Classwork goes home – חזרתם של שיעורי הבית

מקור: The Washington Times

הכתבה מעלה את הדאגה של הורים ומורים בארה"ב לגבי כמות שיעורי הבית ותפיסתם כ"עונש", והמעבר לגישה של מתן שיעורי- בית מדודים ורלוונטיים – מתן מטלות שיאפשרו לתלמידים לקשר בין חומר הלימוד לחוויות מציאותיות בחיים בכלל ובחייהם בפרט.

גארי גאלוזו (Garry Galluzo) פרופסור לחינוך ב- George Mason University מעיד כי שיעורי הבית חזרו שוב להיות על הפרק כאמצעי למידה, בשונה מתפיסתם בשנות ה-90 כדרך לפתח מיומנויות של משמעת עצמית ושינון.

סטיבן סקלוסמן (Steven Schlossman), פרופסור להיסטוריה ב- Carneige Mellon University מספר כי בשנות ה-60 שיעורי הבית נתפסו כעונש והגבלה על תלמידים, ובשנות ה-70 לא ניתן להם דגש מיוחד. רק בשנות ה-80 שיעורי הבית הוערכו מחדש כמאפשרים הרחבה של הלמידה בכתה.

במערכת החינוך בארה"ב מעולם לא היתה ועידה לאומית שקבעה מדיניות לגבי שיעורי הבית ולכן ההחלטה נותרת בידי בתי הספר האיזוריים.

ה- NEA (National Education Association), אשר תומך בשיעורי בית כדרך לחזק את ההוראה בכתה, ממליצים על מדד של 10 דקות של שיעורי בית לכל כתה (10 דקות יומיות לכתה א', 40 דקות יומיות לכתה ד' וכן הלאה)

 Loudon County Public Schools ו-Arundel County Public Schools מהווים דוגמא לבתי ספר שאימצו את המלצות ה-NEA. אחת מהמנהלות בבית הספר טוענת כי שיעורי הבית עוזרים לתלמידים ליישם את התפיסות והמיומנויות שלמדו לטווח ארוך.
ומנהלת אחרת, האחראית על תוכנית הלימודים וההוראה טוענת ששיעורי הבית מאפשרים לתלמידים להציג באם הם שולטים או לאו בחומר הנלמד.