כל היוזמות להצלת מדעי הרוח נכשלו. מודל חדש מציע לשנות את הפרדיגמה

קדרי-עובדיה, ש' (2023). כל היוזמות להצלת מדעי הרוח נכשלו. מודל חדש מציע לשנות את הפרדיגמה. אתר הארץ

עיקרי הדברים:

• מספר הסטודנטים במדעי הרוח ירד ב-25% בעשור האחרון
• "אין זה רק שמספר התלמידים והתלמידות קטֵן אלא אף האיכות שלהם יורדת"
• "הסטודנטים מבקשים ללמוד מקצוע מכניס שיאפשר להם להתפרנס ובמהירות. זאת תופעה עולמית, אך בישראל היא חריפה עוד יותר משום שאצלנו הסטודנטים מגיעים מבוגרים יותר, לפעמים כבר כבעלי משפחות"
• אחד הפתרונות שמציעים ביוזמה החדשה הוא שינוי שיטת התקצוב של מל"ג, כך שלא תתגמל את הפקולטות לפי מספר מסיימי התואר בחוג מסוים, אלא באופן גמיש יותר, לפי מספר הסטודנטים שנכחו בקורס כזה או אחר
• כך יוכלו החוגים לקבל תגמול עבור קורסים שבהם ינכחו סטודנטים שהחוג הראשי שלהם הוא מדעי המחשב או הנדסה, למשל. תלמידים במקצועות ריאליים יוכלו להשתלב בתוכניות מצומצמות בפקולטות למדעי הרוח, שיקבלו על כך תגמול על אף שלא מדובר בסטודנטים "שלהן".
• "לוּ רק נמצאה הדרך לתרגם את התשוקה האינטלקטואלית להרשמה באוניברסיטה, הרי שהמשבר המדובר היה נעלם מהעולם"
• "זה הרקע לציפייה מחברי וחברות הסגל בחוגים למדעי הרוח לייצר אטרקציה, לטרוח לחשיפה, וכך לגייס צעירים וצעירות להירשם לחוגים במדעי הרוח"

לפני כ–30 שנה, כ–28% מהסטודנטים למדו בפקולטות למדעי הרוח. בשנת הלימודים האחרונה צנח שיעורם לפחות מעשרה אחוזים. דיקני הפקולטות למדעי הרוח באוניברסיטאות גיבשו מתווה חדש, שמבקש לשנות את אופן חלוקת התקציבים, ומכיר לראשונה בצורך לצמצם במספר התוכניות ובחומר הלימוד.

למאמר המלא באתר הארץ

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מדעי הרוח

הירידה במספר הסטודנטים למדעי הרוח גורמת לצמצום התקצוב מצד המועצה להשכלה גבוהה ומצד האוניברסיטאות עצמן, מה שמאלץ את הפקולטות לצמצם את מספר אנשי הסגל, לאחד ואף לסגור חוגים בתחומי מחקר שאינם מושכים סטודנטים רבים. לכך "יש השפעה על הפעילות המחקרית המתאפשרת בתחום", נכתב בדו"ח שפרסמה באחרונה האקדמיה הלאומית למדעים.

יוזמה בין־אוניברסיטאית חדשה, "הומניטס", מבקשת לשנות עכשיו את כללי המשחק. "הפרדיגמה לא נכונה", אומר פרופ' אליצור בר־אשר סיגל מהחוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית וממובילי היוזמה. "בגלל מודל התקצוב הנוכחי, לאוניברסיטאות יש עניין ב'ראשים' — כלומר כמה שיותר בוגרי מדעי הרוח. אנחנו מבקשים לשנות את המודל הזה".

     ירידה של 25% במספר הסטודנטים למדעי הרוח בעשור האחרון:

• תשע"ג - 11,166
• תשע"ז - 9,755
• תש"ף - 9,076
• תשפ"ב - 8,467

ליוזמה, שהחלה לפעול בחודשים האחרונים במימון קרן יד הנדיב, שותפים דיקני הפקולטות למדעי הרוח מהאוניברסיטאות העברית, תל אביב, בר אילן וחיפה וחברי סגל נוספים מהפקולטות למדעי הרוח, גם מאוניברסיטת בן גוריון ומהאוניברסיטה הפתוחה.

היוזמה הולידה מעין מסמך עקרונות (ושאיפות) משותף הנותן דגש לעבר ולהווה. "אין זה רק שמספר התלמידים והתלמידות קטֵן אלא אף האיכות שלהם יורדת", נכתב שם, "הנחה רווחת היא שלוּ רק נמצאה הדרך לתרגם את התשוקה האינטלקטואלית להרשמה באוניברסיטה, הרי שהמשבר המדובר היה נעלם מהעולם. זה הרקע לציפייה מחברי וחברות הסגל בחוגים למדעי הרוח לייצר אטרקציה, לטרוח לחשיפה, וכך לגייס צעירים וצעירות להירשם לחוגים במדעי הרוח".

אלא שגם דיקני הפקולטות יודעים שייצור האטרקציה והחשיפה עשויים לפגוע בפעילות האקדמית. "האנרגיה והכספים המושקעים בפרסום ובשיווק באים לפעמים על חשבון המחקר", אומר פרופ' אפרים לב, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה, "ועדיין, לעתים סטודנטים לא מגיעים בהמוניהם גם בתוכניות שמציעות מלגות נאות. מצד שני, צריך לומר, שמבין אלה שכן מגיעים יש סטודנטים נפלאים".

אבל לאלה שלא באים יש עוד סיבות מלבד היעדר מלגות, מודה דוויק. "הם מבקשים ללמוד מקצוע מכניס שיאפשר להם להתפרנס ובמהירות", היא מסבירה, "זאת תופעה עולמית, אך בישראל היא חריפה עוד יותר משום שאצלנו הסטודנטים מגיעים מבוגרים יותר, לפעמים כבר כבעלי משפחות, וזה משפיע על הבחירה בתחום הלימוד".

     קורסים לא-מבוקשים

• 8 בלימודים רוסיים וסלאביים באוניברסיטה העברית
• 18 בלימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית
• 24 בתולדות התיאטרון באוניברסיטה העברית
• 24 במוסיקולוגיה באוניברסיטה העברית
• 9 בלימודים קלאסיים באוניברסיטת בן אילן
• 17 בתרבות צרפת באוניברסיטת בר אילן
• 51 ללשון עברית באוניברסיטת תל אביב
• 6 בהיסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה
• 3 בלימודי מקרא באוניברסיטת חיפה

(הנתונים נכונים לשנת הלימודים הנוכחית)

לחלק את העוגה

אחד הפתרונות שמציעים ביוזמה החדשה הוא שינוי שיטת התקצוב של מל"ג, כך שלא תתגמל את הפקולטות לפי מספר מסיימי התואר בחוג מסוים, אלא באופן גמיש יותר, לפי מספר הסטודנטים שנכחו בקורס כזה או אחר. כך יוכלו החוגים לקבל תגמול עבור קורסים שבהם ינכחו סטודנטים שהחוג הראשי שלהם הוא מדעי המחשב או הנדסה, למשל. תלמידים במקצועות ריאליים יוכלו להשתלב בתוכניות מצומצמות בפקולטות למדעי הרוח, שיקבלו על כך תגמול על אף שלא מדובר בסטודנטים "שלהן".

"יש לנו קורסים, למשל בפילוסופיה והיסטוריה, שבהם יושבים 80 איש ויותר, אבל הם לא רשומים כסטודנטים למדעי הרוח ולכן אנחנו לא מתוגמלים על כך", אומרת דוויק. גם בהיסטוריה ישנם קורסים מבוקשים מאוד כמו קורס על המיתולוגיה היוונית בסרטי דיסני. "יש עשרות סטודנטים שזה מושך אותם, וזאת הזדמנות לתת לסטודנטים כלים להשכלה רחבה".

אחת ההצעות שמעלים הדיקנים היא שהמועצה תתגמל על השילובים האלה ותעודד אותם. כיום, התקצוב עבור תלמיד שסיים תואר בשתי פקולטות שונות, למשל פילוסופיה (מדעי הרוח) וכלכלה (מדעי החברה) נחצה בין הפקולטות. לדברי פרופ' נסים אוטמזגין, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, "השיטה הקיימת מעודדת כל פקולטה 'לתפוס' את התלמידים ולא לאפשר להם ללכת לפקולטות אחרות, במקום לעודד אותם להיות אינטר־דיסציפלינריים באמצעות תקצוב יתר עבור תלמידים שמשלבים בין דיסציפלינות שונות".

גם אם במל"ג יחליטו לתגמל ולעודד שילובים ומעברים בין פקולטות, לא בטוח שהמהלך הזה יאומץ בקלות על ידי החוגים עצמם. "יש נטייה בפקולטות להסתכל על כל תלמיד כחוקר פוטנציאלי, מה שמוביל לאמירות כמו 'לא ייתכן שתלמיד לא ילמד קורס כזה וכזה'", אומר אוטמזגין, "נדרשת החלטה של דיקנים אמיצים, גם במדעי הרוח וגם בתחומים האחרים, שיהיו מוכנים לקצץ בחומר שנלמד בכל חוג על מנת לאפשר לתלמידים להתנסות בתחומים אחרים".

זוהי הקרבה הכרחית, סבור אוטמזגין, הרי לא כל מי שבא ללמוד ספרות יהיה ד"ר לספרות, כנ"ל היסטוריה ופילוסופיה. יש שיאמרו שמדובר ברידוד הלימודים, אך אפשר גם לומר שזהו אוורור שלהם, מעט אוויר לנשימה. "היום אנחנו מעמיסים הרבה על הסטודנטים, ולכן גם מי שמעוניין ללמוד קורסים במדעי הרוח לא פנוי לכך", הוא מסביר. "בתואר השני כבר אפשר להתמקד בהתמחות הספציפית של כל חוג".

התמודדות נוספת של הפקולטות כיום נוגעת לתחומים שבהם מספר הסטודנטים מצומצם במיוחד, מה שמעמיד בסכנה את התחום כולו. כדי לאזן בין צורכי המחקר לבין אתגר הביקוש הדועך, מציעים ביוזמה לגבש תמונה ארצית של תחומי הידע הנחקרים באוניברסיטאות השונות, ובמקומות שבהם הדבר נדרש — להחליט אילו אוניברסיטאות יחזיקו באילו תחומי ידע. "יש תחומים שחשוב לנו להחזיק, גם אם יש בהם מספר קטן של תלמידים", אומר אוטמזגין, "בלי שפות עתיקות, למשל, אין מחקר במדעי הרוח. אנחנו מבקשים לחשוב מה נמצא בליבת מדעי הרוח, ואת התחומים האלה להמשיך לקיים גם אם הם 'לא כלכליים' לפי מודל התקצוב שלוקח בחשבון את מספר הסטודנטים. אי אפשר שלא תהיה לנו יידיש, למשל. זה חלק מהתפקיד שלנו".

אוטמזגין, החוקר את התרבות היפנית, סבור כי ישנם תחומי דעת שחשוב לשמר "בזמנים קשים וטובים כאחד. במשך שנים הסתכלו על החוג ללימודי אסיה כנטע זר, והיום זה אחד החוגים הגדולים בפקולטה. אם היו מחסלים אותו, היה קשה מאוד לבנות אותו מחדש כשהביקוש עלה". לעתים הביקוש מגיע מכיוונים לא צפויים: לצד סטודנטים ששואפים להשתלב בעסקים במזרח אסיה, לימודי קוריאה זוכים בשנים האחרונות לעדנה בזכות העניין הגובר בפופ הקוריאני. רעיון פרקטי נוסף לחיסכון הוא הצעה לאפשר לאוניברסיטאות לתקצב במשותף תקן עבור חוקר שילמד ויחקור במקביל בשני מוסדות.

מודל התקצוב של המועצה להשכלה גבוהה לוקח בחשבון בעיקר פרסומים בכתבי עת מדעיים, בעוד שבמדעי הרוח תוצרי המחקר מתפרסמים לא פעם כספרים. "זה אחד האבסורדים הכי גדולים שיש במערכת", אומר פרופ' אריאל פורת, נשיא אוניברסיטת תל אביב, "זאת סוגיה שמדברים עליה כבר שנים, מבטיחים שהולכים לתקן אותה וזה לא קורה".

הזדמנות נפלאה

חלק מהרעיונות שמעלים חברי היוזמה כבר יושמו בעבר בגרסאות שונות: חלק מהאוניברסיטאות דורשות מהסטודנטים ללמוד כמה קורסים מפקולטות אחרות, בתוכניות כמו "אבני פינה" באוניברסיטה העברית ו"כלים שלובים" באוניברסיטת תל אביב. במוסדות רווחת התפיסה כי תוכניות מהסוג הזה אינן משיגות את המטרה הרצויה, בין השאר משום שחלק מהמוסדות אינם כוללים את הציון הסופי בקורס בממוצע לתואר אלא מסתפקים בציון עובר/לא עובר, מה שמפחית מערכם בעיני הסטודנטים. במקרים אחרים, רמת הקורסים המוצעת במסגרת התוכניות הללו נחשבת בלתי מספקת.

"יש פה הזדמנות נפלאה לקחת את הערכים וליבת הקיום של חברה דמוקרטית ולתת לה מקום", אומרת פרופ' גלי צינמון, דיקנית הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, "למקבלי ההחלטות יש אחריות מנהיגותית להסתכל על האקדמיה כמקום שמכשיר אזרחים בחברה דמוקרטית וחושבת. צריך ליצור מודל תקציבי שמבטא את התפיסה הזאת".

ואילו פרופ' פורת, שם את כל הקלפים על השולחן: "בתקופת הקורונה פתאום 'גילו' כמה חשובים אנשי המדע והבריאות", הוא אומר. "אני חושב שהיום אנחנו נמצאים בתקופה מסוכנת הרבה יותר מהקורונה ועתה אנחנו מגלים כמה חשובים הם אנשי המשפט ומדע המדינה, כמו גם אנשי רוח, פילוסופים, היסטוריונים שיספרו לנו מה קרה במקומות אחרים ומה עלול לקרות ואיך. אם צריך הוכחה לחשיבות — זאת ההוכחה".