בין תנ"ך ל"לימודי דת" המרחק גדול

למפרום, ת' (2022). בין תנ"ך ל"לימודי דת" המרחק גדול. אתר הארץ, 21 בדצמבר 2022

האם לימודי התנ"ך בישראל מלמדים על מגמה של הדתה במערכת החינוך, כולל במערכת החינוך הממלכתית-חילונית?

לדעת תמר למפרום, דוקטור לחקר הוראת המקרא בישראל, התשובה היא לא.

למפרום טוענת כי התנ"ך נלמד בכל הכיתות לא בגלל דרישת המפלגות החרדיות, אלא מפני שהוא מהווה חלק מהאתוס הציוני, ומשום שיש בכוחו לחזק את הקשר של התלמידים לעם ישראל ולארץ ישראל. כראיה לכך מובא במאמרה ציטוט מתוכנית הלימודים בתנ"ך לחינוך הממלכתי:

לטור המלא באתר "הארץ"

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים על הדתה

"המקרא הוא המורשת התרבותית-ההיסטורית של כל עם ישראל והתשתית לזהותו היהודית. בספרות המקרא נודעת משמעות מרכזית לעיצוב הזיכרון הקולקטיבי של עם ישראל ולשימורו. תוכנית הלימודים במקרא לבית הספר הממלכתי מבוססת על ההכרה כי המקרא על ריבוי הפנים שבו הוא מרכיב מרכזי במכנה המשותף התרבותי לכל עם ישראל לדורותיו" (מתוך: המבוא לתוכנית הלימודים הממלכתית במקרא, תסע"ג)".

לא זו אף זו: למפרום מזכירה כי מאז קום המדינה הלך ופחת מספר שעות לימוד התנ"ך וצומצם מספר הפרקים מהתנ"ך הנלמדים בחינוך הממלכתי. כבר שנים רבות הוא נלמד בהיקף של שעתיים שבועיות לכל היותר.

סיבה נוספת שאין להגדיר את לימודי התנ"ך כלימודי דת (וממילא אין לכלול אותם בגדר "הדתה") היא מטרת לימודי התנ"ך בחינוך הממלכתי, כגון: "הכרת אתרי ארץ ישראל, נופיה ועולם החי והצומח שבה, והבנת הזיקה שבין העם לארצו", ועקרונות לימודי התנ"ך בחינוך הממלכתי, כגון: "הפעלת גישה שכלתנית-ביקורתית במפגש של תלמידים, שאינם בהכרח בעלי השקפת עולם דתית, עם ספרות דתית, לצד ההכרה כי אמונה דתית היא חלק משמעותי בהוויה האנושית".

כלומר, אין צורך להיות אדם מאמין כדי ללמוד תנ"ך בחינוך הממלכתי. בנוסף לכך, יש להביא בחשבון כי ללימודי העברית, החשבון והמדעים מקצים בחינוך היסודי הרבה יותר שעות מאשר ללימודי התנ"ך.