שגרות כיתתיות: להוציא את המירב מהשיעורים
Nelson, M. (2024). Classroom routines: Getting the most out of your lessons. Mathematics Teaching, 292, 14–18
כמורים וכמחנכים, אנו תמיד שואפים שהכיתה תהווה כר פורה ללמידה ולצמיחה עבור התלמידים. אבל, הצרכים של הלומדים משתנים משנה לשנה, ולעיתים אף במהלך השנה. לכן, המורים זקוקים למערך רחב של אסטרטגיות ושיטות הוראה שבכוחן לעודד לתלמידים ללמוד, להניעם למעורבות ולוודא שאינם חולמים בהקיץ או נשרכים מאחור. לשם כך, מציע המאמר להלן פרקטיקות הוראה כיתתיות ושימושיות.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מורים
- איתור שגיאות – הרגילו את התלמידים לעבור בעצמם על המטלות ולזהות את שגיאותיהם. באמצעות כך, הם מתרגלים לבצע הערכה עצמית, לשפר את ביצועיהם, לזהות נקודות לשיפור, לחשוב באופן ביקורתי או אפילו לחשוף ליקוי בשיטת ההוראה (במקרה של טעות גורפת).
- מיון ראשוני – בשל אילוצי זמן ועומס עבודה, לא תמיד אפשר להשיב על השאלות של כל התלמידים. אולם, חשוב מאוד לשים לב מיהם התלמידים המתקשים ולוודא שהם מקבלים תשובות – כדי שלא ישתרכו מאחור. את המענה יש להעניק בתבונה וברגישות. לא כדאי להתמקד רק בהם באופן בולט ובוטה, כדי לא לעורר אנטגוניזם או תחושת רחמים בקרבם או בקרב חבריהם לספסל הלימודים. במקום זאת, יש להתחיל להשיב בטבעיות על שאלות התלמידים, לכאורה בסבב רנדומלי וראשוני, ובתוך כך לוודא כי שאלות התלמידים המתקשים זוכות למענה.
- מעקב כללי – אי אפשר, במהלך שיעור או אפילו יום לימודים שלם, להפנות שאלות אל כל אחד ואחד מן התלמידים ולבדוק מה מצבו בחומר. אבל, עדיין חשוב לוודא כי כולם עומדים בקצב ומבינים את הנלמד. לשם כך, אפשר להשתמש במגוון פרקטיקות. לדוגמה, להמטיר שאלות מותאמות-תלמיד לפי רשימת השמות לאורך השנה, להציג שאלות רב-ברירתיות ולחלק את התלמידים לקבוצות דיון לפי בתשובה שבחרו או להשתמש ביישומים לימודיים רבי-משתתפים, כמו Kahoot!, Mentimeter או Poll Everywhere. בנוסף, אפשר להתחיל משאלות קלות ולהגביר עצימות, לבקש מהתלמידים לערוך סיעור מוחין או לצעוק את כל התשובות האפשריות או לנהל מעגלי שיח כיתתיים.
- מתן במה לתלמידים – רבות מדובר על למידה-מבוססת-תלמיד, ובצדק. כאשר תלמידים חשים נינוחים, מוערכים ומועצמים – תהליכי הלמידה זורמים והחומר נראה קל. כדי למקד את תהליכי הלמידה בתלמידים רצוי להציע מגוון עזרים לימודיים משום שכל תלמיד אוהב ללמוד אחרת. לדוגמה, חוברת, מאמר, מצגת, אפליקציה, סרטון או קבוצת לימוד מקוונת. בנוסף, רצוי לחלק שיעורי בית אישיים ולאו דווקא כיתתיים, להרבות בשאלות פתוחות, לאפשר לתלמידים לבחור את נושאי המיזמים ולהעניק משוב אישי ובונה.
- חלוקה לקבוצות – ישנם חסרונות בולטים לעבודה קבוצתית בבית הספר. ראשית, לא תמיד ברור מי עשה את העבודה בפועל ומי לא. שנית, בזמן שחלק מן הקבוצות מתחברות בקלות, ממריאות ומצליחות, אחרות מתקשות להתרומם ומתפרקות. לכן, מתוך היכרות עם התלמידים, מוצע שהמורה יחבר מראש את הקבוצות ויבחר את התלמיד שיציג את הממצאים, כאשר מומלץ לבחור דווקא תלמיד נחבא אל הכלים. כמו כן, מוטב לגבש קבוצות הטרוגניות מבחינת הישגיות תלמידים, ולא קבוצה אחת של מצטייני מגמות מתמטיקה ומדעים, ושנייה של תלמידים מתקשים. כך, מובטח כי בכל קבוצה יהיו לומדים שמפגינים בקיאות בחומר, יודעים לרכז ולסכם הממצאים או לגבש את הקבוצה מבחינת חברתית.
Nelson, M. (2024). Classroom routines: Getting the most out of your lessons. Mathematics Teaching, 292, 14–18
כמורים וכמחנכים, אנו תמיד שואפים שהכיתה תהווה כר פורה ללמידה ולצמיחה עבור התלמידים. אבל, הצרכים של הלומדים משתנים משנה לשנה, ולעיתים אף במהלך השנה. לכן, המורים זקוקים למערך רחב של אסטרטגיות ושיטות הוראה שבכוחן לעודד לתלמידים ללמוד, להניעם למעורבות ולוודא שאינם חולמים בהקיץ או נשרכים מאחור. לשם כך, מציע המאמר להלן פרקטיקות הוראה כיתתיות ושימושיות.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא מורים
- איתור שגיאות – הרגילו את התלמידים לעבור בעצמם על המטלות ולזהות את שגיאותיהם. באמצעות כך, הם מתרגלים לבצע הערכה עצמית, לשפר את ביצועיהם, לזהות נקודות לשיפור, לחשוב באופן ביקורתי או אפילו לחשוף ליקוי בשיטת ההוראה (במקרה של טעות גורפת).
- מיון ראשוני – בשל אילוצי זמן ועומס עבודה, לא תמיד אפשר להשיב על השאלות של כל התלמידים. אולם, חשוב מאוד לשים לב מיהם התלמידים המתקשים ולוודא שהם מקבלים תשובות – כדי שלא ישתרכו מאחור. את המענה יש להעניק בתבונה וברגישות. לא כדאי להתמקד רק בהם באופן בולט ובוטה, כדי לא לעורר אנטגוניזם או תחושת רחמים בקרבם או בקרב חבריהם לספסל הלימודים. במקום זאת, יש להתחיל להשיב בטבעיות על שאלות התלמידים, לכאורה בסבב רנדומלי וראשוני, ובתוך כך לוודא כי שאלות התלמידים המתקשים זוכות למענה.
- מעקב כללי – אי אפשר, במהלך שיעור או אפילו יום לימודים שלם, להפנות שאלות אל כל אחד ואחד מן התלמידים ולבדוק מה מצבו בחומר. אבל, עדיין חשוב לוודא כי כולם עומדים בקצב ומבינים את הנלמד. לשם כך, אפשר להשתמש במגוון פרקטיקות. לדוגמה, להמטיר שאלות מותאמות-תלמיד לפי רשימת השמות לאורך השנה, להציג שאלות רב-ברירתיות ולחלק את התלמידים לקבוצות דיון לפי בתשובה שבחרו או להשתמש ביישומים לימודיים רבי-משתתפים, כמו Kahoot!, Mentimeter או Poll Everywhere. בנוסף, אפשר להתחיל משאלות קלות ולהגביר עצימות, לבקש מהתלמידים לערוך סיעור מוחין או לצעוק את כל התשובות האפשריות או לנהל מעגלי שיח כיתתיים.
- מתן במה לתלמידים – רבות מדובר על למידה-מבוססת-תלמיד, ובצדק. כאשר תלמידים חשים נינוחים, מוערכים ומועצמים – תהליכי הלמידה זורמים והחומר נראה קל. כדי למקד את תהליכי הלמידה בתלמידים רצוי להציע מגוון עזרים לימודיים משום שכל תלמיד אוהב ללמוד אחרת. לדוגמה, חוברת, מאמר, מצגת, אפליקציה, סרטון או קבוצת לימוד מקוונת. בנוסף, רצוי לחלק שיעורי בית אישיים ולאו דווקא כיתתיים, להרבות בשאלות פתוחות, לאפשר לתלמידים לבחור את נושאי המיזמים ולהעניק משוב אישי ובונה.
- חלוקה לקבוצות – ישנם חסרונות בולטים לעבודה קבוצתית בבית הספר. ראשית, לא תמיד ברור מי עשה את העבודה בפועל ומי לא. שנית, בזמן שחלק מן הקבוצות מתחברות בקלות, ממריאות ומצליחות, אחרות מתקשות להתרומם ומתפרקות. לכן, מתוך היכרות עם התלמידים, מוצע שהמורה יחבר מראש את הקבוצות ויבחר את התלמיד שיציג את הממצאים, כאשר מומלץ לבחור דווקא תלמיד נחבא אל הכלים. כמו כן, מוטב לגבש קבוצות הטרוגניות מבחינת הישגיות תלמידים, ולא קבוצה אחת של מצטייני מגמות מתמטיקה ומדעים, ושנייה של תלמידים מתקשים. כך, מובטח כי בכל קבוצה יהיו לומדים שמפגינים בקיאות בחומר, יודעים לרכז ולסכם הממצאים או לגבש את הקבוצה מבחינת חברתית.