גלובליזציה, חינוך והולדתו של האזרח הדמוקרטי הגלובלי
Jotia, A. L. (2009). Globalization, education and the birth of a democratically active global citizen. Globalization, 8, 1, 1–13
עיקרי הדברים:
- בתהליך הגלובליזציה נדבקנו ב"מחלה דמוקרטית", שבה ערכים קפיטליסטיים מקודמים על חשבון ההמונים – לטובת מעטים
- הדילמה של החינוך במדינה הדמוקרטית הגלובלית היא שהוא נאלץ להתמודד עם רעיונות ואמונות שהוטלו עליו בהתנשאות על ידי בעלי הון ותאגידים בינלאומיים
- רעיונות בעייתיים אלה אמורים לטפח את הולדתו, גידולו והאדרת מעמדו של שוק גלובלי חופשי – על חשבון צרכיהן של חברות מקומיות מגוונות
- לפיכך, ה"אזרח הגלובלי" המתהווה בחינוך צריך להיות מועצם בבחירה חופשית ובקבלת החלטות עצמאית – ללא חשש
- במקום זאת, פעמים רבות מערכת החינוך הגלובלית הנוכחית מעוצבת כך שהיא מייצרת מריונטות צייתניות שרק משכפלות את המצב הקיים
- מערכות החינוך העולמיות (לא רק אלה מן המערב) צריכות לעמוד במרכז ייצורם של אזרחים דמוקרטיים, היכולים להביט על העולם ברוח של אנושיות משותפת
- יש להדגיש את ההכרה בפערים גלובליים, וגם בתוך מדינות, של עושר, הכנסה וכוח
מלחמת המכסים שהכריז עליה טראמפ מעלה לסדר היום את הביקורת נגד הגלובליזציה – נושא קריטי בחשיבותו שאולי אינו מקבל את תשומת-הלב הראויה לו במערכת החינוך הישראלית. לדעת מחבר המאמר, הגלובליזציה היא בלתי נמנעת. עם זאת, לדבריו, האתגר שמציב המערך החברתי-כלכלי והפוליטי הזה הוא שהוא נראה כיוצר פערים של שגשוג בין הצפון הגלובלי (GN) לדרום הגלובלי (GS), ובכך הוא משמר את הטענות נגד הלגיטימיות שלו כמערכת כלכלית עולמית הוגנת ומאוזנת. מאמר זה מתייחס לכמה מן הטיעונים הסובבים את הגלובליזציה, ובפרט חושף חלק מן האתגרים שמעמידה הגלובליזציה, ובמיוחד בכל הנוגע ליצירת אזרחים עולמיים פעילים מבחינה דמוקרטית. אחת השאלות המרכזיות שהמאמר מציב היא: אזרח עולמי שנוצר בדמותו של מי?
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים על גלובליזציה
הגלובליזציה נתקלת במספר גדול של ביקורות מצד מנהיגי העולם, המגזר העסקי, איגודי העובדים, כלכלנים ושוחרי סביבה. קרן המטבע הבינלאומית (IMF), הבנק העולמי (WB) וארגון הסחר העולמי (WTO) הואשמו – וממשיכים להיות מואשמים – בקידום מדיניות גלובליזציה אשר נתפסת בעיני רבים ככזו שגרמה, וממשיכה לגרום, לפערים כלכליים עצומים במספר מדינות, ובמיוחד באלה השייכות לדרום הגלובלי. לעומת זאת, תאורטיקנים אחרים וקבוצות התומכות בגלובליזציה טוענים כי גל הגלובליזציה הוא פתרון לכשלים חברתיים, כלכליים ופוליטיים עולמיים הפוגעים כיום באין ספור חיים.
החוב ממשיך לקרוע מדינות מתפתחות רבות לגזרים [וכיום גם את ארה"ב – צוות פורטל מס"ע], וחלקן אף הגיעו למצב שבו אבדו להן תמיכות מקרן המטבע הבינלאומית ומהבנק העולמי, שכן אינן מסוגלות לעמוד בתשלום חובן. המדינות המתפתחות ממשיכות להתלונן כי הגלובליזציה איננה אלא צורה נוספת של אימפריאליזם מאורגן ומתקדם, שמטרתו להיטיב עם הכלכלות בצפון הגלובלי. אמנם נכון שגלובליזציה היא בלתי נמנעת, אך עולה השאלה – מה יידרש כדי שההליך יהפוך ל"דמוקרטי" ויספק במה שווה לשני הצדדים המעורבים? כיצד נוכל בכלל להפיק אזרחים עולמיים פעילים מבחינה דמוקרטית, שיובילו את חזון הגלובליזציה כאשר רווחת כל אומה בליבם?
אף על פי שהגלובליזציה עשויה לעמוד בפני ביקורת רבה, יהיה נאיבי להסיק כי אין לה תוצאות חיוביות. כאשר דנים בסוגיית הגלובליזציה, חיוני לבחון את מה שנכלל בהגדרתה ולברר האם הגלובליזציה יכולה להועיל ל"כפר הגלובלי" ולכלכלה הפוליטית הבינלאומית בפרט.
ניתוח תחבירי וסמנטי של הביטוי "לעבור גלובליזציה" מציב בעיה מסוימת בבחינה לעומק של המונח. כאשר אתה עובר גלובליזציה, ברור שיש עניין של נושא (מבצע הפעולה) מול מושא (מקבל הפעולה) – כלומר, מי עובר גלובליזציה, ומי מעביר אותו את התהליך הזה? האם אין מקום לטעון שמידת הגלובליזציה מוטה, בהתבסס על כך שרוב המדינות החזקות – הצפון הגלובלי – הופכות למבצעות הפעולה, בעוד המדינות החלשות יותר – הדרום הגלובלי – הן מקבלות הפעולה? [גם חלקים בצפון הגלובלי, כגון מגזר עובדי הצווארון הכחול בארה"ב – מאבדים מקומות עבודה מתגמלים-יחסית לטובת עובדים זולים יותר במדינות העולם השלישי, וסובלים מהגלובליזציה – צוות פורטל מס"ע].
ראוי לציין כי הסיבה לכך שגלובליזציה זוכה לביקורת נוקבת, בעיקר מצד מדינות הדרום הגלובלי, היא התחושה שהליברליזציה הכלכלית שהגלובליזציה מטיפה לה – נדמית כהפגנה של הגמוניה צפונית שמובילה בסופו של דבר להדרה של המדינות המתפתחות. הגלובליזציה נתונה במחלוקת חריפה, שכן אותה "הקישוריות" שמקודמת במסגרתה נדמית כמעודדת שרשרת של איבות בין בעלי הממון לחסרי כל. סטיגליץ (Stiglitz, 2003) טוען: "אפילו פוליטיקאים שמרנים כמו נשיא צרפת לשעבר, ז'אק שיראק, הביעו דאגה מכך שהגלובליזציה אינה משפרת את חייהם של אלה שזקוקים לתועלות המובטחות שלה" (עמ' 4).
הלד ומקגרו (2002Held and McGrew ) טוענים כי יהיה זה שגוי מיסודו עבור מתנגדי הגלובליזציה לקשר אותה עם מערביזציה או אמריקניזציה, שכן היא פועלת מתוך דאגה לרווחת כל העמים. טענתם היא שגלובליזציה היא תהליך אשר הוביל לשיפורים ניכרים בצמיחת התאגידים הרב-לאומיים (MNCs), בשווקים הפיננסיים, בתקשורת וכן בשיפור בעיות סביבתיות. הגלובליזציה נתפשת כמביאה לעולם את רעיון בניית "כפר גלובלי" אחד שבו יחיו בני האדם יחד בסימביוזה. אך האם היחסים באמת סימביוטיים, או שהם הולכים והופכים במהרה ליחסים נצלניים?
שרודר (Schroeder, 2002:1) רואה בגלובליזציה תהליך יצרני, ומציין כי המודרניזציה המהפכנית כמעט של שווקים, תשתיות וטכנולוגיות מידע ותקשורת פתחה אפשרויות חדשות לחלוטין לעולם, והוציאה יותר אנשים מעוני מאי פעם בהיסטוריה. אם כך הדבר, מדוע נשמעת זעקה כה רמה נגד הגלובליזציה? סטיגליץ (2003:6) מוסיף: "אם הגלובליזציה לא הצליחה לצמצם את העוני, היא גם לא הצליחה להבטיח יציבות. משברים באסיה ובאמריקה הלטינית איימו על הכלכלות ועל היציבות של כל המדינות המתפתחות... הגלובליזציה והחדרת הכלכלה השוקית לא הניבו את התוצאות המובטחות ברוסיה וברוב המדינות שעוברות טרנספורמציה מהקומוניזם לכלכלת שוק".
לפי סטיגליץ (Stiglitz 2003), "עבור האיכרים במדינות מתפתחות אשר עמלים לשלם את חובות מדינותיהם, או עבור אנשי עסקים שסובלים ממסי ערך מוסף גבוהים יותר בעקבות דרישות קרן המטבע הבינלאומית, המערכת הנוכחית המנוהלת על ידי קרן המטבע היא מערכת של מיסוי ללא ייצוג. האכזבה מהמערכת הבינלאומית של הגלובליזציה תחת חסות ה-IMF גוברת כאשר העניים באינדונזיה, מרוקו או פפואה גינאה החדשה חווים קיצוצים בסובסידיות לדלק ולמזון, כאשר אלה שבתאילנד רואים עלייה בתחלואה באיידס כתוצאה מקיצוצים שהוכתבו על ידי ה-IMF בהוצאות הבריאות, וכאשר משפחות במדינות מתפתחות רבות, הנאלצות לשלם עבור חינוך ילדיהן תחת תכניות של 'השבת עלויות', מקבלות את ההחלטה הכואבת שלא לשלוח את בנותיהן לבית הספר".
כדי לתקן מצב זה, סטיגליץ סבור כי "ניתן לעצב מחדש את הגלובליזציה, וכאשר היא מנוהלת כראוי ובהגינות, כאשר לכל המדינות יש קול במדיניות שמשפיעה עליהן, ישנה אפשרות שהיא תעזור ליצור כלכלה גלובלית חדשה שבה הצמיחה לא תהיה רק יציבה יותר ופחות תנודתית, אלא גם פירותיה יחולקו בצורה שוויונית יותר" (שם, עמ' 22). תהליך העיצוב מחדש המוצע כאן צריך לכלול בהחלט את מעורבותו של אזרח גלובלי פעיל, דמוקרטי, גמיש ורגיש לגיוון.
גלובליזציה והדילמה של אזרח עולמי פעיל דמוקרטית
הדמוקרטיה (מה שזה לא אומר) היא תנאי מוקדם לתהליך הפיתוח של הגלובליזציה. אולם אנו נתקלים בקושי כאשר אנו מתחילים לשאול ולתהות: למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים "דמוקרטיה"? מהו אזרח עולמי? בדמותו או בתרבותו של מי נוצר האזרח העולמי? האם בכלל קיים אותו "אזרח עולמי" נכסף?
סוגיית הזהות היא משמעותית בתוך תחום הגלובליזציה. זהויות מסוימות הולכות לאיבוד כאשר אנשים שונים ברחבי העולם "נדבקים בשפעת" של מחיקת-תרבות מקומית ואמריקניזציה או התמערבות, במטרה לייצר תרבות עולמית כללית ואחידה. התרבויות הדומיננטיות מוחקות במהירות את התרבויות הכנועות יותר, ומנסות להטביע בהן את הערכים והנורמות שלהן. בתהליך זה גם כוחה ומעמדה של המדינה נחלש.
מכל זה נובע כי האתגרים של הגלובליזציה מחייבים את הולדתו של אזרח עולמי פעיל ודמוקרטי, המודע באופן ביקורתי למציאות ויכול לתרום באופן חיובי להתמודדות עם הבעיות והאתגרים שעל הפרק. בתוך חבילת הגלובליזציה מצוי גם היצור המאיים – הטרור – שנוכחותו והשפעתו אינן ניתנות להתעלמות, ולכן יש לטפל בו באופן רציונלי על ידי אזרחים עולמיים מודעים. בלב הדיון עומדת העובדה שהרחבת האידיאלים הדמוקרטיים יכולה שוב להעניק לנו תקווה לבנות עולם דמוקרטי טוב יותר – עבור אלו החיים כיום על פני כדור הארץ, ועבור הדורות הבאים.
החינוך בעידן הגלובליזציה צריך לשמש כאמצעי להעברת תרבות של חירות חברתית, כלכלית ופוליטית, אשר מכבדת את השגשוג של כולם ומעודדת פטריוטיזם עולמי.
גרין (Green, 2007:5) טוענת כי חזון דמוקרטי זה הוא מה שדיואי כינה "המטאפיזיקה של האדם הפשוט", וכי השימוש היעיל בו הוא הכרחי בכל תרופה מקיפה ל"מחלת הדמוקרטיה" שפוגעת כיום באנשים. ואכן, בתהליך הגלובליזציה נדבקנו ב"מחלה דמוקרטית", שבה ערכים קפיטליסטיים מקודמים על חשבון ההמונים – לטובת מעטים. הדילמה של החינוך במדינה הדמוקרטית הגלובלית היא שהוא נאלץ להתמודד עם רעיונות ואמונות שהוטלו עליו בהתנשאות, ושאמורים לטפח את הולדתו, גידולו והאדרת מעמדו של שוק גלובלי חופשי – על חשבון צרכיהן של חברות מקומיות מגוונות. לפיכך, ה"אזרח הגלובלי" המתהווה בחינוך צריך להיות מועצם בבחירה חופשית ובקבלת החלטות עצמאית – ללא חשש. במקום זאת, פעמים רבות מערכת החינוך הגלובלית הנוכחית מעוצבת כך שהיא מייצרת מריונטות צייתניות שרק משכפלות את המצב הקיים. באקלים כזה, למרבה הצער, פעולה הנוגדת את הוראות בעלי הכוח עלולה להיתפס כמעשה טרור או כסכנה לכלכלה הליברלית הגלובלית.
לפיכך מערכות החינוך העולמיות (לא רק אלה מן המערב) צריכות לעמוד במרכז ייצורם של אזרחים דמוקרטיים, היכולים להביט על העולם ברוח של אנושיות משותפת. יש להדגיש את ההכרה בפערים גלובליים, וגם בתוך מדינות, של עושר, הכנסה וכוח.
Jotia, A. L. (2009). Globalization, education and the birth of a democratically active global citizen. Globalization, 8, 1, 1–13
עיקרי הדברים:
- בתהליך הגלובליזציה נדבקנו ב"מחלה דמוקרטית", שבה ערכים קפיטליסטיים מקודמים על חשבון ההמונים – לטובת מעטים
- הדילמה של החינוך במדינה הדמוקרטית הגלובלית היא שהוא נאלץ להתמודד עם רעיונות ואמונות שהוטלו עליו בהתנשאות על ידי בעלי הון ותאגידים בינלאומיים
- רעיונות בעייתיים אלה אמורים לטפח את הולדתו, גידולו והאדרת מעמדו של שוק גלובלי חופשי – על חשבון צרכיהן של חברות מקומיות מגוונות
- לפיכך, ה"אזרח הגלובלי" המתהווה בחינוך צריך להיות מועצם בבחירה חופשית ובקבלת החלטות עצמאית – ללא חשש
- במקום זאת, פעמים רבות מערכת החינוך הגלובלית הנוכחית מעוצבת כך שהיא מייצרת מריונטות צייתניות שרק משכפלות את המצב הקיים
- מערכות החינוך העולמיות (לא רק אלה מן המערב) צריכות לעמוד במרכז ייצורם של אזרחים דמוקרטיים, היכולים להביט על העולם ברוח של אנושיות משותפת
- יש להדגיש את ההכרה בפערים גלובליים, וגם בתוך מדינות, של עושר, הכנסה וכוח
מלחמת המכסים שהכריז עליה טראמפ מעלה לסדר היום את הביקורת נגד הגלובליזציה – נושא קריטי בחשיבותו שאולי אינו מקבל את תשומת-הלב הראויה לו במערכת החינוך הישראלית. לדעת מחבר המאמר, הגלובליזציה היא בלתי נמנעת. עם זאת, לדבריו, האתגר שמציב המערך החברתי-כלכלי והפוליטי הזה הוא שהוא נראה כיוצר פערים של שגשוג בין הצפון הגלובלי (GN) לדרום הגלובלי (GS), ובכך הוא משמר את הטענות נגד הלגיטימיות שלו כמערכת כלכלית עולמית הוגנת ומאוזנת. מאמר זה מתייחס לכמה מן הטיעונים הסובבים את הגלובליזציה, ובפרט חושף חלק מן האתגרים שמעמידה הגלובליזציה, ובמיוחד בכל הנוגע ליצירת אזרחים עולמיים פעילים מבחינה דמוקרטית. אחת השאלות המרכזיות שהמאמר מציב היא: אזרח עולמי שנוצר בדמותו של מי?
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים על גלובליזציה
הגלובליזציה נתקלת במספר גדול של ביקורות מצד מנהיגי העולם, המגזר העסקי, איגודי העובדים, כלכלנים ושוחרי סביבה. קרן המטבע הבינלאומית (IMF), הבנק העולמי (WB) וארגון הסחר העולמי (WTO) הואשמו – וממשיכים להיות מואשמים – בקידום מדיניות גלובליזציה אשר נתפסת בעיני רבים ככזו שגרמה, וממשיכה לגרום, לפערים כלכליים עצומים במספר מדינות, ובמיוחד באלה השייכות לדרום הגלובלי. לעומת זאת, תאורטיקנים אחרים וקבוצות התומכות בגלובליזציה טוענים כי גל הגלובליזציה הוא פתרון לכשלים חברתיים, כלכליים ופוליטיים עולמיים הפוגעים כיום באין ספור חיים.
החוב ממשיך לקרוע מדינות מתפתחות רבות לגזרים [וכיום גם את ארה"ב – צוות פורטל מס"ע], וחלקן אף הגיעו למצב שבו אבדו להן תמיכות מקרן המטבע הבינלאומית ומהבנק העולמי, שכן אינן מסוגלות לעמוד בתשלום חובן. המדינות המתפתחות ממשיכות להתלונן כי הגלובליזציה איננה אלא צורה נוספת של אימפריאליזם מאורגן ומתקדם, שמטרתו להיטיב עם הכלכלות בצפון הגלובלי. אמנם נכון שגלובליזציה היא בלתי נמנעת, אך עולה השאלה – מה יידרש כדי שההליך יהפוך ל"דמוקרטי" ויספק במה שווה לשני הצדדים המעורבים? כיצד נוכל בכלל להפיק אזרחים עולמיים פעילים מבחינה דמוקרטית, שיובילו את חזון הגלובליזציה כאשר רווחת כל אומה בליבם?
אף על פי שהגלובליזציה עשויה לעמוד בפני ביקורת רבה, יהיה נאיבי להסיק כי אין לה תוצאות חיוביות. כאשר דנים בסוגיית הגלובליזציה, חיוני לבחון את מה שנכלל בהגדרתה ולברר האם הגלובליזציה יכולה להועיל ל"כפר הגלובלי" ולכלכלה הפוליטית הבינלאומית בפרט.
ניתוח תחבירי וסמנטי של הביטוי "לעבור גלובליזציה" מציב בעיה מסוימת בבחינה לעומק של המונח. כאשר אתה עובר גלובליזציה, ברור שיש עניין של נושא (מבצע הפעולה) מול מושא (מקבל הפעולה) – כלומר, מי עובר גלובליזציה, ומי מעביר אותו את התהליך הזה? האם אין מקום לטעון שמידת הגלובליזציה מוטה, בהתבסס על כך שרוב המדינות החזקות – הצפון הגלובלי – הופכות למבצעות הפעולה, בעוד המדינות החלשות יותר – הדרום הגלובלי – הן מקבלות הפעולה? [גם חלקים בצפון הגלובלי, כגון מגזר עובדי הצווארון הכחול בארה"ב – מאבדים מקומות עבודה מתגמלים-יחסית לטובת עובדים זולים יותר במדינות העולם השלישי, וסובלים מהגלובליזציה – צוות פורטל מס"ע].
ראוי לציין כי הסיבה לכך שגלובליזציה זוכה לביקורת נוקבת, בעיקר מצד מדינות הדרום הגלובלי, היא התחושה שהליברליזציה הכלכלית שהגלובליזציה מטיפה לה – נדמית כהפגנה של הגמוניה צפונית שמובילה בסופו של דבר להדרה של המדינות המתפתחות. הגלובליזציה נתונה במחלוקת חריפה, שכן אותה "הקישוריות" שמקודמת במסגרתה נדמית כמעודדת שרשרת של איבות בין בעלי הממון לחסרי כל. סטיגליץ (Stiglitz, 2003) טוען: "אפילו פוליטיקאים שמרנים כמו נשיא צרפת לשעבר, ז'אק שיראק, הביעו דאגה מכך שהגלובליזציה אינה משפרת את חייהם של אלה שזקוקים לתועלות המובטחות שלה" (עמ' 4).
הלד ומקגרו (2002Held and McGrew ) טוענים כי יהיה זה שגוי מיסודו עבור מתנגדי הגלובליזציה לקשר אותה עם מערביזציה או אמריקניזציה, שכן היא פועלת מתוך דאגה לרווחת כל העמים. טענתם היא שגלובליזציה היא תהליך אשר הוביל לשיפורים ניכרים בצמיחת התאגידים הרב-לאומיים (MNCs), בשווקים הפיננסיים, בתקשורת וכן בשיפור בעיות סביבתיות. הגלובליזציה נתפשת כמביאה לעולם את רעיון בניית "כפר גלובלי" אחד שבו יחיו בני האדם יחד בסימביוזה. אך האם היחסים באמת סימביוטיים, או שהם הולכים והופכים במהרה ליחסים נצלניים?
שרודר (Schroeder, 2002:1) רואה בגלובליזציה תהליך יצרני, ומציין כי המודרניזציה המהפכנית כמעט של שווקים, תשתיות וטכנולוגיות מידע ותקשורת פתחה אפשרויות חדשות לחלוטין לעולם, והוציאה יותר אנשים מעוני מאי פעם בהיסטוריה. אם כך הדבר, מדוע נשמעת זעקה כה רמה נגד הגלובליזציה? סטיגליץ (2003:6) מוסיף: "אם הגלובליזציה לא הצליחה לצמצם את העוני, היא גם לא הצליחה להבטיח יציבות. משברים באסיה ובאמריקה הלטינית איימו על הכלכלות ועל היציבות של כל המדינות המתפתחות... הגלובליזציה והחדרת הכלכלה השוקית לא הניבו את התוצאות המובטחות ברוסיה וברוב המדינות שעוברות טרנספורמציה מהקומוניזם לכלכלת שוק".
לפי סטיגליץ (Stiglitz 2003), "עבור האיכרים במדינות מתפתחות אשר עמלים לשלם את חובות מדינותיהם, או עבור אנשי עסקים שסובלים ממסי ערך מוסף גבוהים יותר בעקבות דרישות קרן המטבע הבינלאומית, המערכת הנוכחית המנוהלת על ידי קרן המטבע היא מערכת של מיסוי ללא ייצוג. האכזבה מהמערכת הבינלאומית של הגלובליזציה תחת חסות ה-IMF גוברת כאשר העניים באינדונזיה, מרוקו או פפואה גינאה החדשה חווים קיצוצים בסובסידיות לדלק ולמזון, כאשר אלה שבתאילנד רואים עלייה בתחלואה באיידס כתוצאה מקיצוצים שהוכתבו על ידי ה-IMF בהוצאות הבריאות, וכאשר משפחות במדינות מתפתחות רבות, הנאלצות לשלם עבור חינוך ילדיהן תחת תכניות של 'השבת עלויות', מקבלות את ההחלטה הכואבת שלא לשלוח את בנותיהן לבית הספר".
כדי לתקן מצב זה, סטיגליץ סבור כי "ניתן לעצב מחדש את הגלובליזציה, וכאשר היא מנוהלת כראוי ובהגינות, כאשר לכל המדינות יש קול במדיניות שמשפיעה עליהן, ישנה אפשרות שהיא תעזור ליצור כלכלה גלובלית חדשה שבה הצמיחה לא תהיה רק יציבה יותר ופחות תנודתית, אלא גם פירותיה יחולקו בצורה שוויונית יותר" (שם, עמ' 22). תהליך העיצוב מחדש המוצע כאן צריך לכלול בהחלט את מעורבותו של אזרח גלובלי פעיל, דמוקרטי, גמיש ורגיש לגיוון.
גלובליזציה והדילמה של אזרח עולמי פעיל דמוקרטית
הדמוקרטיה (מה שזה לא אומר) היא תנאי מוקדם לתהליך הפיתוח של הגלובליזציה. אולם אנו נתקלים בקושי כאשר אנו מתחילים לשאול ולתהות: למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים "דמוקרטיה"? מהו אזרח עולמי? בדמותו או בתרבותו של מי נוצר האזרח העולמי? האם בכלל קיים אותו "אזרח עולמי" נכסף?
סוגיית הזהות היא משמעותית בתוך תחום הגלובליזציה. זהויות מסוימות הולכות לאיבוד כאשר אנשים שונים ברחבי העולם "נדבקים בשפעת" של מחיקת-תרבות מקומית ואמריקניזציה או התמערבות, במטרה לייצר תרבות עולמית כללית ואחידה. התרבויות הדומיננטיות מוחקות במהירות את התרבויות הכנועות יותר, ומנסות להטביע בהן את הערכים והנורמות שלהן. בתהליך זה גם כוחה ומעמדה של המדינה נחלש.
מכל זה נובע כי האתגרים של הגלובליזציה מחייבים את הולדתו של אזרח עולמי פעיל ודמוקרטי, המודע באופן ביקורתי למציאות ויכול לתרום באופן חיובי להתמודדות עם הבעיות והאתגרים שעל הפרק. בתוך חבילת הגלובליזציה מצוי גם היצור המאיים – הטרור – שנוכחותו והשפעתו אינן ניתנות להתעלמות, ולכן יש לטפל בו באופן רציונלי על ידי אזרחים עולמיים מודעים. בלב הדיון עומדת העובדה שהרחבת האידיאלים הדמוקרטיים יכולה שוב להעניק לנו תקווה לבנות עולם דמוקרטי טוב יותר – עבור אלו החיים כיום על פני כדור הארץ, ועבור הדורות הבאים.
החינוך בעידן הגלובליזציה צריך לשמש כאמצעי להעברת תרבות של חירות חברתית, כלכלית ופוליטית, אשר מכבדת את השגשוג של כולם ומעודדת פטריוטיזם עולמי.
גרין (Green, 2007:5) טוענת כי חזון דמוקרטי זה הוא מה שדיואי כינה "המטאפיזיקה של האדם הפשוט", וכי השימוש היעיל בו הוא הכרחי בכל תרופה מקיפה ל"מחלת הדמוקרטיה" שפוגעת כיום באנשים. ואכן, בתהליך הגלובליזציה נדבקנו ב"מחלה דמוקרטית", שבה ערכים קפיטליסטיים מקודמים על חשבון ההמונים – לטובת מעטים. הדילמה של החינוך במדינה הדמוקרטית הגלובלית היא שהוא נאלץ להתמודד עם רעיונות ואמונות שהוטלו עליו בהתנשאות, ושאמורים לטפח את הולדתו, גידולו והאדרת מעמדו של שוק גלובלי חופשי – על חשבון צרכיהן של חברות מקומיות מגוונות. לפיכך, ה"אזרח הגלובלי" המתהווה בחינוך צריך להיות מועצם בבחירה חופשית ובקבלת החלטות עצמאית – ללא חשש. במקום זאת, פעמים רבות מערכת החינוך הגלובלית הנוכחית מעוצבת כך שהיא מייצרת מריונטות צייתניות שרק משכפלות את המצב הקיים. באקלים כזה, למרבה הצער, פעולה הנוגדת את הוראות בעלי הכוח עלולה להיתפס כמעשה טרור או כסכנה לכלכלה הליברלית הגלובלית.
לפיכך מערכות החינוך העולמיות (לא רק אלה מן המערב) צריכות לעמוד במרכז ייצורם של אזרחים דמוקרטיים, היכולים להביט על העולם ברוח של אנושיות משותפת. יש להדגיש את ההכרה בפערים גלובליים, וגם בתוך מדינות, של עושר, הכנסה וכוח.