כך הפכתי למורה שהמחקר מנחה אותו: המסע שלי

מאת: Adam Boxer
לחצו כדי להאזין לפריט

Boxer, A. (2025). Becoming an evidence-informed teacher: My journey. YouTube

עיקרי הדברים:

  • הרצאתו של בוקסר מנוגדת למגמה חינוכית נפוצה המציבה הקניית כישורים מעל להעברת ידע, בנימוק שממילא כל העובדות והנתונים כבר נמצאים ברשת והתלמידים יכולים להגיע אליהם בכוחות עצמם
  • לפי בוקסר, הידע הקיים במוחנו משמש כמעין בניין עליו אנו בונים את הידע החדש. ככל שהבסיס הזה חזק יותר, כך קל יותר להוסיף אליו שכבות נוספות
  • לכן, העברת ידע היא חלק חשוב מתהליך ההוראה
  • הידע הקודם מאפשר לתלמידים ליצור קשרים בין המידע החדש למידע שכבר יש להם 
  • קשרים אלו עוזרים לתלמידים להבין את החומר החדש בצורה עמוקה יותר ולזכור אותו לטווח ארוך
  • כך גם מופחת העומס הקוגניטיבי: כאשר יש לנו ידע קודם רלוונטי, המוח שלנו לא צריך להשקיע מאמץ רב בעיבוד המידע החדש. זה מאפשר לנו להתמקד בהבנת הרעיונות המרכזיים
  • הידע הקודם עוזר לנו לבנות הבנה משמעותית של החומר: במקום ללמוד עובדות בודדות, אנו יכולים לראות את התמונה הגדולה ולהבין כיצד החלקים השונים מתחברים יחד

אדם בוקסר, מורה למדעים מבריטניה, מתאר בהרצאה זו שניתנה במסגרת כנס במכון מופ"ת את את מסעו בהוראה, תוך הדגשת השינוי שחל בשיטותיו החינוכיות. בתחילת דרכו, הוא התמקד בלמידה בקבוצות ובשיטות של גילוי ולמידה מבוססת חקר, אך גילה שלשיטות אלו יש מגבלות משמעותיות בהשגת למידה אפקטיבית. קריאת מחקרים חשפה בפניו את חשיבות ההוראה הישירה על פני שיטות חקר, במיוחד בשל ההשפעה של עומס קוגניטיבי.

להרצאה ביוטיוב

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא דרכי הוראה

תיאוריית העומס הקוגניטיבי מתארת את מגבלות זיכרון העבודה (לטווח הקצר) ואת החשיבות של הוראה ברורה וממוקדת כדי להבטיח העברה אפקטיבית של ידע לזיכרון לטווח ארוך. כך למשל, שיטות למידה המבוססות על תרגול שליפה מהזיכרון (retrieval practice) נמצאו כאפקטיביות יותר לעומת שיטות לימוד פאסיביות, כמו חזרה על כרטיסי מידע.

לפי בוקסר, ידע קודם מהווה גורם מרכזי בלמידה, שכן הוא מקל על שילוב והבנה של מידע חדש.

מידת הקושי הרצוי: הוא הדגיש כי קושי מסוים בלמידה הוא חיוני, אך חשוב למצוא את האיזון הנכון כדי למנוע תסכול (קשה מדי) או שעמום (קל מדי) אצל התלמידים. יש להתאים את מספר המשימות ואת רמת ההפשטה (abstraction) ליכולתם של התלמידים, כך שלא יהיה להם קל או קשה מדי.

תמיכה והכוונה: בוקסר הדגיש את החשיבות של מתן תמיכה והכוונה לתלמידים במהלך תהליך הלמידה.

 

חשיבות הידע הקודם

הרצאתו של בוקסר מנוגדת למגמה נפוצה המציבה הקניית כישורים מעל להעברת ידע, בנימוק שממילא כל העובדות והנתונים כבר נמצאים ברשת והתלמידים יכולים להגיע אליהם בכוחות עצמם. לפי בוקסר, הידע הקיים במוחנו משמש כמעין בניין עליו אנו בונים את הידע החדש. ככל שהבסיס הזה חזק יותר, כך קל יותר להוסיף אליו שכבות נוספות.

הידע הקודם מאפשר לנו ליצור קשרים בין המידע החדש למידע שכבר יש לנו. קשרים אלו עוזרים לנו להבין את החומר החדש בצורה עמוקה יותר ולזכור אותו לטווח ארוך.

כך גם מופחת העומס הקוגניטיבי: כאשר יש לנו ידע קודם רלוונטי, המוח שלנו לא צריך להשקיע מאמץ רב בעיבוד המידע החדש. זה מאפשר לנו להתמקד בהבנת הרעיונות המרכזיים.

הידע הקודם עוזר לנו לבנות הבנה משמעותית של החומר. במקום ללמוד עובדות בודדות, אנו יכולים לראות את התמונה הגדולה ולהבין כיצד החלקים השונים מתחברים יחד.

יישום בכיתה:

התובנה על חשיבות הידע הקודם יכולה להיתרגם לצעדים מעשיים בכיתה:

  1. בדיקת רמת הידע של התלמידים: לפני לימוד נושא חדש, חשוב לבדוק את הידע הקודם של התלמידים בנושא.
  2. יצירת קשרים: יש להדגיש את הקשר בין הנושא החדש לנושאים שנלמדו בעבר.
  3. שימוש בדוגמאות מוכרות: להשתמש בדוגמאות מהחיים היום-יום כדי להמחיש את החומר הנלמד.
  4. עידוד שאלות: לעודד את התלמידים לשאול שאלות כדי לבדוק את ההבנה שלהם.

 

הוראה ישירה

הוראה ישירה, כלומר העברת ידע בצורה מסודרת ומובנית על ידי המורה, התגלתה כיעילה יותר מכמה סיבות:

  1. מבנה ברור: הוראה ישירה מספקת לתלמידים מסגרת ברורה ללמידה. הם יודעים מה הם צריכים ללמוד ואיך הם צריכים ללמוד אותו.
  2. התמקדות בנקודות החשובות: המורה יכול להדגיש את הנקודות המרכזיות בחומר ולהימנע מהצגת מידע מיותר או שולי.
  3. התאמה לצרכים של התלמידים: המורה יכול להתאים את קצב ההוראה והסגנון שלו לצרכים של התלמידים השונים.
  4. בניית בסיס איתן: הוראה ישירה מאפשרת לבנות בסיס ידע איתן, עליו ניתן להוסיף ידע חדש בהמשך.

דוגמאות להוראה ישירה:

  1. הסבר מושגים חדשים: במקום לתת לתלמידים לגלות את משמעות המושג בעצמם, המורה מסביר את המושג בצורה ברורה ומדויקת.
  2. דוגמאות והמחשות: המורה משתמש בדוגמאות והמחשות כדי להבהיר את החומר הנלמד.
  3. תרגילים מונחים: המורה מספק לתלמידים תרגילים מונחים כדי לחזק את ההבנה שלהם.
  4. סיכום: בסוף השיעור, המורה מסכם את הנקודות החשובות שנלמדו.

 

תרגול שליפה

תרגול שליפה הוא שיטת למידה המדגישה את החשיבות של שליפת מידע מהזיכרון כאמצעי לחיזוק ולשיפור הזיכרון לטווח ארוך. במקום רק לשנן מידע בצורה פאסיבית (כמו קריאת טקסטים שוב ושוב), תלמידים נדרשים לשלוף מידע מהזיכרון, מה שמחזק את הקשרים המנטליים ומשפר את יכולתם לזכור ולהשתמש במידע בעתיד. (כך למשל, ניתן לשאול את התלמידים שאלות הבנה, לערוך בוחן בקיאות, לתת להם כרטיסיות שבהן התשובה הנכונה נמצאת בצד השני אבל להנחותם לנסות לענות לפני שהם הופכים את הכרטיסייה, לבקש מהתלמידים לכתוב סיכום או לתאר במילים שלהם את החומר הנלמד, לערוך חידונים קבוצתיים כמו בעזרת האפליקציה Kahoot).

כאשר אנו שולפים מידע מהזיכרון, אנו מחזקים את הקשרים הנוירולוגיים בין המידע לבין ההקשר שבו למדנו אותו. התהליך הזה משפר את ההבנה, את יכולת היישום ואת הזיכרון לטווח הארוך.

תרגול השליפה לא רק משפר את הזיכרון לטווח הארוך, אלא גם את היכולת להעביר (Transfer) / ליישם את המידע במצבים ובתחומים חדשים, ולא רק בהקשר ובדרך המקוריים שבהם נלמד.

תרגול השליפה עוזר לתלמידים ולמורים לזהות אילו נושאים דורשים חזרה נוספת.

בניגוד לכך, חזרה פאסיבית, כמו קריאת טקסטים או הדגשה של קטעים חשובים במרקר, עשויה ליצור תחושה שגויה של שליטה בחומר. לעומת זאת, תרגול שליפה דורש מאמץ קוגניטיבי פעיל, שמשפר את ההבנה ומונע את התחושה המוטעית שאנו יודעים משהו כאשר בפועל איננו זוכרים אותו היטב.

 

ההתנגשות עם המחקר

בוקסר סיפר כי התחיל את דרכו בהוראה באמצעות שיטות פופולריות כמו עבודה בקבוצות קטנות וגילוי עצמי של התלמידים. עם זאת, הוא גילה שדרכים אלה מתנגשות עם ממצאי המחקר. קריאת מחקרים בתחום חינוך הובילה אותו למסקנה כי גישות אלו אינן תמיד יעילות כפי שחשב. הוא מצא כי ישנה חשיבות רבה להוראה ישירה ולהעברת ידע בצורה מסודרת.

גם עניין זה מתקשר למושג העומס הקוגניטיבי, המתאר את כמות המידע שהמוח יכול לעבד בו זמנית. הוא הדגיש את החשיבות של הפחתת העומס הקוגניטיבי על ידי מתן מידע בצורה ברורה ומאורגנת.

בעקבות המחקר שערך, בוקסר שינה באופן משמעותי את גישתו להוראה. הוא עבר מגישה המתמקדת בגילוי עצמי של התלמידים לגישה המשלבת הוראה ישירה, חזרה על חומר נלמד ומתן תמיכה והכוונה לתלמידים.

לפי בוקסר, הוראה יעילה צריכה להתבסס על ראיות מדעיות ולא על אמונות או דעות קדומות. על המורים להמשיך ללמוד ולהתעדכן במחקרים חדשים כדי לשפר את שיטות ההוראה שלהם.

בוקסר התייחס למחקרים שהראו כי גישות הוראה מסורתיות, כמו למידה מגלה וחקר עצמי, אינן בהכרח הדרך היעילה ביותר ללמידה. המחקרים הללו הצביעו על מספר נקודות קריטיות:

המחקרים הראו כי כאשר התלמידים צריכים לגלות את הידע בעצמם, הם נדרשים להתמודד עם עומס קוגניטיבי גבוה. עומס זה עלול להפריע להבנת החומר וליישומו במצבים חדשים.

חוסר יעילות בזמן: גישות גילוי עצמי דורשות זמן רב יותר להשגת תוצאות דומות להוראה ישירה. הזמן המושקע בחיפוש אחר המידע עלול לפגוע בהתקדמות התלמידים.

חשיבות הידע הקודם: המחקרים הדגישו את התפקיד המרכזי של הידע הקודם בתהליך הלמידה. כאשר התלמידים חסרים ידע בסיסי, קשה להם לבנות ידע חדש באופן עצמאי.

 

גיוון

אין סיבה לזנוח את שיטות ההוראה האחרות. המפתח הוא שימוש במגוון שיטות הוראה: לשלב בין הוראה ישירה לשיטות הוראה נוספות, כמו דיון בקבוצות קטנות ופתרון בעיות, כדי לשמור על עניין ומעורבות של התלמידים.

 

כלים להפחתת עומס קוגניטיבי (לא כולם הוזכרו בהרצאה):

פישוט החומר:

  1. שימוש בשפה פשוטה וברורה: הימנעות משימוש במונחים טכניים הזרים לתלמידים.
  2. פירוק נושאים מורכבים: חלוקת נושאים מורכבים לחלקים קטנים יותר ופשוטים יותר.
  3. שימוש בגרפים, טבלאות ואיורים: הצגת מידע בצורה ויזואלית מקלה על ההבנה.

יצירת סביבת למידה תומכת:

  1. סביבה פיזית נעימה: הקפדה על תאורה טובה, אוורור מספק וטמפרטורה נוחה.
  2. מינימום הסחות דעת: הקפדה על סביבה שקטה ללא רעשים מיותרים.
  3. ארגון החומר: הצגת החומר בצורה מסודרת וברורה על הלוח או במצגת.

התאמה אישית:

  1. זיהוי קשיים: זיהוי תלמידים שחווים קשיים והצעת תמיכה נוספת.
  2. גיוון בשיטות ההוראה: שימוש במגוון שיטות כדי להתאים לצרכים של תלמידים שונים.

כלים לשיפור הזיכרון לטווח ארוך:

  1. חזרה על חומר נלמד במרווחי זמן: חזרה כזו מחזקת את הקשרים העצביים במוח ומשפרת את הזיכרון לטווח ארוך.
  2. קישור למידע קודם: עידוד התלמידים ליצור קשרים בין המידע החדש לידע קודם שלהם.
  3. שימוש באסוציאציות: שימוש באסוציאציות ודימויים כדי לזכור מידע בצורה יעילה יותר.
  4. הפיכת הלמידה לחוויה פעילה: התלמיד לא נדרש רק לשנן את החומר באופן פסיבי, אלא גם לעבד, לנתח ולהציג אותו באופן שמוכיח הבנה ויכולת יישום.
  5. דיון בקבוצות: עידוד דיון בקבוצות קטנות מעמיק את ההבנה ומחזק את הזיכרון.
  6. תרגילים מעשיים: תרגילים אלה מחזקים את הקשר בין הידע התיאורטי ליישום המעשי.
  7. הערכה מתמדת:
    א. שאלות חזרה תכופות: שאילת שאלות חזרה במהלך השיעור ובסופו.
    ב. מבחנים קצרים: ביצוע מבחנים קצרים כדי לבדוק את רמת ההבנה של התלמידים.

דוגמאות ליישום בכיתה:

  1. שיעור היסטוריה: במקום להציג רשימה ארוכה של תאריכים ושמות, ניתן ליצור קו זמן אינטראקטיבי ולהתמקד באירועים המרכזיים.
  2. שיעור מדעים: במקום להסביר מושג מדעי בצורה מופשטת, ניתן לבצע ניסוי פשוט להמחשת התופעה.
  3. שיעור שפה: במקום ללמוד רשימה ארוכה של מילים חדשות, ניתן ליצור סיפור קצר המשתמש במילים אלו.

    לפריט זה התפרסמו 1 תגובות

    מעניין

    פורסמה ב 21/01/2025 ע״י הלית
    מה דעתך?
מאת: Adam Boxer
לחצו כדי להאזין לפריט

Boxer, A. (2025). Becoming an evidence-informed teacher: My journey. YouTube

עיקרי הדברים:

  • הרצאתו של בוקסר מנוגדת למגמה חינוכית נפוצה המציבה הקניית כישורים מעל להעברת ידע, בנימוק שממילא כל העובדות והנתונים כבר נמצאים ברשת והתלמידים יכולים להגיע אליהם בכוחות עצמם
  • לפי בוקסר, הידע הקיים במוחנו משמש כמעין בניין עליו אנו בונים את הידע החדש. ככל שהבסיס הזה חזק יותר, כך קל יותר להוסיף אליו שכבות נוספות
  • לכן, העברת ידע היא חלק חשוב מתהליך ההוראה
  • הידע הקודם מאפשר לתלמידים ליצור קשרים בין המידע החדש למידע שכבר יש להם 
  • קשרים אלו עוזרים לתלמידים להבין את החומר החדש בצורה עמוקה יותר ולזכור אותו לטווח ארוך
  • כך גם מופחת העומס הקוגניטיבי: כאשר יש לנו ידע קודם רלוונטי, המוח שלנו לא צריך להשקיע מאמץ רב בעיבוד המידע החדש. זה מאפשר לנו להתמקד בהבנת הרעיונות המרכזיים
  • הידע הקודם עוזר לנו לבנות הבנה משמעותית של החומר: במקום ללמוד עובדות בודדות, אנו יכולים לראות את התמונה הגדולה ולהבין כיצד החלקים השונים מתחברים יחד

אדם בוקסר, מורה למדעים מבריטניה, מתאר בהרצאה זו שניתנה במסגרת כנס במכון מופ"ת את את מסעו בהוראה, תוך הדגשת השינוי שחל בשיטותיו החינוכיות. בתחילת דרכו, הוא התמקד בלמידה בקבוצות ובשיטות של גילוי ולמידה מבוססת חקר, אך גילה שלשיטות אלו יש מגבלות משמעותיות בהשגת למידה אפקטיבית. קריאת מחקרים חשפה בפניו את חשיבות ההוראה הישירה על פני שיטות חקר, במיוחד בשל ההשפעה של עומס קוגניטיבי.

להרצאה ביוטיוב

לקריאה נוספת: כל סיכומי המאמרים בנושא דרכי הוראה

תיאוריית העומס הקוגניטיבי מתארת את מגבלות זיכרון העבודה (לטווח הקצר) ואת החשיבות של הוראה ברורה וממוקדת כדי להבטיח העברה אפקטיבית של ידע לזיכרון לטווח ארוך. כך למשל, שיטות למידה המבוססות על תרגול שליפה מהזיכרון (retrieval practice) נמצאו כאפקטיביות יותר לעומת שיטות לימוד פאסיביות, כמו חזרה על כרטיסי מידע.

לפי בוקסר, ידע קודם מהווה גורם מרכזי בלמידה, שכן הוא מקל על שילוב והבנה של מידע חדש.

מידת הקושי הרצוי: הוא הדגיש כי קושי מסוים בלמידה הוא חיוני, אך חשוב למצוא את האיזון הנכון כדי למנוע תסכול (קשה מדי) או שעמום (קל מדי) אצל התלמידים. יש להתאים את מספר המשימות ואת רמת ההפשטה (abstraction) ליכולתם של התלמידים, כך שלא יהיה להם קל או קשה מדי.

תמיכה והכוונה: בוקסר הדגיש את החשיבות של מתן תמיכה והכוונה לתלמידים במהלך תהליך הלמידה.

 

חשיבות הידע הקודם

הרצאתו של בוקסר מנוגדת למגמה נפוצה המציבה הקניית כישורים מעל להעברת ידע, בנימוק שממילא כל העובדות והנתונים כבר נמצאים ברשת והתלמידים יכולים להגיע אליהם בכוחות עצמם. לפי בוקסר, הידע הקיים במוחנו משמש כמעין בניין עליו אנו בונים את הידע החדש. ככל שהבסיס הזה חזק יותר, כך קל יותר להוסיף אליו שכבות נוספות.

הידע הקודם מאפשר לנו ליצור קשרים בין המידע החדש למידע שכבר יש לנו. קשרים אלו עוזרים לנו להבין את החומר החדש בצורה עמוקה יותר ולזכור אותו לטווח ארוך.

כך גם מופחת העומס הקוגניטיבי: כאשר יש לנו ידע קודם רלוונטי, המוח שלנו לא צריך להשקיע מאמץ רב בעיבוד המידע החדש. זה מאפשר לנו להתמקד בהבנת הרעיונות המרכזיים.

הידע הקודם עוזר לנו לבנות הבנה משמעותית של החומר. במקום ללמוד עובדות בודדות, אנו יכולים לראות את התמונה הגדולה ולהבין כיצד החלקים השונים מתחברים יחד.

יישום בכיתה:

התובנה על חשיבות הידע הקודם יכולה להיתרגם לצעדים מעשיים בכיתה:

  1. בדיקת רמת הידע של התלמידים: לפני לימוד נושא חדש, חשוב לבדוק את הידע הקודם של התלמידים בנושא.
  2. יצירת קשרים: יש להדגיש את הקשר בין הנושא החדש לנושאים שנלמדו בעבר.
  3. שימוש בדוגמאות מוכרות: להשתמש בדוגמאות מהחיים היום-יום כדי להמחיש את החומר הנלמד.
  4. עידוד שאלות: לעודד את התלמידים לשאול שאלות כדי לבדוק את ההבנה שלהם.

 

הוראה ישירה

הוראה ישירה, כלומר העברת ידע בצורה מסודרת ומובנית על ידי המורה, התגלתה כיעילה יותר מכמה סיבות:

  1. מבנה ברור: הוראה ישירה מספקת לתלמידים מסגרת ברורה ללמידה. הם יודעים מה הם צריכים ללמוד ואיך הם צריכים ללמוד אותו.
  2. התמקדות בנקודות החשובות: המורה יכול להדגיש את הנקודות המרכזיות בחומר ולהימנע מהצגת מידע מיותר או שולי.
  3. התאמה לצרכים של התלמידים: המורה יכול להתאים את קצב ההוראה והסגנון שלו לצרכים של התלמידים השונים.
  4. בניית בסיס איתן: הוראה ישירה מאפשרת לבנות בסיס ידע איתן, עליו ניתן להוסיף ידע חדש בהמשך.

דוגמאות להוראה ישירה:

  1. הסבר מושגים חדשים: במקום לתת לתלמידים לגלות את משמעות המושג בעצמם, המורה מסביר את המושג בצורה ברורה ומדויקת.
  2. דוגמאות והמחשות: המורה משתמש בדוגמאות והמחשות כדי להבהיר את החומר הנלמד.
  3. תרגילים מונחים: המורה מספק לתלמידים תרגילים מונחים כדי לחזק את ההבנה שלהם.
  4. סיכום: בסוף השיעור, המורה מסכם את הנקודות החשובות שנלמדו.

 

תרגול שליפה

תרגול שליפה הוא שיטת למידה המדגישה את החשיבות של שליפת מידע מהזיכרון כאמצעי לחיזוק ולשיפור הזיכרון לטווח ארוך. במקום רק לשנן מידע בצורה פאסיבית (כמו קריאת טקסטים שוב ושוב), תלמידים נדרשים לשלוף מידע מהזיכרון, מה שמחזק את הקשרים המנטליים ומשפר את יכולתם לזכור ולהשתמש במידע בעתיד. (כך למשל, ניתן לשאול את התלמידים שאלות הבנה, לערוך בוחן בקיאות, לתת להם כרטיסיות שבהן התשובה הנכונה נמצאת בצד השני אבל להנחותם לנסות לענות לפני שהם הופכים את הכרטיסייה, לבקש מהתלמידים לכתוב סיכום או לתאר במילים שלהם את החומר הנלמד, לערוך חידונים קבוצתיים כמו בעזרת האפליקציה Kahoot).

כאשר אנו שולפים מידע מהזיכרון, אנו מחזקים את הקשרים הנוירולוגיים בין המידע לבין ההקשר שבו למדנו אותו. התהליך הזה משפר את ההבנה, את יכולת היישום ואת הזיכרון לטווח הארוך.

תרגול השליפה לא רק משפר את הזיכרון לטווח הארוך, אלא גם את היכולת להעביר (Transfer) / ליישם את המידע במצבים ובתחומים חדשים, ולא רק בהקשר ובדרך המקוריים שבהם נלמד.

תרגול השליפה עוזר לתלמידים ולמורים לזהות אילו נושאים דורשים חזרה נוספת.

בניגוד לכך, חזרה פאסיבית, כמו קריאת טקסטים או הדגשה של קטעים חשובים במרקר, עשויה ליצור תחושה שגויה של שליטה בחומר. לעומת זאת, תרגול שליפה דורש מאמץ קוגניטיבי פעיל, שמשפר את ההבנה ומונע את התחושה המוטעית שאנו יודעים משהו כאשר בפועל איננו זוכרים אותו היטב.

 

ההתנגשות עם המחקר

בוקסר סיפר כי התחיל את דרכו בהוראה באמצעות שיטות פופולריות כמו עבודה בקבוצות קטנות וגילוי עצמי של התלמידים. עם זאת, הוא גילה שדרכים אלה מתנגשות עם ממצאי המחקר. קריאת מחקרים בתחום חינוך הובילה אותו למסקנה כי גישות אלו אינן תמיד יעילות כפי שחשב. הוא מצא כי ישנה חשיבות רבה להוראה ישירה ולהעברת ידע בצורה מסודרת.

גם עניין זה מתקשר למושג העומס הקוגניטיבי, המתאר את כמות המידע שהמוח יכול לעבד בו זמנית. הוא הדגיש את החשיבות של הפחתת העומס הקוגניטיבי על ידי מתן מידע בצורה ברורה ומאורגנת.

בעקבות המחקר שערך, בוקסר שינה באופן משמעותי את גישתו להוראה. הוא עבר מגישה המתמקדת בגילוי עצמי של התלמידים לגישה המשלבת הוראה ישירה, חזרה על חומר נלמד ומתן תמיכה והכוונה לתלמידים.

לפי בוקסר, הוראה יעילה צריכה להתבסס על ראיות מדעיות ולא על אמונות או דעות קדומות. על המורים להמשיך ללמוד ולהתעדכן במחקרים חדשים כדי לשפר את שיטות ההוראה שלהם.

בוקסר התייחס למחקרים שהראו כי גישות הוראה מסורתיות, כמו למידה מגלה וחקר עצמי, אינן בהכרח הדרך היעילה ביותר ללמידה. המחקרים הללו הצביעו על מספר נקודות קריטיות:

המחקרים הראו כי כאשר התלמידים צריכים לגלות את הידע בעצמם, הם נדרשים להתמודד עם עומס קוגניטיבי גבוה. עומס זה עלול להפריע להבנת החומר וליישומו במצבים חדשים.

חוסר יעילות בזמן: גישות גילוי עצמי דורשות זמן רב יותר להשגת תוצאות דומות להוראה ישירה. הזמן המושקע בחיפוש אחר המידע עלול לפגוע בהתקדמות התלמידים.

חשיבות הידע הקודם: המחקרים הדגישו את התפקיד המרכזי של הידע הקודם בתהליך הלמידה. כאשר התלמידים חסרים ידע בסיסי, קשה להם לבנות ידע חדש באופן עצמאי.

 

גיוון

אין סיבה לזנוח את שיטות ההוראה האחרות. המפתח הוא שימוש במגוון שיטות הוראה: לשלב בין הוראה ישירה לשיטות הוראה נוספות, כמו דיון בקבוצות קטנות ופתרון בעיות, כדי לשמור על עניין ומעורבות של התלמידים.

 

כלים להפחתת עומס קוגניטיבי (לא כולם הוזכרו בהרצאה):

פישוט החומר:

  1. שימוש בשפה פשוטה וברורה: הימנעות משימוש במונחים טכניים הזרים לתלמידים.
  2. פירוק נושאים מורכבים: חלוקת נושאים מורכבים לחלקים קטנים יותר ופשוטים יותר.
  3. שימוש בגרפים, טבלאות ואיורים: הצגת מידע בצורה ויזואלית מקלה על ההבנה.

יצירת סביבת למידה תומכת:

  1. סביבה פיזית נעימה: הקפדה על תאורה טובה, אוורור מספק וטמפרטורה נוחה.
  2. מינימום הסחות דעת: הקפדה על סביבה שקטה ללא רעשים מיותרים.
  3. ארגון החומר: הצגת החומר בצורה מסודרת וברורה על הלוח או במצגת.

התאמה אישית:

  1. זיהוי קשיים: זיהוי תלמידים שחווים קשיים והצעת תמיכה נוספת.
  2. גיוון בשיטות ההוראה: שימוש במגוון שיטות כדי להתאים לצרכים של תלמידים שונים.

כלים לשיפור הזיכרון לטווח ארוך:

  1. חזרה על חומר נלמד במרווחי זמן: חזרה כזו מחזקת את הקשרים העצביים במוח ומשפרת את הזיכרון לטווח ארוך.
  2. קישור למידע קודם: עידוד התלמידים ליצור קשרים בין המידע החדש לידע קודם שלהם.
  3. שימוש באסוציאציות: שימוש באסוציאציות ודימויים כדי לזכור מידע בצורה יעילה יותר.
  4. הפיכת הלמידה לחוויה פעילה: התלמיד לא נדרש רק לשנן את החומר באופן פסיבי, אלא גם לעבד, לנתח ולהציג אותו באופן שמוכיח הבנה ויכולת יישום.
  5. דיון בקבוצות: עידוד דיון בקבוצות קטנות מעמיק את ההבנה ומחזק את הזיכרון.
  6. תרגילים מעשיים: תרגילים אלה מחזקים את הקשר בין הידע התיאורטי ליישום המעשי.
  7. הערכה מתמדת:
    א. שאלות חזרה תכופות: שאילת שאלות חזרה במהלך השיעור ובסופו.
    ב. מבחנים קצרים: ביצוע מבחנים קצרים כדי לבדוק את רמת ההבנה של התלמידים.

דוגמאות ליישום בכיתה:

  1. שיעור היסטוריה: במקום להציג רשימה ארוכה של תאריכים ושמות, ניתן ליצור קו זמן אינטראקטיבי ולהתמקד באירועים המרכזיים.
  2. שיעור מדעים: במקום להסביר מושג מדעי בצורה מופשטת, ניתן לבצע ניסוי פשוט להמחשת התופעה.
  3. שיעור שפה: במקום ללמוד רשימה ארוכה של מילים חדשות, ניתן ליצור סיפור קצר המשתמש במילים אלו.

    לפריט זה התפרסמו 1 תגובות

    מעניין

    פורסמה ב 21/01/2025 ע״י הלית
    מה דעתך?