לעזור לתלמידים להתאבל
Marie, D. (2017). Helping students grieve. Educational Leadership, 75(4), 46–63
הכשרה לטיפול באובדן בבתי הספר
בעוד שקיימת הסכמה כי אובדן של אדם קרוב בקרב ילדים הינו בעיה המצריכה תשומת לב והפניית משאבים, מעטים הם המורים הזוכים להדרכה מקצועית בנושא. ללא הכשרה נאותה, מחנכים ומורים מתקשים למצוא את הדרכים לסייע לתלמיד אשר שרוי באבל ויגון עמוק. אי לכך, המורים עלולים להתעלם מהנושא או להדחיקו ולפטור עצמם מאחריות. אולם, כאשר למורים ולמחנכים יש ידע תיאורטי ופרקטי בנוגע לניהול רגשות אבל, כמו גם תמיכה מהצוות הניהולי, בכוחם לעזור לתלמידים מתאבלים למצוא נחמה ותקווה.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא חוסן
המרחב המורכב של האבל
במקרים של אובדן ברוטלי ופתאומי של אדם קרוב, הטראומה עלולה לפרוץ ולהפריע לתפקוד השוטף, להטריד את מנוחתו של התלמיד ולבוא לידי ביטוי כחרדה, פחד, כאב, אשמה או שברון לב. חמור מכך, מטבע הווייתם של ילדים, הם רואים עצמם במרכז, ועל כן עלולים להסיק שהם אשמים במצב באופן מלא או חלקי. אם לא די בכך, האובדן עלול לייצר תגובת שרשרת שלילית כאשר זעזוע נוסף מתרחש, כמו מעבר דירה כפוי מאולץ, דיכאון של אחד ההורים שנותר בחיים או התאבדות של בן משפחה נוסף.
לאחר האובדן, הילדים הצעירים עתידים לאמץ התנהגויות חדשות, כמו היצמדות להורים, שאילת שאלות בלתי פוסקת, פחד מלהיות לבד, אימוץ התנהגות תינוקית, ניסיונות לתקשר עם המת או הפגנת התנהגויות חסרות-אחריות או מסוכנות. לא זו בלבד, בכוחו של האובדן להעיק ולגרום לתסמונות פיזיות ולבעיות בריאותיות, כמו: לחץ בחזה, כאבי בטן, בחילה, אובדן תיאבון, נדודי שינה, סיוטי לילה, עייפות-יתר ותזזיתיות.
זיהוי תלמידים רגישים ופגועים
רגשות, התנהגויות וסימפטומים באים והולכים וקשה לחזות אותם בקרב ילדים שחוו אובדן. יתרה מכך, הם יכולים להופיע לסירוגין או להתפרץ בשלב מאוחר כפוסט-טראומה. לכן, האקדמיה האמריקאית לפסיכיאטריה של ילדים ומתבגרים מצביעה על הסממנים הבאים כמדד לצורך בהתערבות חברתית-רגשית:
- הישנות או התעצמות של הסימפטומים המוזכרים לעיל;
- איבוד עניין מהותי בפעילויות יומיומיות;
- התרחקות מחברים ומשפחה והתבודדות;
- ירידה חדה בציונים וסירוב ללכת לבית ספר;
- הבעת רצון להצטרף אל המתים.
כיצד ליצור מרחב בטוח עבור התלמידים?
אין דרך מיטבית או מועדפת להתמודד עם אבל. עם זאת, ישנן שיטות לעזור לילדים ומתבגרים לעבור תהליך של התאבלות מתוך מטרה למנוע בעיות נפשיות ארוכות-טווח. כך, למשל, אפשר להציע לתלמיד לקרוא ספר רלוונטי, לדבר עם פסיכולוג, לקחת חלק בקבוצת תמיכה, להשקיע בתחביבים כמו ספורט או אומנות ואפילו להשתתף במיזם המסייע לתלמידים במצבו או מפגיש אותו עמם.
אילו אסטרטגיות בית ספריות יכולות לסייע?
- הקימו מערך תומך של משאבים – ספרים, סרטים, בלוגים או אתרים רלוונטיים לנושא של אובדן, אבל ושכול יכולים וצריכים להיות זמינים עבור תלמידים, חברי סגל והורים בספריה המקוונת והפיזית של בית הספר.
- ערבו את קהילת בית הספר – הפעילו את הצוותים החינוכיים והפסיכולוגיים ובדקו אם בקהילת בית הספר או בסביבתו יש בעלי תפקידים שמסוגלים לסייע בעתות משבר. לדוגמה, אחיות, פסיכו-תרפיסטים, מטפלות בתנועה או אומנות, אנשי בריאות הנפש, אנשי רוח, ידוענים ועוד. לא רק שבית הספר יחזק את קשרי הקהילה, אותם גורמים יכולים לספק סדנאות פיתוח מקצועי להתמודדות עם אבל או מפגשים נוגעי-לב לכלל הסגל הבית ספרי.
- בנו קבוצות תמיכה – רוב התלמידים נוטים לסרב תחילה לקחת חלק בקבוצת אבל. אולם, עם הזמן הם צפויים לגלות שמדובר במרחב נוח להיחשפות ושיתוף בכאב, ובכך יכולים הם להעביר חלק מן הנטל והכובד הנפשי לסביבתם. את הקבוצות יכולה לנהל יועצת בית הספר, איש מקצוע או בוגר בית ספר שחווה תהליך דומה. הקבוצה לא חייבת לשבת ולשוחח כל הזמן, אפשר ורצוי לגוון ולצאת לפעילויות יוצאות-דופן וחווייתיות, כגון: צעדה עממית, ביקור בגן חיות, טיפוס על הרים או שיט קיאקים. זאת, מתוך מטרה להחזיר את הביטחון, תחושת המסוגלות העצמית והאומץ.
- הניעו תלמידים למעורבות – כאשר הכיתה או השכבה מעבדת את האובדן בצורה מלוכדת ומבהירה שהאבל נוגע בכולם, תחושת הקלה עשויה להיות מורגשת בקרב המתאבלים. לכן, עודדו מורים להחדיר לתוכנית הלימודים תכנים הקשורים באבל, יגון ואובדן, בעיקר בשכבות הגבוהות. אפשר, למשל, להקדיש שיעור במדעי החברה ללמד כיצד מתאבלים בתרבויות ובדתות שונות, להכין בשיעורי מלאכה או אומנות מיצגים בנושא כאב, געגוע או תקווה או לחקור ולנתח אתרי הנצחה בשיעורי היסטוריה.
- הכווינו לגורמים רלוונטיים – סביבה בית ספרית עם מספר גורמים בעלי אוזן קשבת, כמו מבוגר אחראי, תלמיד-חונך, חבר טוב מהשכבה או ידידה, מעניקה לתלמיד שחווה אובדן מעטפת מנטלית. אולם, בעוד שמגוון גורמים בבית הספר מוכנים להקשיב מתוך טוב-לב, חשוב לאפשר לילד לבחור את הדמות המועדפת עליו. זאת ועוד, לא לכולם יהיה זמן לקבל הדרכה בנושא של התמודדות עם אובדן וקשה לדעת מה לומר או לעשות במצבים כאלו. לכן, בראש ובראשונה, חשוב לתמוך, להקשיב, להיות נוכחים, להביע אמפתיה, לנחם ולנסות לבחור את המילים הנכונות, אלו הכנות ביותר שבאות מהלב.
- נטעו חוסן – גששו ונסו לבדוק כיצד הילדים מתכוונים להתמודד עם האובדן? מנין הם שואבים כוחות? מה עוזר להם ומה פוגע בהם בתקופות כאלו? מה הם היו רוצים שיקרה? לעיתים, ילדים בוחרים בפעולות פוגעניות או בעייתיות כדי להשיג את מבוקשם. נסו להכווין אותם לדרך הנכונה וחשבו על דרכים אלטרנטיביות להחזירם למסלול. במקביל, לתמוך בתלמיד שחווה אובדן דורש חוסן גם ממעניק הנחמה שעלול בעקיפין להיכנס לטלטלה רגשית. לכן, היו סבלניים כלפי עצמכם ובקשו תמיכה בעת הצורך.
המלחמות מסתיימות, אך האובדן הוא תמידי
גם שנים לאחר האובדן, צמתי דרכים חשובים בחיים, ומשמחים לכאורה, כמו טקסי סיום, מפגשים חגיגיים או סיום מסלול כלשהו, מזמנים הבזקים של פיסות זיכרון פנימיות וצורבות במיוחד שמדגישות את חסרונו המהותי, המר והכואב של היקיר. גם בזמנים האלו, אסור לשכוח את אלו שיקיריהם אבדו ולחזק אותם במילה טובה, במחווה כנה או בכתף תומכת.