודדות (אפשר גם בקול רם), שומרים על קור-רוח ומקרינים אופטימיות.
- צאו מאזור הנוחות – עבודה מאומצת עלולה לגרום לאי-נוחות, וטבעי שתלמידים יחושו תסכול או מחנק. לכן, חשוב לנרמל תחושות כאלו ולהסביר לתלמידים מהו אזור נוחות ומהו אזור צמיחה. הבהירו לתלמידים שכדי להתפתח אי אפשר להישאר באזור הנוחות, בו הכול נוח ומוכר, וכי התמודדויות באזור הצמיחה עתידות להוליד תחושות גאווה, סיפוק והישגיות.
- התמקדו במאמצי תלמידים – לומדים צעירים חייבים, בראש ובראשונה, להאמין בעצמם. לכן, כאשר הם נתקעים, בקשו מהם לחשוב על פעולה בעברם שהייתה קשה במיוחד, עליה הצליחו להתגבר. גם אם מדובר בזיכרון שאינו קשור למטלת הלימוד הנוכחית, כמו למידת סגנון שחייה או קטע נגינה חדש, בכוחו להזכיר שטמונים בהם כוחות פנימיים של משמעת עצמית, התמדה, התמקדות, שאפתנות והתעלות ברגעי אמת.
- משבו בצורה בונה – הדברים שאנו אומרים לתלמידים מחלחלים עמוק לתודעתם. בכוחם של מורים למקד את תשומת לבם של התלמידים, להציב בפניהם ציפיות, למקדם ולהניעם קדימה. גם אם התייאשתם מתלמיד מסוים, השתדלו למצוא היבטים חיוביים ולשדר מסרים אופטימיים, כמו: "יופי של שימת-לב לפרטים", "יפה שרשמת לעצמך על הדף את הכול", "הגישה שלך היא נכונה", "המשיכי לנסות" ו-"זה יגיע, אתה תעבור את זה"!
- תאמו ציפיות – לצד האופטימיות, בעת תוצג מטלה חדשה ומאתגרת בכיתה, הימנעו מלהציגה כמשימה קלה, סתמית או שגרתית (גם אם היא כזו עבור חלק מהתלמידים). במקום, הבהירו כי זו משימה חשובה ומאתגרת שמצריכה את מלוא הקשב, הנכונות והמוטיבציה של התלמידים.
בסופו של דבר, תלמידים מגיעים לבית הספר כדי לרכוש מיומנויות חשובות לחיים, ולא רק לצבור ידע. מיומנויות חשיבה, דבקות במטרה, חוסן נפשי, יציאה מאזור הנוחות ופתיחות אופקים הן רק חלק מן הכישורים הדרושים להצלחה בלימודים - ובחיים האמיתיים.