לטפל במטפלות: המפגש בין דאגה לבין חמלה-עצמית-מודעת בחינוך הקדם יסודי

O’Hara-Gregan, J. (2024). Caring for the Carers: The Intersection of Care and Mindful Self-compassion in Early Childhood Teaching. Early Childhood Education Journal, 52(5), 891–900. https://10.1007/s10643-022-01432-0

כיצד יכולות גננות ליישם חמלה-עצמית-מודעת בסביבת הגן הלחוצה?

● גלו סלחנות ואמפתיה כלפי עצמכן, הזכירו לעצמכן שאתן עושות כמיטב יכולתכן וזכרו שאתן אנושיות ומותר לטעות

● נסו לבחון סיטואציות לחוצות מהצד, באופן אובייקטיבי ולא אגוצנטרי

● דווקא ברגעי לחץ, שמשו מודל לחיקוי והדגימו לילדי הגן כיצד לנהוג בשעת משבר

● בחרו ספרים וסיפורים שעוסקים בחמלה, טוב-לב ומודעות לסביבה ודונו בהם עם הלומדים

● בסוף היום, קחו כמה דקות לחשוב על פעולות שנקטתן והתבררו כמוצלחות

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא חינוך קדם יסודי

כרוניקה של דאגה

יחסים בין גננות לבין ילדי גן הינם חד-כיווניים ובלתי-שוויוניים באופיים, כאשר הגננות מטפלות בילדים, ולעולם לא להיפך. למעשה, הן משתמשות בגופן, תודעתן, ניסיונן וכל הכלים העומדים לרשותן כדי להעניק טיפול לילדים. בהקשר זה, ישנן כמה מידות-מוסר אשר דרושות כדי להעניק טיפול לילדים:

1. תשומת לב ונגישות (Attentiveness);
2. אחריות;
3. תחושת מסוגלות עצמית;
4. היענות וערנות (responsiveness);
5. חמלה;
6. תקשורתיות.

חמלה-עצמית-מודעת

חמלה היא רגש בסיסי אשר משולב במודעות עמוקה לסבלו של העצמי או האחר ובשאיפה לעזור ולהקל על כאבו. ואילו, חמלה-עצמית היא חמלה אשר מופנית פנימה – אל העצמי – ובאמצעותה יכול האינדיבידואל להעניק מזור לעצמו, לנפשו ולתודעתו. חשיבותה של החמלה העצמית חשובה במיוחד מכיוון שהאדם הסביר מוכרח להרגיע, לאזן, לנחם וליישב את דעתו ונפשו שלו, בטרם יצליח לטפל באחרים. למעשה, למודל של חמלה-עצמית-מודעת יש שלושה מרכיבים מרכזיים:

1. חסד עצמי (self-kindness) – קבלת והבנת העצמי והימנעות משיפוטיות-עצמית או ביקורת נוקשה;
2. אנושיות והומאניות (Common humanity) – הבנת מקומו, מסוגלותו ומוגבלותו של האדם כחלק מחברה אנושית, ולא כפרט מופרד ומבודד;
3. מודעות (Mindfulness) – עיבוד רגשות, מחשבות וחוויות כואבות באופן מאוזן ושקול, במקום להישאב אליהן או להתבוסס בהן.

מתודולוגיה

לאחר שהשתתפו בקורס באורך שמונה שבועות בנושא חמלה-עצמית-מודעת, נערכו ריאיונות עומק חצי-מובנים עם 12 גננות ותיקות בניו זילנד ונוהלו קבוצות דיון לאורך שנת הלימודים. הריאיונות וקבוצות הדיון הולידו הערות, הארות ותובנות מצד הגננות בנושאי קבלת עצמי, דאגה לאחר, יחסי גננות-ילדים, הכשרה להוראה, שיטות הוראה, חמלה-עצמית-מודעת בשדה החינוך ומגבלות בסביבת העבודה.

ממצאים וניתוח

מטבעו, החינוך הקדם יסודי מצריך מהגננות לטפל באחרים – ולעולם לא בעצמן. אולם, כושרן ומסוגלותן של הגננות לטפל בילדי הגן מושפעים מאוד ממצבן ומחוסנן המנטלי. למרבה הצער, לא רק שאין להן זמן לטפל בעצמן במהלך יום העבודה, אלא שבמקרים רבים הן אינן יודעות כיצד לטפל בעצמן ולדאוג לרווחתן האישית ועל כן גוברים סיכוייהן לשחיקה ונשירה. על רקע זה, המחקר רואה בחמלה-עצמית-מודעת כלי ייעודי וחשוב ב"ארגז הכלים" הבלתי-נראה של נשות החינוך, אותו הן יכולות לשלוף בין-רגע, בעתות לחץ ומשבר בעבודה.

בפועל, הגישה של חמלה-עצמית-מודעת סייעה לגננות לזהות דפוסים בהתנהגותן, לשנות הרגלים ולהתמודד עם אתגרים. לא בכדי, מחקר זה הוכיח כי המרואיינות הצליחו להגיב לאירועים ואתגרים בצורה מיושבת ומושכלת יותר מבעבר, להפגין אמפטיה כלפי עצמן והסביבה, להתבטא בבהירות ולבקש עזרה מהסביבה.

בנוסף, גננות אשר תרגלו חמלה-עצמית-מודעת הצליחו לפתח מודעות עמוקה כלפי עצמן, לחזק את חוסנן הנפשי ולתרגל ויסות רגשי. למעשה, סדנת החמלה העצמית המודעת סייעה להן להפיג תודעות שליליות, כגון: חרדות, דיכאונות, מחשבות-שווא, בושה ופרפקציוניזם. בד בבד, היא טיפחה תודעות חיוביות, כמו: אופטימיות, ביטחון עצמי, הכרת תודה, חיבור למקום וסיפוק.

דיון והמלצות

הפרקטיקה של חמלה-עצמית-מודעת בפרט והרחבת הנושא של בריאות נפשית של גננות בכלל צריכה לקבל יותר מקום בתוכניות הלימודים של מסלולי ההכשרה להוראת הגיל הרך. הגם שמערכת ההכשרה להוראה מצפה מגננות לפתח מנגנוני חוסן רפלקטיביים, רגשיים ומקצועיים, ההנחיה הניתנת בתחום זה היא מינימלית או נפקדת. למעשה, השיח בתחום של חמלה ורווחה נפשית בחינוך הקדם יסודי נחשב שולי, למרות שמערכת החינוך תלויה בהון האנושי, בחוסן המנטלי וברווחה הנפשית של אנשיה.

מחקר זה גורס כי גננות יכולות, ואף צריכות ומחויבות, לדעת לטפל בעצמן. לא רק שחמלה-עצמית-מודעת מטפחת את רווחתן הנפשית של הגננות, בכוחה גם להשפיע לחיוב על הלמידה וההתפתחות של ילדי הגן. שכן, פרקטיקה זו מסייעת להן לבחון סיטואציות, ולהשיב עליהן, מתוך נקודת מבט שקולה, רגועה ומודעת. זאת, במקום להגיב באופן אינסטינקטיבי, יצרי ובהול.

בדומה למקצועות אחרים המאופיינים במפלסי מתח גבוהים, כמו ביטחון, סיעוד ועבודה סוציאלית, מצבם הפסיכולוגי-נפשי של גננות עתיד להשפיע על מסוגלותן, תפוקתן וכושר הכלתן – בטווח הקצר והארוך. אם כך, מערכות חינוך והשכלה גבוהה אשר שואפות לטפל בעצימות השחיקה והנשירה בכוח ההוראה מוכרחות להעניק לצוותי החינוך שיעורים, סדנאות ותוכניות בנושא של חמלה-עצמית-מודעת.