ללמד הרגלי מסך טובים יותר
Kolb, L. (2024). Teaching Better Screen Habit. Educational Leadership, 82, 3, 48–53
בתי הספר אוסרים על שימוש בטלפונים חכמים, הורים מביעים דאגה מזמני המסך ההולכים ומתארכים ומשרד הבריאות קורא למתג רשתות חברתיות כמסוכנות עבור מתבגרים. אף על פי כן, רוב מוחץ של מתבגרים בעולם המערבי מחזיק בטלפון חכם, ל-19% מבני השמונה בארה"ב כבר יש מכשיר בבעלותם והתלות בטלפונים החכמים הולכת ומתעצמת.
לפי פרופ' ליז קולב, מומחית בתחום השימוש הרגלי צריכת מסך בחטיבות הביניים, ומרצה וחוקרת במחלקה להכשרה להוראה באוניברסיטת מישיגן, אין טעם בהתנגדות, דחייה ומיגור של טלפונים חכמים. במקום זאת, רצוי שהתלמידים יפתחו מנגנוני אחריות אישית, חשיבה ביקורתית וחתירה לפתרון בעיות וילמדו לאזן בין אונליין ל-Offline. במקביל, מנהלי בתי הספר והמורים מחויבים להוביל התערבויות שיתופיות, קהילתיות וחברתיות בנושא אחריות ברשת ושימוש מושכל בעזרים טכנולוגיים.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא טכנולוגיה
טקטוניקה של שדה החינוך הדיגיטלי
בעשורים האחרונים, שדה החינוך הדיגיטלי עובר תהפוכות ונע מדגש על אוריינות דיגיטלית בשנות ה-2000 (שימוש במקלדת ויישומי Office והכרת האינטרנט) לבטיחות ברשת בשנות ה-2010 (בריונות רשת ותרמיות-רשת). כיום, בשנות ה-2020, הדגש מושם על שעות מסך ובריאות נפשית-מקוונת. זאת אומרת שמדי עשור נדרשים בתי הספר להסתגל למציאות דיגיטלית עכשווית ונבדלת ולפתח, בד בבד, מערך חדש של מענה לתלמידים.
גישות עכשוויות להרגלי מסך טובים יותר
- גישת קבוצת השווים – כאשר מבוגרים אומרים למתבגרים מה לעשות, המתבגרים אוטמים את אוזניהם. אבל, כאשר דמות אותנטית מדברת לליבם, למשל, נער קרוב לגילם, יש לכך השפעה גדולה יותר. שיח כן עם חבר מהשכבה מעל, עוזר המאמן בקבוצת הכדורגל או המדריכה בצופים מייצר מרחב בטוח, אותנטי ולא-שיפוטי להיפתח, לשתף ולדבר אמת. באחד מבתי הספר במישיגן, לדוגמה, הונהגה שעה שבועית בה תלמידי כיתות ז'-ט' מצוותים לתלמידי י'-י"ב לפגישות המוגדרות כ"מרחב ללא שיפוט" אשר מנוהלות על ידי סטאז'רים להוראה בגילאי 19 או 20.
- שיחות בקבוצות קטנות – כאשר מובא בפני התלמידים חוקר חינוך, או בר-סמכא מהתחום של חינוך וטכנולוגיה, ונותן הרצאה כיתתית או שכבתית, התלמידים מאזינים באופן פסיבי ולבטח נמנעים מלשתף פרטים אישיים. אבל, שיחות בקבוצות קטנות, של 6-4 תלמידים, יכולות לשמש כמרחב נוח לייצר דיאלוג שיתופי ותומך, להציג את פני הדברים כפי שהם, לקבוע נורמות חדשות ולחשוב יחד על תופעת ההידבקות למסכים.
- שיח לאורך השנה – במקום לקבוע מראש שיעור, או שניים, בשנה בנושא של בטיחות ברשת או חינוך דיגיטלי, פנו במערכת השעות זמן לשיח תמידי וממושך. המרחב הדיגיטלי הינו דינמי, נזיל ומסעיר ומתרחשות בו דרמות בקצב מסחרר. התלמידים צריכים את הזמן לשוחח על הדברים בהם חזו, על המשפיענים מהם צחקו ועל החשבונות מהם מוטב להיזהר. שיח כזה יכול אפילו להתקיים בשעות אחר הצהריים, לאורך כ-30 דקות, ובזירה מקוונות ושיתופית, בליווי המורה, המחנכת או היועצת החינוכית.
- סמכות תלמידים – אם נעניק לתלמידים סמכות ואחריות, הם ייטו לקחת החלטות שקולות ונבונות יותר במרחב המקוון. אפשר, באחד משיעורי החברה, לשתף תלמידים באירוע מאתגר שחווינו ברשת, ולבקש מהם להציע עצה, עזרה או הנחיה. זכרו, תלמידים, שלרוב יושבים כנמענים פסיביים בכיתה, נהנים מאוד להגיע מעמדה של מומחה.
- הצגת העובדות – להגיד למתבגרים שאסור להם לעשות משהו (כמו, למשל, לפתוח חשבון טיק טוק) מבלי להסביר מדוע, לא צפוי למנוע מהם לעשות כן. אבל, אם מציגים בפניהם הוכחות מוצקות ומסבירים על תופעות של התמכרות לרשת, טירגוט קהלי יעד ואיסוף מידע שיווקי – גוברים הסיכויים שיפעלו, יגלשו וישתפו מידע בצורה זהירה יותר.
- מעורבות הורית – למרות שמתבגרים חותרים לפרטיות ואוטונומיה, והתיווך ההורי בגילאים האלו אינו כפי שהיה בגיל הרך, להורים עדיין יש תפקיד חשוב והתערבותם דרושה. בקו התפר הזה, צריכים המורים, המחנכים והמנהלים לחשוב על דרכים יצירתיות לערב את ההורים בנעשה. לדוגמה, ערבי עיון מקוונים בנושא בריאות דיגיטלית בהם הלומדים וההורים משתתפים, שומעים ומשמיעים את קולם. המפגשים המקוונים האלו יכולים לכלול חידונים, משחקים, דיונים ואפילו השקת מיזמים.
- הכרת הטוב – לבסוף, חשוב לזכור שהטכנולוגיה נושאת עמה יתרונות והזדמנויות מהפכניות, כאלו שקשה לדמיין את החיים בלעדיהם. לכן, חשוב להימנע מהצהרות ריקות מתוכן, כמו "הרשתות החברתיות מקלקלות את הנוער" או "כבה כבר את השטויות האלו". במקום, בררו עם התלמידים כיצד ובאילו תחומים הטכנולוגיה מסייעת להם. להבין את המציאות בה חיים התלמידים מאפשרת להתקרב אליהם, לשוחח איתם, להכיר את אתגריהם ולהציע עצה.