עניין של כבוד

Hsieh, B., & (2023). A matter of respect. Educational Leadership, 81, 1, 63-70

עיקרי הדברים:

● מורים רבים מדווחים שהם אינם נשאלים על אודות האתגרים של התלמידים, מבנה הכיתות והצרכים שלהם כמורים

● כדאי להקדיש זמן בישיבת הצוות כדי להכיר את המורים באופן אישי, לשאול אותם על חוויותיהם בכיתה, לשאול כיצד ניתן לתמוך בהם, להדגיש את הצלחתם וללמוד מניסיונם

● בטרם יבוצע, או יוצג נוהל חדש, חשוב מאוד לגשש ולהתייעץ עם המורים בשטח, לשאול לדעתם, להזמינם כנציגים לישיבות מקבלי ההחלטות ולכבד את עמדתם

● מפקחים, מנהלים ומחנכים צריכים לשמש כשגרירי מערכת החינוך באמצעות השקעה בנראות בית הספר ברשתות החברתיות והדגשת המיזמים המוצלחים של בית הספר וההצלחות הקטנות והגדולות של התלמידים

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מעמד המורה

מעמד המורה בארה"ב: תמונת מצב

רבים יסכימו כי הסטטוס החברתי והמקצועי של המורה הולך ונשחק. במקרים רבים, אנשים שאינם מתחום ההוראה משמיעים הערות מזלזלות כמו: "אין למורים מה להתלונן, יש להם שעות עבודה נוחות וחופשים גדולים בתשלום", "כל אחד יכול להיות מורה" או "זה מקצוע נשי".

למרבה הצער, מחקרים עדכניים מצביעים על כך שחוסר הכבוד למורים דוחק אותם אל מחוץ למקצוע. לראיה, באוקטובר 2022 נשלח סקר מקוון ל-1,000 מורים מ-47 מדינות בארה"ב מתוך מטרה לבחון האם וכיצד צלחו את משבר הקורונה בהוראה. הרוב המוחלט של המורים דירג את חוסר הכבוד למורים כבעיה הגדולה ביותר והגדירו אותו כזרז, או כגורם מכריע, לעזיבת המקצוע. אגב, הגורמים הנוספים לעזיבת במקצוע, בסדר יורד, הם:

1. עומס עבודה;
2. התנהגות תלמידים;
3. צפיפות בכיתות;
4. חוסר הזדמנויות לפיתוח קריירה;
5. עומס נפשי או מועקה אישית.

חוסר תמיכה במורים

חוסר הכבוד והפגיעה במעמד המורה יכול לבוא לידי ביטוי במספר אופנים:

1. הערות מזלזלות מפי תלמידים, הורים ואפילו אזרחים ברשתות החברתיות;
2. חוסר תמיכה מצד ההנהלה בנוגע להתמודדות עם התנאים המאתגרים השוררים בכיתות;
3. אי הצלחה של מקבלי ההחלטות לזהות את הקשיים והאתגרים האמיתיים של המורים;
4. גלגול האחריות על המורים במקרה של חוסר הצלחה של תלמידים;
5. משאבים מוגבלים, תקצוב בלתי-שוויוני ושכר נמוך בהשוואה לשוק התעסוקה.

כיצד ניתן לחזק את מעמד המורה?

אמנם, כוחם של מפקחים, מנהלים ואנשי מנהלה ליצור שינוי מהותי ופרקטי הינו מוגבל. אבל, בעזרת אסטרטגיות שאינן מצריכות בהכרח משאבים כספיים, אפשר ליצור סביבת עבודה הומנית אשר מכבדת את זהותם, נקודת מבטם ומקצועם של המורים:

1) לשאול שאלות ולהקשיב – למרות שמדובר בפעולה בסיסית, מורים רבים מדווחים שהם אינם נשאלים על אודות האתגרים של התלמידים, מבנה הכיתות והצרכים שלהם כמורים. או, לחילופין, ישנם מורים שמעידים שנפגעו כאשר התמודדו בצורה יוצאת דופן עם אתגר, אך לא זכו לטפיחה על השכם, מילה טובה או תגמול ממשי. לכן, כדאי להקדיש זמן בישיבת הצוות כדי להכיר את המורים באופן אישי, לשאול אותם על חוויותיהם בכיתה, לשאול כיצד ניתן לתמוך בהם, להדגיש את הצלחתם וללמוד מניסיונם.

מעבר לכך, בטרם יבוצע, או יוצג נוהל חדש, חשוב מאוד לגשש ולהתייעץ עם המורים בשטח, לשאול לדעתם, להזמינם כנציגים לישיבות מקבלי ההחלטות ולכבד את עמדתם. פתרונות נוספים הם: פתיחת תיבת הצעות ייעול (פיזית או אלקטרונית), הזמנת מורים להרצות בפני קהילת בית הספר בתחומי-עניין חדשים, חיזוק ארגוני ההורים-מורים והפקת ימי כיף קהילתיים.

2) לתמוך, לקדם ולפתח – המורים צריכים לחוש שהם מתפתחים מבחינה מקצועית לאורך הקריירה, ולא מדשדשים במקום. כדי לדאוג למורים לסדנאות איכותיות, הזדמנויות מקצועיות ורשתות עבודה ענפות, בית הספר יכול ליצור שותפויות מסובסדות עם אוניברסיטאות, מכללות, מכוני מחקר, מרכזי סימולציה ומרכזי תרבות, נוער וספורט. במקביל, ניתן לאפשר למורים להוביל מיזמים, כמו: ביצוע מחקר לצד חוקר מהאוניברסיטה, ניהול אתר בית הספר, יצירת קהילה מקצועית ממוקדת-נושא, הנחיית סדנה, ריכוז מקצוע או הדרכת מורים מתחילים.

3) להסביר ולדברר – מפקחים, מנהלים ומחנכים צריכים לשמש כשגרירי מערכת החינוך. זאת, ניתן לעשות באמצעות השקעה בנראות בית הספר ברשתות החברתיות והדגשת המיזמים המוצלחים של בית הספר, ההצלחות הקטנות והגדולות של התלמידים, השאיפה לחינוך רגשי-חברתי והקשר ההדוק בין איכות מערכת החינוך לבין עתיד החברה.