מי כתב את זה? לזהות כתיבה של בינה מלאכותית

Kompella, K. (2025). Who wrote this? Detecting AI-writing. Computers in Libraries, 45(2), 32–36

עיקרי הדברים:

• כדי לזהות אם המטלה נכתבה באמצעות בינה מלאכותית, בקשו מהלומדים להצהיר: האם הם נעזרו ב-AI? באילו דרכים הם הסתייעו ב-AI? ועל אילו כלים או יישומים הסתמכו בדיוק?
• הדריכו והזהירו מראש את התלמידים לגבי החולשות והשגיאות של ה-AI והסבירו כיצד אפשר לדלג מעליהן או להצליב מידע.
• העדיפו בחינות בכתב יד על פני הגשה מקוונת או מודפסת.
• חפשו בטקסט חזרתיות מוגזמת, הצגת מידע כללי או בלתי-מדויק או הרחבה תמוהה במילים.
• השתמשו באפליקציית GPTZero אשר סורקת עבודות כתובות ומעריכה האם מנוע AI היה מעורב בתהליך ההפקה. בכוחו של יישום זה לסמן את הקטעים החשודים ולהסיק האם הלומד כתב בעצמו, הסתייע ב-AI או הסתמך לחלוטין על AI.
• הכווינו את התלמידים להשתמש במנועי בינה מלאכותית פנימיים או מאובטחים ומהימנים שמספקים גם את המקורות מהם נשאב הידע, דוגמת Stanford's Storm AI.

לתקציר באנגלית

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא בינה מלאכותית

איננו רחוקים ממצב אבסורדי שבו תלמידים מגישים עבודה שנכתבה על ידי בינה מלאכותית, בזמן שהמורים בודקים ומעריכים אותה באמצעות אותם כלים. כלים כמו ChatGPT, Gemini ו-Copilot נחשבים ללהיט בקרב תלמידי הדור הנוכחי, שכעת זוכים לכינוי דור ה-AI. הם משתמשים בבינה מלאכותית עבור כתיבת מטלות, מילוי דוחות, עבודות קבוצתיות, התייעצויות אישיות ובעצם כמעט כל מה שקשור לבית הספר. אם כך, מהן הדרכים המיטביות להתמודד עם התופעה הזו? האם יש לאסור אותה או להגביל אותה? או שמא המערכת צריכה דווקא לעודד אותה?

בעד שימוש בבינה מלאכותית

תלמידי ההווה צפויים להסתמך על AI במקומות העבודה העתידיים. לכן, למנוע מהם לעשות כן תהווה שגיאה מרה. הרי, מצופה מבתי ספר ומוסדות השכלה גבוהה לצייד את הלומדים במיומנויות חשובות ורלוונטיות ולהכניסם לעולם שבחוץ. כמו כן, מנועי הבינה המלאכותית מקלים את עומסי העבודה, מציעים דרכי הוראה יעילות, חדשניות ורלוונטיות, אוצרים מידע רב-תחומי ועצום ומסייעים לתלמידים לפתח חשיבה היסקית, כישורי עיצוב ואינפו-גרפיקה וכיווני מחשבה פורצי דרך.

נגד שימוש בבינה מלאכותית

זה עדיין מוקדם מדי. איננו מבינים לחלוטין את ההשפעה הפוטנציאלית של ה-AI ואת השלכותיו ותולדותיו הצפויות. עיצוב מחדש של תוכנית לימודים או שיטות ההוראה וההערכה מצריכים זמן יקר, ויכול להיות שעד שתיושם תוכנית כזו, יפרוץ המדיום הטכנולוגי הבא ויטרוף מחדש את הקלפים. בנוסף, כלי הבינה המלאכותית עלולים לספק פלט נתונים שגוי, מטעה ולעיתים אף בדיוני לחלוטין וברוב המקרים, הם יאמרו: "בטח, אני יכול לעזור לך עם זה" למרות שאין בכוחם לעשות כן.

אם לא די בכך, מנועי ה-AI מגיעים בגרסאות חינמיות או פרימיום. אם אין בכוחה או ברצונה של מערכת החינוך להשקיע כספית ולהעניק גישה מלאה לכל תלמיד – אזי שהיא עלולה להקצין את פערי הידע. זאת ועוד, אם נאפשר לתלמידים להיעזר בבינה מלאכותית לכתיבת עבודות, את מי בדיוק המורים ייבדקו ויעריכו? ומה הטעם במתן משוב לעבודה שנכתבה ברובה על ידי מחשב?

יושרה ובינה מלאכותית

בעוד שקיימות תוכנות יעילות ואמינות למניעת גנבה ספרותית, בעייתי ומורכב בהרבה להשיג זיהוי ודאי של עבודות שנכתבו על ידי AI. שכן, מנועי הבינה המלאכותית מייצרים תכנים באופן מקודד וסמוי מן העין. עם זאת, לרוב המורים יש אינטואיציה טובה והיכרות אישית עם הלומדים. לכן, רצוי לשים לב אם העבודה שונה לחלוטין ברמתה מקודמותיה או מכושר מסוגלותו של התלמיד. במקרה כזה, אפשר להזמין את התלמיד לשיחה ולדבר על הנושא בפתיחות ובהבנה. אבל, בשל הזמינות, הנגישות והרלוונטיות של ה-AI, חשוב מאוד לא לגעור בתלמיד, אלא להבהיר שה-AI מהווה כלי עזר.

בנוסף, אפשר לנקוט בצעדים הבאים:

1. בקשו מהלומדים להצהיר: האם הם נעזרו ב-AI? באילו דרכים הם הסתייעו ב-AI? ועל אילו כלים או יישומים הסתמכו בדיוק?
2. הדריכו והזהירו מראש את התלמידים לגבי החולשות והשגיאות של ה-AI והסבירו כיצד אפשר לדלג מעליהן או להצליב מידע.
3. העדיפו בחינות בכתב יד על פני הגשה מקוונת או מודפסת.
4. חפשו בטקסט חזרתיות מוגזמת, הצגת מידע כללי או בלתי-מדויק או הרחבה תמוהה במילים.
5. השתמשו באפליקציית GPTZero אשר סורקת עבודות כתובות ומעריכה האם מנוע AI היה מעורב בתהליך ההפקה. בכוחו של יישום זה לסמן את הקטעים החשודים ולהסיק האם הלומד כתב בעצמו, הסתייע ב-AI או הסתמך לחלוטין על AI.
6. הכווינו את התלמידים להשתמש במנועי בינה מלאכותית פנימיים או מאובטחים ומהימנים שמספקים גם את המקורות מהם נשאב הידע, דוגמת Stanford's Storm AI.