איך לדבר עם ילדים על הצד האפל של ההיסטוריה, מבלי לשתק אותם מפחד?

נח הררי, י' (2022). איך לדבר עם ילדים על הצד האפל של ההיסטוריה, מבלי לשתק אותם מפחד? הארץ, 21 באוקטובר 2022

עיקרי הדברים:

• מגיל צעיר מאוד, ילדים מופגזים בבדיות ובמיתוסים לא רק על אירועי ההווה האחרונים, אלא גם על מהלכי היסוד של ההיסטוריה האנושית — מי אנחנו, מאיפה באנו ואיך הגענו לכאן
• חיוני לדבר על הצד האפל של ההיסטוריה, אבל איך נמנעים מלשתק ילדים מפחד? עיקרון בסיסי אחד הוא שמוטב לחכות עם תיאורים מפורטים של זוועות עד לגיל שבו אפשר להתמודד איתם
• במקום תיאורי זוועות, כשמדברים על הצד האפל של ההיסטוריה מוטב להדגיש את יכולת הבחירה והפעולה של בני אדם. גם במצבים קשים מאוד, אנשים בדרך כלל יכולים לעשות שינוי לטובה
• זו לא משאלת לב, אלא עיקרון יסוד של ההיסטוריה. אחרי הכל, מדע ההיסטוריה אינו מחקר על העבר על אסונותיו ופשעיו, אלא מחקר של איך דברים משתנים
• יש לקוות שלימוד היסטוריה יהיה מכשיר לשחרר אנשים, ולא לכבול אותם. מכשיר שעוזר להגיע להסכמות חדשות, ולא להנציח סכסוכים ישנים
• המטרה העיקרית בלימוד ההיסטוריה היא לא לזכור את העבר, אלא להשתחרר מהלפיתה שלו

לפי ההיסטוריון יובל נח הררי, לרגע שבו ילד שואל "למה" יש פוטנציאל אדיר, וכדאי לנצלו היטב.

במאמר במוסף "הארץ" טוען הררי כי איננו יכולים להגן על ילדים מפני ההיסטוריה. הוא מביא את הדוגמאות הבאות: באוקראינה מיליוני משפחות איבדו את בתיהן בגלל הפלישה הרוסית. בדלהי טמפרטורות שיא של 50 מעלות הכריחו ילדים להסתגר בבתיהם הקיץ, בלי יכולת לשחק או ללמוד. מחירי המזון מרקיעים שחקים, וילדים בכל העולם סובלים מרעב. לכן, אין פלא שהדור הצעיר חייב להתמודד עם השאלות הגדולות של ההיסטוריה:

1. למה יש מלחמות?
2. מהו מקומם של בני האדם בטבע?
3. מה זה כסף, ולמה הוא כל כך חשוב?

למאמר המלא בעיתון הארץ

לקריאה נוספת: כל המאמרים על הוראת היסטוריה

לעתים קרובות ילדים מתייחסים לשאלות הללו ברצינות רבה יותר מהמבוגרים. הם מפקפקים בדברים שנראים למבוגרים מובנים מאליהם. מבוגרים עשויים להתעצבן כשילדים מגיבים ב"למה?" לכל תשובה שאנחנו נותנים, אבל על פי רוב הילדים בסך הכל רוצים לרדת לשורש הדברים באופן שהמבוגרים כבר אינם טורחים לעשות.

דבר נוסף שאיננו יכולים להגן על ילדים מפניו הוא חשיפה לסיפורי בדים היסטוריים. מגיל צעיר מאוד, ילדים מופגזים בבדיות ובמיתוסים לא רק על אירועי ההווה האחרונים, אלא גם על מהלכי היסוד של ההיסטוריה האנושית — מי אנחנו, מאיפה באנו ואיך הגענו לכאן.

בישראל, למשל, גם ילדים חילונים על פי רוב שומעים על גן עדן ורואים ציורים צבעוניים של תיבת נח הרבה לפני שהם שומעים על האדם הניאנדרתלי או רואים את ציורי המערות של לאסקו וסולוואזי. יש לזה מחיר. אפשר לשרטט קו ישיר המוביל מהציווי הבראשיתי "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה" למשבר האקולוגי הנוכחי. קו נוסף מוביל מהמיתוסים ההיסטוריים שנלמדים בבתי הספר ברוסיה לפלישה לאוקראינה ולמשבר המזון העולמי.

כשאנשים מפנימים מיתוסים כאלה בגיל צעיר, קשה להשתחרר מהם בהמשך החיים. לכן חיוני לדבר עם ילדים על השאלות הגדולות בצורה אחראית ומדעית שמבוססת על ראיות, ולא על אמונה בלבד.

חיוני לדבר על הצד האפל של ההיסטוריה, אבל איך נמנעים מלשתק ילדים מפחד? עיקרון בסיסי אחד הוא שמוטב לחכות עם תיאורים מפורטים של זוועות עד לגיל שבו אפשר להתמודד איתם. במקום תיאורי זוועות, כשמדברים על הצד האפל של ההיסטוריה מוטב להדגיש את יכולת הבחירה והפעולה של בני אדם. גם במצבים קשים מאוד, אנשים בדרך כלל יכולים לעשות שינוי לטובה. זו לא משאלת לב, אלא עיקרון יסוד של ההיסטוריה. אחרי הכל, מדע ההיסטוריה אינו מחקר על העבר, ואינו רשימה של מלחמות, אסונות ומנהיגים מתים ששלטו לפני אלפי שנים. מדע ההיסטוריה הוא מחקר של איך דברים משתנים.

זה הכוח של לימוד ההיסטוריה: הוא עוזר לשנות את העולם. זו גם הסיבה שבמקומות רבים ממשלות מפחדות מלימוד היסטוריה. רק לעתים נדירות אוסרים מנהיגים על אנשים ללמוד מתמטיקה או פיזיקה. אבל ממשלות רבות אוסרות על אנשים — ובייחוד על אנשים צעירים — ללמוד לפחות חלקים מסוימים מההיסטוריה.

אוותם מנהיגים קדמונים המציאו והפיצו סיפורים על אלים ועמים, על כסף ועל אהבה, ומיליארדי אנשים כיום עדיין מאמינים בסיפורים האלה ומצייתים להם. כדי להשתחרר קצת מהלפיתה הזאת צריך להבין איך הסיפורים נוצרו והופצו מלכתחילה. אם לא כן, אף פעם לא נבין שהם רק סיפורים. ילדים ששואלים "למה?" הם כוח חזק מאוד שיכול לזעזע את הבדיות העתיקות עד היסוד.

כל בני האדם בעולם נושאים מטען כבד. כשמלמדים צעירים היסטוריה, לעתים קרובות אנחנו מנסים לקחת חלק מהמטען שלנו ולהפיל אותו על כתפי הדור הבא. אנחנו רוצים שהצעירים ימשיכו להחזיק את האמונות, הזיכרונות, הזהויות והמלחמות שרבצו עלינו במהלך חיינו. "תראו ילדים, אני סחבתי את הדברים האלה עד כאן — עכשיו תורכם לסחוב אותם!"

זה לא הוגן. סיבה טובה בהרבה ללמד היסטוריה היא לעזור לילדים להשתחרר מלפחות חלק מהפחדים, האשליות והשנאות שלהם. "אתם רואים את הדברים האלה, ילדים? אני נתקעתי איתם שנים, והם אימללו אותי. תיזהרו! אתם לא חייבים להרים ולסחוב אותם!"

יש לקוות שלימוד היסטוריה יהיה מכשיר לשחרר אנשים, ולא לכבול אותם. מכשיר שעוזר להגיע להסכמות חדשות, ולא להנציח סכסוכים ישנים. המטרה העיקרית בלימוד ההיסטוריה היא לא לזכור את העבר, אלא להשתחרר מהלפיתה שלו.