דימוי גוף בחינוך גופני: סקירה נרטיבית
BARKER, D. et al. (2023). Body image in physical education: a narrative review, Sport, Education & Society, 28, 7, p. 824–841, DOI 10.1080/13573322.2022.2076665
חינוך גופני ודימוי גוף – רקע
חינוך גופני יכול להשפיע מאוד על האופן שבו צעירים חווים את הגוף שלהם ושל אחרים. פוטנציאל זה לא תמיד מומש בדרכים חיוביות ומחקרים מסוימים מצביעים על כך שהתנסויות בחינוך גופני תרמו לחוסר שביעות רצון של צעירים ממראם החיצוני.
מטרת הסקירה
מטרת סקירה זו היא לספק הבנה מקיפה של דימוי גוף כנושא פדגוגי בהקשר של חינוך גופני. עורכי הסקירה נקטו גישה נרטיבית. ממאגרי המידע ERIC, SCOPUS ו-PsycInfo זוהו 25 מאמרים שעוסקים בדימוי גוף בשיעורי ספורט טיפוסיים או בניסיונות בהובלת חוקרים להשפיע על דימוי הגוף של התלמידים (מה שכינו החוקרים בשם "התערבויות פדגוגיות").
ממצאים עיקריים
- חינוך גופני הוצג במחקרים גם כחלק מהגורם וגם כמקום התערבות פוטנציאלי לבעיית דימוי גוף שלילי;
- חוקרים ביססו התערבויות פדגוגיות על ארבעה סוגים של עקרונות מנחים:
- קוגניטיבי ו/או התנהגותי.
- גופני.
- רפלקציה ביקורתית.
- הגברת פעילות גופנית במטרה להוביל לשיפור דימוי הגוף.
- חוקרים הגישו מערך של המלצות לעוסקים בנושאי מגדר, זמן, התפתחות מקצועית ומאפייני ההתערבויות הפדגוגיות.
סיכום
בניית דיכוטומיה של דימוי גוף שתלמידים רבים מוצבים בצדה ה'לא נכון' היא גישה הרסנית לבריאות. קיימת סכנה של זיהוי שגוי של התלמידים, כאשר המורים מניחים שתלמידים מסוימים מרגישים בהכרח מודאגים לגבי גופם. זיהוי שגוי כזה עלול לגרום לתלמידים להיות מנוכרים לשיעורי חינוך גופני, לראותם כחסרי משמעות ולהיות מאוכזבים מהם.
לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים על דימוי גוף