לנטוע שורשים: פיתוח סוכנות, כשירות ותחושת שייכות באמצעות חינוך מחוץ לכיתה

Lauterbach, G. (2023). “Building Roots”—Developing Agency, Competence, and a Sense of Belonging through Education outside the Classroom. Education Sciences, 13(11), 1107. https://10.3390/educsci13111107

כיצד ליישם חינוך מחוץ לכיתה בהצלחה?

● בחרו אתרים ופעילויות שתואמים לשכבת הגיל, הסבירו לתלמידים את המטרות הפדגוגיות ודאגו מראש לסידורי אדמיניסטרציה, כגון הסעות, אישורים, הזמנת מקום מראש ואבטחה

● לפני היציאה לאתר המיועד, ספקו לתלמידים חומרי הכנה לקריאה או לצפייה בנושא

● במהלך השהייה בחוץ, זהו הזדמנויות ללמידה, הנחו את התלמידים, השיבו על שאלות ונצלו הזדמנויות לניהול דיונים, לחשיבה רפלקטיבית או למיזם כיתתי

● בחנו את תרומת החינוך מחוץ לכיתה לתלמידים ודעו לקבל משוב ולהשתפר להבא

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מרחבי למידה

בעולם מורכב ובתקופה מאתגרת, גובר הצורך למצוא דרכים חינוכיות המדברות לליבם של התלמידים. בשנים האחרונות, נעשה שימוש בגישה חינוכית-אלטרנטיבית שנקראת חינוך מחוץ לכיתה (Education outside the classroom) והיא נתפסת כגישה שבכוחה לטפח חוסן מנטלי, להפיח מוטיבציה וסקרנות בלומדים צעירים ולמנוע יושבנות.

חינוך מחוץ לכיתה

חינוך מחוץ לכיתה אינו מתרחש באופן ספונטני. אלא, צריך להיות מוגדר מראש כיעד אופרטיבי בתוכנית הלימודים השנתית. החינוך החוץ-בית-ספרי מתבצע 3-1 ימים מדי שבוע ונערך בשלל מקומות, כגון: גינות ציבוריות, חורשות, פארקים, מרכזים קהילתיים, אתרי מורשת, גלריות, מוזיאונים, תיאטראות, מעבדות או מפעלים תעשייתיים. מטרת גישה זו היא לשמש כתוסף ללמידה הכיתתית (לא להחליפה) ולספק לתלמידים חוויית למידה ניסויית, חווייתית, תנועתית, עשירה ותלוית-הקשר.

מתוך תיאוריה לפיה האדם התפתח בסביבה טבעית ולכן מתפקד בה היטב, מחקרים שבחנו למידה מחוץ לכיתה בגילאי 13-7 מצביעים על השפעות חיוביות בקרב התלמידים, בהקשר לתחומים הבאים:

1. התמצאות במרחב;
2. מניעת יושבנות;
3. הפגת מתחים;
4. הגברת הקשב והריכוז;
5. סיפוק מלמידה;
6. העצמת החוסן המנטלי.

לא זו בלבד, לחינוך מחוץ לכיתה פוטנציאל לחזק קשרי מורה-תלמידים ולעורר עניין ללמידת תחומים חדשים. מחקרים אחרים מצאו כי חינוך מחוץ לכיתה תורם לטיפוח יחסים חברתיים, תחושת קהילתיות והכלה ומגביר את מידת ההשתתפות והמעורבות של התלמידים.

מתודולוגיה

מחקר אתנוגרפי זה נערך בבית ספר הממוקם בסביבה כפרית בדרום גרמניה. החוקרת ערכה ריאיונות עומק עם 23 תלמידי כיתות א'-ד' בתחילת ובסיום שנת הלימודים וביצעה תצפיות בזמן חינוך מחוץ לכיתה למשך 27 ימים, ובמהלך טיול שנתי להרי האלפים. כדי להשיג תמונה מלאה, בסוף השנה ערכה החוקרת ראיונות עומק חצי-מובנים גם עם שתי מחנכות כיתה שנקטו בחינוך מחוץ לכיתה, ודנה עמם בנושאים הבאים:

1. מטרות פדגוגיות של חינוך מחוץ לכיתה;
2. דינמיקות של יחסים חברתיים במהלך חינוך מחוץ לכיתה;
3. למידת תלמידים במהלך חינוך מחוץ לכיתה.

כשירות (Competence)

המרחב החוץ-כיתתי מספק לתלמידים הזדמנות להציג ולהחצין צדדים שונים שלהם, ולכן שיטת למידה זו מרגישה עבורם יעילה, פרו-אקטיבית ומעודדת מעורבות. לפי המורים, התלמידים הפגינו רמות גבוהות של קשב, ריכוז, מוטיבציה וסיפוק במהלך הלמידה מחוץ לכיתה. עם זאת, המורים התקשו לשרטט לתלמידים גבולות פיזיים והתנהגותיים וחששו מסכנות ומכשולים בטיחותיים.

תחושת שייכות

בקרב התלמידים גבר החיבור האישי-רגשי למקום, לקהילה ולארץ. שכן, הם ביקרו במקומות חדשים, פגשו אנשים טובים באמצע הדרך, חזו בשינויי העונות והשפעתם, טעמו מזון ששתלו או הפיקו בעצמם, האזינו לתזמורות מקומיות ושמעו סיפורי מורשת מעוררי-השראה. בנוסף, יחסי המורה-תלמידים השתפרו בזכות האווירה המיוחדת שהשרתה היציאה למרחבים החדשים וההזדמנות לשיח בלתי-פורמלי.

עם זאת, בשונה ממחקרים קודמים שמדגימים כיצד המרחב הפתוח תורם לפיתוח הדינמיקות החברתיות בכיתה, מחקר זה מראה כי היחסים החברתיים הפנים-כיתתיים לא השתנו. אפילו כאשר המחנכות הורו על עבודה בקבוצות, הקליקות החברתיות הכיתתיות נותרו בעינן.