למידה מבוססת סימולציה בחינוך

לוין, א' (2022). למידה מבוססת סימולציה בחינוך. לקסי-קיי, 16, 15-8

עיקרי הדברים:

● תרחיש סימולציה מיטבי הוא כזה המייצג קונפליקט ריאלי, גמיש ומבוסס-תגובה, שמתכתב עם המציאות היומיומית בשדה המקצועי ומאפשר לדון בסוגיות חשובות בתחום ההוראה הכיתתית וההתנהלות הבית הספרית

● צפייה חוזרת בסימולציה מצולמת מחזקת את ההסתכלות הרפלקטיבית בכך שהיא מאפשרת למתנסה לחזות באירוע שחווה ולהתמקד מקרוב ברגעים משמעותיים – מילוליים ולא מילוליים כאחד

● סימולציות דיגיטליות ומציאות-רבודה מאפשרות להתגבר על גבולות הזמן והמרחב ואף נחשבות לכדאיות מבחינה כלכלית

● ככול שהסימולציה מציאותית יותר, כך המשתתפים חווים אותנטיות בלמידה וההתנסות יעילה ופרקטית

● כאשר ההדמיה אינה מיטיבה לתאר מציאות, המשתתפים מתקשים להתמסר לסימולציה וללמוד ממנה ואף עלולים לבוז לה

● אוואטרים נראים ונשמעים פחות משכנעים, בלשון המעטה, מאנשים אמיתיים, והם נעים בכיתה המדומה בצורה סינתטית ומתוכנתת, ולעיתים אף מגוחכת

לתקציר בעברית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא סימולציות

למידה מבוססת הדמיה, או למידה מבוססת סימולציה, היא טכניקה המדמה את תוואי הבית ספרי השטח וממחישה את תנאי הזירה המקצועית העתידית למטרות למידה, תרגול מיומנויות יסוד ורכישת כישורים נחוצים. השימוש בסימולציות החל בעולמות הרפואה והצבא, ומשם גלש לתחומי דעת נוספים כמו הכשרה להוראה, סיעוד ותחבורה. הגם שסימולציות נחשבות ומוכחות ככלי יעיל בתחומים אלו, בשדה ההכשרה להוראה תחום השימוש בסימולציות נחשב כנמצא בראשית דרכו.

בתחום החינוך, נערכות סימולציות בדרכים שונות ומגוונות, המפורטות להלן, אשר שואפות לדמות את הסביבה הבית ספרית התובענית, הדינמית והמאתגרת:

1. תרגול הוראה מול מצלמה וניתוח תוצר – הסרטת סטודנט מעביר שיעור מדומה בפני כיתה ריקה או בפני עמיתים. לאחר מעשה, מוקרן הווידיאו לסטודנט ולעמיתיו והוא זוכה למשוב ולביקורת בונה;
2. הדמיית מצבים במשחקי תפקידים סטודנטיאליים – כניסה לנעלי האחר, כאשר סטודנטים משחקים תפקידים על פי תסריטים שנקבעו מראש, ובאמצעות כך נחשפים לפרספקטיבות בית ספריות נוספות, כגון תלמיד שקט, תלמיד רועש או הורה זועם;
3. סימולציה עם שחקני דרמה – התנסות במצב קונפליקט בזמן אמת כאשר הסטודנט מתנסה מול שחקנים מקצועיים ותרחיש דינמיים וחיים (McGarr, 2021).

סימולציה בהכשרה להוראה: מעלות וחסמים

בשני העשורים האחרונים, גובר משמעותית השימוש בסימולציות בשדה ההכשרה להוראה והפיתוח המקצועי. מגמה זה מהדהדת קריאה עולמית לשילוב ויישום של התנסויות אקטיביות וקליניות ולמידה רפלקטיבית בקרב פרחי הוראה. הספרות המחקרית בתחום הסימולציה בחינוך מראה כי הסימולציה, לסוגיה השונים, מזמנת ומייצרת למידה אקטיבית ומכינה את המשתתפים לעתידם המקצועי בפועל. כידוע, בסימולציות טמון פוטנציאל להקנות ידע פרקטי, לחזק מיומנויות פדגוגיות וניהוליות, לגשר בין התיאוריה לבין הפרקטיקה, להכין הבוגרים לאתגרים עתידיים, להקל על "הלם" הכניסה להוראה ולסייע בהתמודדות עם נשירת בשנים הראשונה.

יחד עם זאת, אין בכוחה של הסימולציה להחליף את מציאות ההוראה והיא אינה משולה לגלולת קסם אשר מפיגה את "הלם התרבות" אשר אוחז במורים מתחילים. במילים אחרות, לצד האפקטיביות של הכלי הסימולטני, ניכרות בו גם מגבלות מסוימות. לדוגמה, תחושות של חוסר אותנטיות וחוסר אמינות בקרב המשתתפים, חוסר מוטיבציה ונכונות לעסוק בתרחישים בדיוניים ותחושת שיפוטיות-יתר בקרב המתנסים שביצועיהם "עומדים למשפט" בשלב התחקיר (Ferguson, 2017; Theelen et al., 2019).

כיצד לנהל סדנת סימולציה?

תהליך הוליסטי של סימולציה בחינוך בנוי בעיקרו על תסריט, משחק ותחקיר, כאשר כל אלו מונְחים ביד מכוונת ורמה החותרת לשרת מטרה פדגוגית.

תסריטאות וחינוך

התסריט או תרחיש הסימולציה הינו חשוב ביותר והוא מכיל את האקספוזיציה, הסצנה הפותחת, פיתולי העלילה הפוטנציאלים, אופיין של הנפשות הפועלות והמטרות הפדגוגיות. השחקנים, מצדם, ערוכים לשלל תרחישים וצפויים להגיב בהתאם להתנהגויות מילוליות ולשפת הגוף של המתנסה.

התרחיש נסמך על צופן שיחה קונפליקטואלית. זהו תיאור ברור של נקודות המפנה הצפויות בהתאם להתנהגויות האופטימליות, או הבעייתיות, מצד המתנסה. בפועל, המפגש צפוי להתפתח לפי האופן שבו מתקרב המתנסה אל צופן זה, או לחילופין מתרחק ממנו. מגוון ההסתעפויות הקיימות בתרחיש מבוסס על ניסיון העבר, מערך המטרות הפדגוגיות, מיקסום תחושת האותנטיות והשאיפה לייצר תסריט מתגלגל דמוי-מציאות.

עבור כל סימולציה נכתב תסריט ייחודי אשר נכתב ומעובד לאור זהות קהל הלומדים, מטרות הקבוצה ואתגריה ויעדי הלמידה. עם תום שלב איסוף המידע רצוי לקיים סדרת שיחות או מפגשים בין כותב התרחישים לבין מומחים אובייקטיבים מתחום הדעת שאינם נציגים מטעם קבוצת הלומדים. למשל, מחנכת כיתה בחטיבת ביניים, פסיכולוגית חינוכית, דרמטולוג או חוקר חינוך וטכנולוגיה. מטרת השיחות האלו היא להעצים את האותנטיות של התרחיש ככל שניתן, להכין מראש מגוון של סיטואציות כיתתיות ובית ספריות ולצייד את השחקנים בהוראות מדויקות ככל האפשר.

הסימולציה היא במה

שחקן התיאטרון הוא, למעשה, האמצעי המחולל את תהליך הלמידה. אבל, הזרקור מופנה לכול אורך הדרך אל המתנסה. נוכחותו של שחקן אנושי מקצועי המתפקד, מתמרן ואף מאלתר במהלך הסימולציה בזמן אמת אמורה לטפח את תחושת האותנטיות והריאליזם של הסימולציה ולהציע מנגנון תגובתי נאמן למציאות ומאתגר. למעשה, ככול שהסימולציה מציאותית יותר, כך המשתתפים חווים אותנטיות בלמידה וההתנסות יעילה ופרקטית. כהנגדה לכך, כאשר ההדמיה אינה מיטיבה לתאר מציאות, המשתתפים מתקשים להתמסר לסימולציה וללמוד ממנה ואף עלולים לבוז לה.

ההיבט הריאליסטי, אפוא, מהווה אתגר של ממש בסימולציות הדיגיטליות. אמנם, סימולציות דיגיטליות ומציאות-רבודה מאפשרות להתגבר על גבולות הזמן והמרחב ואף נחשבות לכדאיות מבחינה כלכלית. אולם, אוואטרים נראים ונשמעים פחות משכנעים, בלשון המעטה, מאנשים אמיתיים, והם נעים בכיתה המדומה בצורה סינתטית ומתוכנתת, ולעיתים אף מגוחכת. כמו כן, אי היכולת להבחין בבירור בהבעות הפנים של האוואטרים והאינטראקציה הקרה והממוחשבת מולם מהווים מכשול מהותי משום שרכישת מיומנויות תקשורת בינאישיות היא מטרה חשובה בסימולציות בחינוך ובהכשרה להוראה.

תחקיר והנחיה

המונח "תחקיר" לקוח מהלקסיקון הצבאי והוא מתאר פרקטיקה של סקירת ביצוע משימה לשם שיפור עתידי. בד בבד, התחקיר נוכח גם בשיח הפסיכולוגי-טיפולי העוסק בהתמודדות עם טראומה. לרוב, תחקיר הסימולציה מנוהל בידי מנחה מיומן אשר חזה בסיטואציה ולרשותו עומדים תיעודים מוסרטים ומוקלטים מבוססי-וידאו. התחקיר חייב לכלול צפייה חוזרת של המתנסה בעצמו והקשבה להסבריו ונימוקיו. התחקיר יכול בהחלט להתנהל בפורמט של אחד-על-אחד, אך לרוב, משיקולים פרקטיים, מנוהל כשיח רפלקטיבי קבוצתי או כיתתי.

התחקיר מסייע ללומדים להבין, לנתח ולעבד את אשר חוו ועשו במהלך הסימולציה, מתוך שאיפה לשפר ביצועים עתידיים במצבים דומים. צפייה חוזרת בסימולציה מחזקת את ההסתכלות הרפלקטיבית בכך שהיא מאפשרת למתנסה לחזות באירוע שחווה ולהתמקד מקרוב ברגעים משמעותיים – מילוליים ולא מילוליים כאחד. תחקיר אפקטיבי, אגב, נמנע משיפוטיות ומספק משוב ברור, מכבד ומאתגר, כמו גם חומר למחשבה.

רשימת המקורות

Ferguson, K. (2017). Using a Simulation to Teach Reading Assessment to Preservice Teachers. Reading Teacher, 70(5), 561-569. https://doi.org/10.1002/trtr.1561

McGarr, O. (2021). The use of virtual simulations in teacher education to develop pre-service teachers’ behaviour and classroom management skills: implications for reflective practice. Journal of Education for Teaching, 47(2), 274-286.‏ Https://doi.org/10.1080/02607476.2020.1733398

Theelen, H., van den Beemt, A., & Brok, P. den. (2019). Classroom simulations in teacher education to support preservice teachers’ interpersonal competence: A systematic literature review. Computers & Education, 129, 14–26. https://doi-org/10.1016/j.compedu.2018.10.015

Ferguson, K. (2017). Using a Simulation to Teach Reading Assessment to Preservice Teachers. Reading Teacher, 70(5), 561-569. https://doi.org/10.1002/trtr.1561