״אם אינך כותב – אתה מתייבש״: מתחים במחקר ובהכתיבה האקדמית של מורי מורים

Aharonian, N.; Schatz Oppenheimer, O. (2024). ‘If You Do Not Write, You Dry Up’: Tensions in Teacher Educator Research and Academic Writing. Education Sciences 2024, 14, 972

עיקרי הדברים:

• מורי מורים במכללות מתקשים למצוא זמן לעיסוק בכתיבה אקדמית
• הם נושאים בעומסי הוראה כבדים, ללא הקצאת זמן למחקר ולכתיבה
• מורי מורים במכללות מלמדים כפול שעות ממרצים באוניברסיטאות, ומחקר וכתיבה אינם כלולים במתכונת העסקתם
• מרואיינת במחקר: "רואים את ההבדל בין סגל שהוא חוקר פעיל לבין סגל שלא. הסילבוסים של החוקרים מעודכנים ומשתנים כל הזמן. אחרים יכולים להישאר עם אותו סילבוס עשר שנים, ולא לשנות אפילו אות אחת״.
• מרואיינת נוספת: "״המחקר צריך לשרת את האינטרסים של המוסד… לייצג את המכללה בעולם כגוף מחקרי ומוביל בחינוך״.

המלצות:

• דיאלוג מתמשך ושקוף בין הנהלה לסגל.
• הבהרה מפורשת של ציפיות אקדמיות.
• הקצאת זמן ומשאבים למחקר.
• פיתוח קבוצות מחקר וקהילות פרקטיקה.
• בחינת מודלים גמישים של העסקה.
• התאמת תפקידים לנטיות וליכולות אישיות.

כיצד הנהלת מכללות מבינה את משמעות העשייה האקדמית בחייהם המקצועיים של מורי מורים הפועלים במכללות בישראל? נתונים שנאספו מראיונות עם שמונה נושאי תפקידים במכללה מאירים את חיי העבודה של מורי מורים במכללות ואת האופן שבו הם ממוקמים כחוקרים־כותבים במוסד שבו הציפיות למחקר אינן ברורות.
הממצאים מצביעים על שלושה נושאים מרכזיים:

1. חשיבותה של פעילות אקדמית לשגשוג המוסד.
2. הקשיים שחווים מורי מורים בעשייה אקדמית.
3. התמיכה שהמוסד מעניק כדי לעודד ולשמר פעילות אקדמית.

למאמר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא כתיבה אקדמית

1. מבוא

מאז שנות ה־80 של המאה העשרים, עם הכרתן של מכללות לחינוך בישראל כמוסדות אקדמיים, גבר הדגש על מחקר ועל כתיבה אקדמית לפרסום [9]. תהליך האקדמיזציה נועד לשפר את ההוראה בבתי הספר ולחזק את מעמד מקצוע ההוראה [10]. המעבר לעשייה מחקרית היה מאתגר עבור מורי מורים רבים, ובמיוחד עבור אלה שבעברם היו מורים בבתי ספר [11].

בתחילת שנת הלימודים האקדמית 2022–2023, ניקי, מורת מורים, התקשתה למצוא זמן לעיסוק בכתיבה אקדמית בחייה המקצועיים. מתוך מודעות לכך שרבים מעמיתיה ״מתייבשים״ – מתנתקים ממחקר ומכתיבה לפרסום – היא יזמה, כתגובה לאתגרים הללו, קהילת כתיבה אקדמית צומחת־מלמטה עבור עמיתיה במכללה אקדמית לחינוך בישראל. הקהילה, שנקראה אתנחתא, מספקת מרחב חברתי תומך למורי מורים לצורך עיסוק במחקר ובכתיבה. מטרת הקהילה היא לפתח שגרת כתיבה המאפשרת למורי מורים לעצור, לשמר זמן לפעילות אקדמית ולקיים שיח עמיתי על כתיבה [12].

קשיים ואתגרים הניצבים בפני מורי מורים כותבים

מסורתי, מורי מורים במכללות נשאו בעומסי הוראה כבדים, ללא הקצאת זמן למחקר ולכתיבה [17]. כיום, מורי מורים במכללות מלמדים כפול שעות ממרצים באוניברסיטאות [18], ומחקר וכתיבה אינם כלולים במתכונת העסקתם [19].

משתתפים

במחקר השתתפו שמונה עובדים בכירים המחזיקים או שהחזיקו בעבר בתפקידי הנהגה במכללה לחינוך בישראל. תפקידי ההנהגה במוסד מבוססים על ״מדיניות רוטציה״, הקובעת כי מורי מורים נבחרים לתפקידים אלו באופן זמני, לתקופה קצובה מראש (Shaked, 2020) .
שבעה מתוך שמונת המשתתפים החזיקו בתואר דוקטור ותעודת הוראה; שבע היו נשים; ושבעה כיהנו או מכהנים בתפקידי הנהגה אקדמית. ארבעה מתוך השמונה שימשו כדיקנים פקולטטיים, ושניים שימשו כראשי רשות המחקר המוסדית. אחד מהמשתתפים החזיק בתפקיד מינהלי בכיר.
כל שמונת המשתתפים היו דמויות מרכזיות בקביעת מדיניות המכללה ותנאי העבודה של מחנכי המורים.

הראיונות נפתח בבקשה: ״אנא ספר/י לי על עצמך ככותב/ת אקדמי/ת״. השאלות הבאות התמקדו בהיכרות המרואיינים עם קהילת הכתיבה אתנחתא, ובהבנתם את תפקידי מחנכי המורים במכללה בכל הנוגע למחקר, כתיבה ופרסום.

ממצאים

חשיבות הפעילות האקדמית לשגשוג המוסד

בראיונות זיהתה הנהגת המכללה שלושה רכיבים שנחשבו בעיניה קריטיים לחיזוק אופיו האקדמי של המוסד ולהבטחת שגשוגו:
(א) המבנה המוסדי.
(ב) שיפור ההוראה.
(ג) יצירת ידע.

המבנה המוסדי

מוסדות אקדמיים מאופיינים במבנה של פקולטות ומחלקות. מבנה זה, המאפשר פתיחה של מגוון תוכניות להתפתחות מקצועית של סטודנטים, תלוי בדרוג האקדמי של הסגל.

איריס, שהבינה את משמעות הדרוג האקדמי, הביעה דאגה מכך שכל מחלקה במכללה חייבת לכלול צוות חזק של מורי מורים בעלי הישגים אקדמיים גבוהים, והביעה חשש מהפרופיל האקדמי הנוכחי של המוסד. לדבריה, ״יש לנו מעט מאוד פרופסורים; הפרופיל האקדמי של המכללה נמוך מאוד. גם בתוכנית לתואר שני אנחנו צריכים פרופסורים, ואין מספיק; הרבה מחברי הסגל אינם חוקרים״.

שיפור ההוראה

כמה מנושאי התפקיד קשרו בין מחקר וכתיבה לבין עדכניות ורלוונטיות.

״הכתיבה משאירה אותנו מעודכנים״, אמר טל, וקישר בין מחקר להוראה: ״עשיית מחקר מחייבת אותך להתחדש, להשתנות כל הזמן… רואים את ההבדל בין סגל שהוא חוקר פעיל לבין סגל שלא. הסילבוסים של החוקרים מעודכנים ומשתנים כל הזמן. אחרים יכולים להישאר עם אותו סילבוס עשר שנים, ולא לשנות אפילו אות אחת״.

לדברי נטע, ״אי אפשר לדבר על מחקר יישומי בלי להיות חוקר יישומי. זה כמו לדבר על כדורגל בלי להיות שחקן. שחקן חייב להיות פעיל. להיות רק מאמן, בלי להיות שחקן… אתה חייב להיות שחקן פעיל שמתפתח… זה לא נתון לדיון!״

יצירת ידע

מחקר וכתיבה נתפסים גם כאמצעי לחיזוק תדמית המכללה בהקשר רחב יותר. אורי הסבירה: ״המחקר צריך לשרת את האינטרסים של המוסד… לייצג את המכללה בעולם כגוף מחקרי ומוביל בחינוך״.

נטע הדגישה: ״המוסד צריך להיות גאה שיש בו חוקרים ברמה בינלאומית. מחקר יכול להפוך את המכללה לבולטת; זה כרטיס הביקור של המכללה״.

קשיים בעשייה אקדמית שחווים מורי מורים

לפי הנהגת המכללה, מורי מורים חווים קשיים במחקר, כתיבה ופרסום ממספר סיבות:

הרקע האקדמי

מרבית מחנכי המורים מגיעים למכללה מאחד משני רקעים: הוראה וניהול חינוכי בבתי ספר, או מהאוניברסיטה. אורי הסבירה: ״אנשים לא מסיימים לימודים ומגיעים לפה; לרוב הם כבר התקדמו בשדה החינוכי או בתחומים אחרים; הם מגיעים עם הישגים בחיים. כמעט אף פעם לא מתחילים כאן צעירים מאוד. אחוז האנשים שמגיעים מהשטח, מבתי הספר, הוא גבוה מאוד״.

מתכונת ההעסקה

טל תיארה את מתכונת ההעסקה והשכר של מחנכי המורים: ״כמו בכל המכללות לחינוך, התפקיד שלהם מוגדר כהוראה, לא מחקר. משלמים לנו על שעות הוראה או על תפקידי הנהגה, ובוודאי שלא על מחקר״.

משאבים כספיים

האתנוגרפיה המוסדית חושפת מנגנונים מוסדיים סמויים שלעיתים מעצבים את חייהם המקצועיים של מורי מורים. משאבים כספיים הם מנגנון כזה: הם יכולים לאפשר התפתחות שוויונית, אך גם להעניק כוח רב יותר להנהלה, המכוונת תקציבים לאזורים שהמוסד רואה כחשובים – לעיתים לא בהתאם לצרכיו של הפרט.

מיי טענה: ״צריך משאבים כדי לעשות מחקר, צריך משאבים לעריכה באנגלית… ואין משאבים במכללה, אין באמת משאבים״.

גם זוהר ציינה את המחסור בתמיכה כספית כסיבה לקושי: ״אני יודעת שהמתחים הכספיים במכללה בלתי נסבלים. כמה כסף המכללה יכולה להקדיש לזה כשאף אחד לא רואה בה מוסד מחקרי, ואף אחד לא נותן לה תקציבי מחקר?״

איריס הדגישה: ״באוניברסיטאות הסטנדרט הוא שש שעות הוראה… אין, אין, אין מה להשוות״.

מיי תיארה יתרונות נוספים של האוניברסיטאות: ״תמיד יש להם קבוצות של תלמידי תואר שני ודוקטורט; זה כוח אש מטורף. לנו אין את זה בכלל. יש כאן כמה אנשים שמצליחים קצת לנהל את זה דרך התואר השני. אחרת… אתה לבד. והבדידות הזו – אין לנו כאן בכלל סטודנטים למחקר, וזה מעכב משמעותית כל התקדמות״.

אג׳נדות משתנות ועמומות במכללה

בנוגע להתפתחות המוסדית, אורי אמרה: ״בעבר היה בלבול בין מי שרצה שזה יהיה מקום אקדמי כמו אוניברסיטה לבין מי שלא ממש רצה בזה. בפער הזה יש הרבה אזורים אפורים שלא נפתרו ולא מנוהלים״.

האני חשפה את העמימות שבאג׳נדה המחקרית: ״אין אג׳נדה; למכללה אין ציפיות מאורגנות [מסגל חדש]. תסתכלי על עצמך. מישהו אי פעם אמר לך מה את צריכה לעשות? אמרו לך כשהעסיקו אותך? את נחמדה, רצינית, בסדר – יאללה, ממשיכים. ככה זה עובד… אין לנו אפילו מדד מסודר, לא לדרישות ולא להתפתחות, להראות לאנשים שזה הכיוון. אין. ויש ראשי מחלקות שזה חשוב להם, ויש כאלה שפחות. יש כאלה שהכי חשוב להם שכולם יהיו נחמדים״.

נטע טענה: ״ברוב המכללות אין תרבות מחקר מאורגנת. מחקר הוא לא תנאי להתקדמות במוסד… להשגת קביעות״.

תמיכה מוסדית במחקר ובכתיבה

כל נושאי התפקיד שרואיינו הביעו התלהבות מהתמיכה המוסדית הניתנת למורי מורים המעוניינים במחקר, כתיבה ופרסום.

מורן שיתפה: ״כדקנית וכבעלת תפקידים נוספים, המטרה המרכזית שלי תמיד הייתה לקדם את הסגל… חיפשנו דרכים רבות לעזור מעבר לסיוע כספי. אנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לפתור את הבעיה של אנשים שנתקעו״.

נטע הדגישה: ״זו מדיניות של המכללה לארגן כנסים, לעודד יצירת שותפויות בינלאומיות, לקדם הסכמי Erasmus לשיתופי פעולה מחקריים ולעודד השתתפות באירועים ממוקדי מחקר״.

מענקי מחקר

כל המרואיינים הזכירו את מענקי המחקר, שמיי כינתה ״מענקים קטנים״, שאליהם יכולים להגיש מועמדות מורי מורים המעוניינים בכך. מענקים אלו אינם חלק מן השכר השוטף.

מורן השוותה מענקים אלו למענקי מחקר חיצוניים, והדגישה את הקלות שבה ניתן לקבל תמיכה מהמכללה: ״את יודעת מה זה לקבל מענק? ברוב המקרים לא מקבלים. וכאן מבקשים רק הצהרת כוונות: ‘זה מה שאני מתכננת לעשות…’, ואז כמובן צריך להראות שעשית משהו… לדעתי זה פשוט – עמוד אחד בעברית, לא יותר מזה״.

מיי הביעה תסכול מכך שחברי סגל רבים אינם מנצלים תמיכה זו: ״קל לאנשים לא לשים לב. אמרתי לראש מחלקה אחת: ‘אני לא מאמינה שלא הגשת’; היא פשוט לא שמה לב. חבל… אני תמיד הייתי מאוד אקטיבית והבנתי למה אני זכאית. אין סיכוי שאפספס כסף, אף פעם״.

מיי אף הביעה חוסר שביעות רצון ממי שמקבל מענקים אך אינו משתמש בהם: ״זה מאוד מפריע לי שאנחנו נותנים כסף לאנשים, והם לא חוקרים ולא כותבים״.

קבוצות מחקר ותוכניות ייעודיות

כמה מנושאי התפקיד התייחסו לקבוצות מחקר שיזמה רשות המחקר של המכללה, פקולטות שונות או מורי מורים בודדים, כצורת תמיכה מוסדית.

איריס הדגישה את התמיכה החברתית בקבוצות: ״יש אנשים שטוב להם לשבת בקבוצות מחקר; ככה הם דוחפים אחד את השני קדימה, ביחד״.

מורן הסבירה שרוב קבוצות המחקר פעילות מאוד: ״וזה עובד כי הם עובדים בקבוצה, וזה נותן הרבה ביטחון, ואז הם גם מפרסמים יחד״.

מנטורינג

לדברי ההנהלה, למחנכי המורים עומדת רשת תמיכה, ותמיד יש למי לפנות להתייעצות בנוגע למחקר, כתיבה וקידום.

מורן אמרה:

״אני מזמינה אנשים לבוא להתייעץ – והם באים, הרבה באים… לא רק מהפקולטה שלי״.

מיי ציינה: ״תמיד יש עם מי לדבר, גם בהתראה קצרה. שלחתי הרבה אנשים לזוהר, והיא אומרת לך בדיוק מה השלב הבא ומה צריך לעשות״.

השלכות

כחוקרות וכמורות מורים, גם מחברות המאמר חוות את המתח בין עומסי הוראה לקידום באמצעות כתיבה אקדמית. קהילות כתיבה, כמו אתנחתא, מציעות מענה אפשרי לבעיה.

מחברות המאמר אנו מציעות:

• דיאלוג מתמשך ושקוף בין הנהלה לסגל.
• הבהרה מפורשת של ציפיות אקדמיות.
• הקצאת זמן ומשאבים למחקר.
• פיתוח קבוצות מחקר וקהילות פרקטיקה.
• בחינת מודלים גמישים של העסקה.
• התאמת תפקידים לנטיות וליכולות אישיות.

ראוי לציין כי טכנולוגיות חדשות ובפרט בינה מלאכותית עשויות לשנות את עולם המחקר והכתיבה – נושא שלא עלה בראיונות, אך מחייב מחשבה עתידית.