אשרור קול התלמידים: בחינת המיתוס של "הילד השקט"
Plotinsky, M. (2024). Validating student voices: Examining the myth of the “quiet kid.” Literacy Today (2411-7862), 41(4), 74–76
מורים צריכים לשאוף להשיג את האיזון שבין אווירה כיתתית שקטה, פסיבית וצייתנית לבין אווירה של חוסר-סדר וכאוס. מרחב כיתתי אופטימלי הוא כזה המטפח חשיבה ביקורתית ומעודד דיבור, כתיבה, קריאה והאזנה בכל דרך אפשרית. כאשר תלמידים מרגישים שהרעיונות שהם מביעים נשמעים, נשקלים ומתקבלים, הם נוטים להיות מעורבים בעשייה הכיתתית ולשאוף להישגיות. אבל, התלמידים מאוד שונים זה מזה. אז, איך אפשר להגיע לכל תלמיד? והאם וכיצד ניתן להניע תלמידים שקטים, פסיביים ואדישים?
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא הוראה
סינדרום התלמיד השקט
רוב המורים מתקשים מאוד להניע תלמידים פסיביים או ביישנים, כאלו שאינם מפריעים, אך עושים עצמם בלתי-נראים ומפגינים אדישות יתרה. רבים מהם מתויגים כילדים שקטים, אינם זוכים לתשומת-לב והנטייה הטבעית היא להניח להם לנפשם, לא לאתגרם מבחינה אקדמית ולהתמקד בתלמידים הקולניים והבולטים יותר.
אבל, האמת היא שאין דבר כזה ילד שקט, יש ילד שנמצא במקום בו אינו חש בנוח להתבטא. לראיה, מחקרים שעקבו אחר ילדים שתויגו כשקטים גילו חיות חברתיות מול משפחה, חברים או בחוגים אחרי הצהרים. כדי לעצב מחדש את תודעת וגישת התלמיד, לנטוע בו אמון ולהניעו למעורבות, יש להבהיר לו שקולו נשמע, משמעותי ותורם לשיח הכיתתי – בין אם הוא צודק או שוגה.
אחת הדרכים המיטביות לעשות כן היא באמצעות כתיבה. שכן, כתיבה מהווה ערוץ שקט, אישי, אקספרסיבי ובעל סיכון-נמוך להיפגע. אפשר, למשל, לבקש שהתשובות ישולשלו באופן אנונימי לקלפי כיתתי או יינתנו ביישום אנונימי ייעודי, כמו Mentimeter או AnswerGarden. בנוסף, ניתן להצמיד את התלמיד השקט לתלמיד שיודע לדברר אותו, למנותו לתפקיד מרכזי המצריך הפגנת מנהיגות או לשחק במשחקי השלמת משפטים.
למידה פעילה
התלמידים הקולניים והבולטים ביותר, שתמיד מצביעים ומהנהנים, אינם בהכרח לומדים קוגניטיביים פעילים או מבינים את החומר הכי טוב, ויש להסתכל עמוק מתחת לפני השטח. לכן, דווקא המטלות והעבודות הכתובות יכולות לשמש כר פורה לבחון ולנתח את מידת המעורבות, ההבנה וההתקדמות של כלל התלמידים. בהקשר זה, ראוי להרבות בשאלות פתוחות במבחנים ובעבודות בית (אפילו שמייגע לבדוק אותן) ולהשתמש בפורמט הכתוב כדי לשלוח לתלמידים מסרים בחזרה. במקביל, שיעורי חברה אינם חייבים להתנהל כדיון במליאה. אפשר בהחלט לתת לתלמידים שיעורי בית בחברה, ולשאול אותם שאלות כמו:
- אילו מושגים שלמדנו עוררו אותך לחשיבה?
- מהן השאלות הגדולות שמבעבעות בתוכך לאחר שיום הלימודים מסתיים?
- האם יש משהו שמפריע לך ללמוד? איך אני יכול לעזור לך עם זה?
- איזו עצה היית נותן לתלמיד שיעלה בשנה הבאה לחטיבת הביניים?
- איך היית מסכם את שנת הלימודים?
כאשר ניתנת לתלמידים הזדמנות לכתוב באופן פרטי על חוויית הלמידה, המורים מקבלים מידע רב ותיאורי בנושאים חברתיים ופדגוגיים, ומדבררים, בעקיפין ובמישרין, את התלמידים הנחבאים אל הכלים.
פנייה לכול הלומדים
לא משנה אם הנושא הוא מדעים, מתמטיקה או כישורי חיים, בכוחה של כתיבה לדברר תלמידים שקטים ולהניעם למעורבות. אפשר, למשל, לבקש מהתלמידים להציב לעצמם יעדים בתחילת השנה, לציין מהי יחידת הלימוד החשובה ביותר מבחינתם, לספק משוב מקוון כתוב אחרי כל שיעור ואף להציע חומרי או שיטת לימוד אלטרנטיביות. גם אם המורה אינו מקבל או מיישם את הצעותיהם באופן מלא, הם מפתחים תחושת שייכות וצפויים להרגיש שקולם נשמע, שהם חשובים ומבינים אותם טוב יותר. כמו כן, הם צפויים להרגיש שהמורה יודע מה קשה להם ומה מכשיל אותם ושנרקם אמון בינם לבין המערכת הבית ספרית.
Plotinsky, M. (2024). Validating student voices: Examining the myth of the “quiet kid.” Literacy Today (2411-7862), 41(4), 74–76
מורים צריכים לשאוף להשיג את האיזון שבין אווירה כיתתית שקטה, פסיבית וצייתנית לבין אווירה של חוסר-סדר וכאוס. מרחב כיתתי אופטימלי הוא כזה המטפח חשיבה ביקורתית ומעודד דיבור, כתיבה, קריאה והאזנה בכל דרך אפשרית. כאשר תלמידים מרגישים שהרעיונות שהם מביעים נשמעים, נשקלים ומתקבלים, הם נוטים להיות מעורבים בעשייה הכיתתית ולשאוף להישגיות. אבל, התלמידים מאוד שונים זה מזה. אז, איך אפשר להגיע לכל תלמיד? והאם וכיצד ניתן להניע תלמידים שקטים, פסיביים ואדישים?
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא הוראה
סינדרום התלמיד השקט
רוב המורים מתקשים מאוד להניע תלמידים פסיביים או ביישנים, כאלו שאינם מפריעים, אך עושים עצמם בלתי-נראים ומפגינים אדישות יתרה. רבים מהם מתויגים כילדים שקטים, אינם זוכים לתשומת-לב והנטייה הטבעית היא להניח להם לנפשם, לא לאתגרם מבחינה אקדמית ולהתמקד בתלמידים הקולניים והבולטים יותר.
אבל, האמת היא שאין דבר כזה ילד שקט, יש ילד שנמצא במקום בו אינו חש בנוח להתבטא. לראיה, מחקרים שעקבו אחר ילדים שתויגו כשקטים גילו חיות חברתיות מול משפחה, חברים או בחוגים אחרי הצהרים. כדי לעצב מחדש את תודעת וגישת התלמיד, לנטוע בו אמון ולהניעו למעורבות, יש להבהיר לו שקולו נשמע, משמעותי ותורם לשיח הכיתתי – בין אם הוא צודק או שוגה.
אחת הדרכים המיטביות לעשות כן היא באמצעות כתיבה. שכן, כתיבה מהווה ערוץ שקט, אישי, אקספרסיבי ובעל סיכון-נמוך להיפגע. אפשר, למשל, לבקש שהתשובות ישולשלו באופן אנונימי לקלפי כיתתי או יינתנו ביישום אנונימי ייעודי, כמו Mentimeter או AnswerGarden. בנוסף, ניתן להצמיד את התלמיד השקט לתלמיד שיודע לדברר אותו, למנותו לתפקיד מרכזי המצריך הפגנת מנהיגות או לשחק במשחקי השלמת משפטים.
למידה פעילה
התלמידים הקולניים והבולטים ביותר, שתמיד מצביעים ומהנהנים, אינם בהכרח לומדים קוגניטיביים פעילים או מבינים את החומר הכי טוב, ויש להסתכל עמוק מתחת לפני השטח. לכן, דווקא המטלות והעבודות הכתובות יכולות לשמש כר פורה לבחון ולנתח את מידת המעורבות, ההבנה וההתקדמות של כלל התלמידים. בהקשר זה, ראוי להרבות בשאלות פתוחות במבחנים ובעבודות בית (אפילו שמייגע לבדוק אותן) ולהשתמש בפורמט הכתוב כדי לשלוח לתלמידים מסרים בחזרה. במקביל, שיעורי חברה אינם חייבים להתנהל כדיון במליאה. אפשר בהחלט לתת לתלמידים שיעורי בית בחברה, ולשאול אותם שאלות כמו:
- אילו מושגים שלמדנו עוררו אותך לחשיבה?
- מהן השאלות הגדולות שמבעבעות בתוכך לאחר שיום הלימודים מסתיים?
- האם יש משהו שמפריע לך ללמוד? איך אני יכול לעזור לך עם זה?
- איזו עצה היית נותן לתלמיד שיעלה בשנה הבאה לחטיבת הביניים?
- איך היית מסכם את שנת הלימודים?
כאשר ניתנת לתלמידים הזדמנות לכתוב באופן פרטי על חוויית הלמידה, המורים מקבלים מידע רב ותיאורי בנושאים חברתיים ופדגוגיים, ומדבררים, בעקיפין ובמישרין, את התלמידים הנחבאים אל הכלים.
פנייה לכול הלומדים
לא משנה אם הנושא הוא מדעים, מתמטיקה או כישורי חיים, בכוחה של כתיבה לדברר תלמידים שקטים ולהניעם למעורבות. אפשר, למשל, לבקש מהתלמידים להציב לעצמם יעדים בתחילת השנה, לציין מהי יחידת הלימוד החשובה ביותר מבחינתם, לספק משוב מקוון כתוב אחרי כל שיעור ואף להציע חומרי או שיטת לימוד אלטרנטיביות. גם אם המורה אינו מקבל או מיישם את הצעותיהם באופן מלא, הם מפתחים תחושת שייכות וצפויים להרגיש שקולם נשמע, שהם חשובים ומבינים אותם טוב יותר. כמו כן, הם צפויים להרגיש שהמורה יודע מה קשה להם ומה מכשיל אותם ושנרקם אמון בינם לבין המערכת הבית ספרית.