תשתית ערכית בעולם כאוטי

יולי תמיר , "תשתית ערכית בעולם כאוטי" , הד החינוך , פברואר 2013 , כרך פ"ז , גיליון 04 , עמודים 42-44

בעולם שבו הכול משתנה הערכים האנושיים נשארים יציבים. יש להקנות לצעירים כישורי הסתגלות לעולם משתנה, ובעיקר ערכים שיאפשרו להפוך את העולם המשתנה למקום טוב יותר

פרופסור יולי תמיר היא נשיאת מכללת שנקר והייתה שרת החינוך בשנים 2006-2009 .

הבוגר העתידי הוא הנכד שלי. הוא עדיין לא יודע ללכת או לדבר, אבל סביב הערסל שלו יש אין־ספור מכשירים אלקטרוניים המשפיעים על חייו: הוא שומע מוזיקה קלאסית ממכשיר שגם משמיע להוריו את נשימותיו השקטות; הוא רואה טלוויזיה כשהוא שוכב על השטיח הצבעוני בסלון; כשהוא נח במיטה עם הוריו הם מדברים בטלפון אלחוטי, עובדים על הטאבלט שלהם, שומעים מוזיקה שהורידו באיי־טיונס ושולחים לי תמונת בוקר של "איליי מחייך ואומר בוקר טוב לסבתא". אף שהוא רק בן ארבעה חודשים הוא כבר צולם ושודר עשרות פעמים לרחבי העולם. מובן שגם מספרים לו סיפורים, מדברים אתו ואליו ושרים לו שירים בכלל ושירי ערש בפרט (כאן הסנטימנטליות גוברת על החדשנות ושרים לו את השירים ששרתי לבנותיי בצעירותן ומשחזרים לו את ספריית הילדות שלהן). כשאני חושבת על העולם שאיליי יחיה בו כאשר יסיים את בית הספר קשה לי לדעת מה מכל הדברים שהוא מקבל עכשיו – להוציא מידה רבה של אהבה, תמיכה וביטחון עצמי – ישמש אותו בחייו הבוגרים.

השנים האחרונות לימדו אותנו שניבוי הוא עניין מסוכן מאוד; אנו חיים בעידן של אי־ודאות גוברת והולכת. שינויים פוליטיים, אקולוגיים ומשקיים פוקדים את עולמנו בקצב מהיר ומכתיבים תחושה של חרדה מתמשכת מפני הלא נודע. בעולם שכזה קשה מאוד להעריך מה יהיו צרכיו של הבוגר העתידי. במידה רבה אנו מכינים היום בוגרים להתמודד עם צורות חיים שאיננו מכירים ולמקצועות שטרם נוצרו. רופאים מרפאים את המחלה הנוכחית של החולה, מהנדסים מתכננים את הגשר שייבנה בשנה הבאה, אולם מורים מכינים בוגרים לשוק שיתעצב בעוד שניים או שלושה עשורים – הוראה היא מקצוע עתיר סיכון.

מכאן עולה מרכזיותה של אחת ממטרות החינוך של זמננו; לחנך בוגר הניחן ביכולת להתאים את עצמו למציאות המשתנה במהירות. במאה העשרים ואחת אדם בוגר – שחיי העבודה שלו יתארכו בעשור נוסף לפחות – יחליף מספר רב של מקצועות. כמו כן ייתכן שחלק גדול מחייו המקצועיים הוא יעסוק בעבודה שאינה מבטיחה סיפוק רגשי ואינטלקטואלי, וייאלץ לחפש את הרכיבים החשובים האלה מחוץ למסגרת העבודה.

אם לא נאמין לתחזיות אפוקליפטיות המציירות מציאות עתידית מזוויעה שבה העולם חוזר לימי התוהו – טובע בגלי ענק עקב המסת קרחונים, נמק ברעב, שסוע בידי מלחמת כנופיות הנאבקות על מזון ומחסה – עולם המחר עשוי לגלם, מלבד קשיים מהותיים בתחום התעסוקה וההשתכרות, הבטחות רבות בתחום הלמידה, התרבות והעניין האינטלקטואלי בתנאי שנשנה את מערך הציפיות שלנו ונבין שמה היה לא יחזור על עצמו. אל לנו כפרטים או כחברה לשקוע בנוסטלגיה ולעסוק בהחזרת הגלגל לאחור. העולם של ילדינו ונכדינו יהיה שונה מאוד משלנו, ולנו נותר לקוות שהטוב שבו יאפיל על הנזק שיגרמו השינויים הצפויים.

•••

כדי שנוכל לטפח את הטוב הגלום בעולם המתחדש לנגד עינינו, הבוגר העתידי אמור להיות בעל עולם ערכי ברור ומוגדר. מימי בראשית ועד לעולם הפוסט־תעשייתי והפוסט־מודרני, שאנו חיים בו ומחנכים אליו, מותר האדם בחיפוש אחר הטוב והליכה בדרך הישר.

בניגוד לטכנולוגיות המתפתחות במהירות, העולם הערכי נשאר כשהיה: ערכי היסוד של צדק, סולידריות כלפי החברה פנימה וכלפי עמים אחרים קרובים ורחוקים, מחויבות לזכויות אדם, לצמצום פערים ולשוויון הזדמנויות נשארו כשהיו. אנו צריכים לחנך אפוא בוגרים מוסריים, פעילים וערניים. החינוך האישי, המוסרי והאזרחי היה ונשאר האתגר הגדול ביותר העומד לפני המחנך.

התפקיד המרכזי של עולם המבוגרים הוא לבנות למען הדורות הבאים מסגרת ערכית שתסייע להם לנווט את דרכם כבני אדם, כחברים בחברה, כאזרחים במדינה וכשותפים בעולם שטוח אחד. עדיין לא הומצא המצפן שיורה לכל אדם מה לעשות בעת שהוא עומד בצומת ערכי – ושום טכנולוגיה לא תוכל ליצור אותו.

פעילות חברתית־ערכית אמורה לכן להיות לב לבה של כל מערכת החינוך. מערכות חינוך חייבות לזמן לכל אדם צעיר אפשרות להיות מעורב בפעילות אישית וחברתית, ל"התאמן" בקבלת החלטות ערכיות, לנסח את עמדותיו, להקשיב לאחר, לחפש את שביל הזהב ולצעוד בו. כאן אפלטון ואריסטו הם מורי דרך אפקטיביים לא פחות מהוגים בני זמננו, ואולי (בגלל אמונתם הנאיבית משהו בטוב המוחלט) חשובים עוד יותר.

•••

בעוד שהעולם הערכי שלנו צריך לשדר רציפות ויציבות, דרכי הלמידה ומטרות הלמידה משתנות ללא היכר. חסרי שליטה אנו נסחפים אחר ההתפתחויות המכתיבות לנו מבחר עצום של כלים חדשים ומתחדשים. השנים האחרונות לימדו אותנו כי כלים שחשדנו בהם בעבר – המחשב, האינטרנט, הרשת החברתית, טוויטר – יכולים להיות כלים המקשרים בין אנשים ומניעים תנועות פוליטיות וחברתיות רחבות היקף. אנו למדים כי העולם האינטרנטי שיתופי ופתוח יותר ממה שחשבנו; מקשר אנשים לא פחות משהוא מבודד אותם, מבלבל, משכיל, ובעיקר פותח הזדמנויות חדשות שאפשר לנצלן לטובה או לרעה.

השאלה המרכזית בעולם המתחדש לא תהיה מה המידע שיש לנו, אלא כמה זמן נדרש לנו כדי להשיג את המידע שאנו זקוקים לו. אנחנו עוברים אפוא מעולם קטלוגי שבו אוגרים ומקטלגים ידע לעולם של לקט – שבו מלקטים ידע, משתמשים בו לצורך מסוים ועוברים הלאה, אל הסוגיה הבאה.

כמה רמזים על העתיד מצויים בידינו כבר היום, והם גלומים בדברים הפשוטים ביותר המלמדים אותנו כי אופני למידה חדשים, הזרים לנו כמבוגרים, הולכים ומשתלטים על העולם. כשבתי הצעירה הייתה מקבלת משחק מחשב או אמצעי טכנולוגי חדש היא הייתה זורקת את חוברת ההוראות וניגשת למחשב. אני הייתי אוספת את החוברות ומרפרפת בהן, עוקבת אחרי השרטוטים ומנסה לפענח את הכללים. אבא שלי היה לוקח מידי את חוברת ההוראות, קורא אותה במסירות מכריכה לכריכה ואז יושב להתבונן בבתי שכבר מזמן הבינה את כללי המשחק.1 "איך תדעי מה צריך לעשות?", היה אבי שואל בטון מתנשא של מבוגר האומר לילד: "כשתיתקע תפנה אליי לעזרה" – הצעה הנשארת תלויה באוויר ללא מענה. הילדים של היום מלמדים הורים ומורים איך להשתמש באמצעים הטכנולוגיים החדשים. פרסומת טלוויזיה חביבה שעלתה לאחרונה לשידור מראה ילדה כבת חמש רוקדת בלט עם חברותיה והוריה מפריעים לה שוב ושוב בטלפון, משום שאינם מצליחים להתמודד עם המציאות הטכנולוגית החדשה. הפרסומת משרטטת מצב מוכר, אבל עדיין מעורר גיחוך, שבו הילד הוא מקור הידע והמבוגר תלוי בו לפעולות הפשוטות ביותר.

•••

גם אם אין בכוחנו לשרטט את יעדיה המדויקים של מערכת חינוך עתידית, חמישה עקרונות אמורים להיות לב לבו של תהליך ההכנה לעולם בלתי ידוע:

א. יכולת התאמה לתנאים משתנים. העתיד, למעשה ההווה, דורש יכולת הסתגלות מהירה לתנאים חדשים. המציאות שבה אדם רוכש מקצוע מסוים ומתמיד בו וחי את חייו במסגרת תעסוקתית מוגדרת ומתמשכת הולכת והופכת נדירה יותר ויותר, ועמה נשחקת גם המשמעות של ההתמחות. הידע שיש לנו ישתנה במהלך חיינו מספר עצום של פעמים; לעולם לא תהיה לנו גישה, שלא לומר הבנה, של עולם הידע כולו, ולכן לא נוכל להיות מומחים מהדור הישן – כאלה שהכירו את כל מקורות הידע בתחום התמחותם ושלטו בהם. ניאלץ להיות שיתופיים יותר, לסמוך על ידע של אחרים ולעבוד בקבוצות כדי לפצות על הידע שאין לנו.

ב. הדורות הבאים ייאלצו לנוע בעת ובעונה אחת בשני כיוונים סותרים: להיפתח ולהתמקצע. המשמעות היא שהבוגר העתידי לא יגיע למעשה לעולם למעמד של בוגר – לאורך כל חייו הוא ישתתף בתהליכי למידה שונים. במובן זה המונח בוגר סותר למעשה את תמונת העתיד המשורטטת כאן. בעולם שאנו נערכים אליו כל שלב לימודים אינו אלא מבוא לשלב הבא.

ג. אופן הלמידה לא יהיה ליניארי. לא נלמד עובדה אחר עובדה בסדר כרונולוגי. עולם המידע העתידי יהיה דומה למסך מחשב מפוצל שתמונות, סימנים, רמזים וקישורים רצים עליו והלומד יכול לקשר ביניהם לפי הצורך. מבחינה זו פיצול קשב ויכולת להתבונן במגוון כיוונים בעת ובעונה אחת יהפוך מחיסרון ליתרון. במקום ללמד אנשים להתרכז במשימה אחת, לומדי העתיד יעשו כמה משימות בו בזמן (מה שעשוי להעניק יתרון לנשים, שמבנה המוח שלהן מאפשר להן ביתר קלות לבצע כמה משימות במקביל). הכוח האמיתי של הלומד העתידי יהיה ביצירת קישורים חדשים ובלתי צפויים או ביישומים חדשים של ידע קיים. חדשנות לא תהיה עוד עשייה יוצאת דופן, אלא חלק בלתי נפרד מחיי אנשים לומדים.

העובדה שהידע יחרוג מהסדר הכרונולוגי שלו ויהיה ניתן לסידור באין־ספור דרכים שונות תאפשר מגוון אין־סופי של מקבצי ידע שתועלתם טמונה בישימוּת שלהם, בהנאה שהם גורמים למשתמשים או בכוחם לשמש בסיס לרעיונות חדשניים.

ד. הידע שהבוגרים העתידיים ירכשו לא יהיה יותר מאוסף רמזים היכן לחפש את פיסת המידע הבאה. כיוון שאף לא אחד מהבוגרים העתידיים לא יוכל להכיל את כל הידע המצוי בתחום עיסוקו הוא יצטרך לשאת באמתחתו כל העת רמזים שישמשו אותו למציאת ידע נוסף. אפשר לדמות זאת למשחק ילדים שבו הילד מחפש אוצרות חבויים. האוצרות מוחבאים מאחורי מפתחות שהילד צריך לאסוף כדי לפתוח את קופסת הידע. ללא יכולת לאתר את המפתח הילד אבוד, אבל מרגע שהמפתח בידיו יש לו נגישות לעולם שלם של מידע חדש ושימושי שיעביר אותו לשלב הבא.

ה. תהליך הלמידה יהיה תהליך מתמשך המערב סקרנות, גילוי, למידה וגם "מחיקה" של ידע מיותר. האדם הלומד – וכל אחד מאתנו יצטרך ללמוד לאורך חייו – ינווט בעזרת ג'י־פי־אס של ידע ההולך ומצטבר בקצב מהיר, כאשר הצרכים החיצוניים והדרישות הפנימיות מכוונים אותו ממקום למקום. בכוונה לא השתמשתי כאן בביטוי "יעד", שכן לא ברור כלל שהמונח "יעד" שימושי בעולם שבו יעדים משתנים בהתאם לשינויי המציאות.
•••

בעולם כאוטי כמו זה המתואר כאן חשוב במיוחד שיהיה חוט שדרה ערכי ורעיוני. קשה להעריך איך תשפיע הניידות המקצועית על ההקשר המעמדי והחברתי של הלומדים והבוגרים העתידיים. יש להניח שעולם ההקשרים שלהם יהיה גלוקלי. כלומר, במובנים מסוימים הם יחיו חיים גלובליים ואנשי הקשר שלהם יהיו פרוים על פני טווח רחב של אזורים וארצות, ואילו במובנים אחרים יהיו להם חיים לוקליים בקרב קבוצת ההתייחסות המקומית שלהם. האדם הגלוקלי יהיה חייב לדעת לנווט בין סוגים שונים של קשר.

הניידוּת הגאוגרפית, המקצועית ואולי גם המעמדית עלולה להיות קשה לעיכול. יש להניח שהיעדר ציפייה להמשכיות תקל את ההסתגלות למצבים חדשים, אולם אדם בוגר יעבור ככל הנראה בחייו טלטלות רבות ותקופות לא מעטות של חוסר ודאות. מצב בלתי יציב זה עלול לעורר חרדות שמביאות עמן התכנסות וטיפוח תפיסת עולם פרנואידית וקסנופובית; מנגד, תהליך זה, אם נכין לו תשתית ערכית נכונה, עשוי להוות בסיס לשלושה ערכים החסרים לנו מאוד היום: צניעות, סולידריות ושותפות.

צניעות תנבע ממצב שבו מקומו של אדם לא יהיה מובטח לאורך חייו. מעמדות, אמר לי פעם ידיד אוקספורדי, הם כמו כריות; הם קובעים כמה נמוך אפשר ליפול וכמה כואבת תהיה המכה. מצב זה עתיד להשתנות. מלבד מעטים, רוב האנשים ידעו תקופות של הצלחה ותקופות של כישלון. ב"גלגולי החיים" הללו הם יחלקו תחושות וסיכונים עם אנשים ממעמדות שונים. כך, אם יידרשו לבחון מדיניות של חלוקה וצדק חברתי הם עשויים להיות רגישים יותר לצרכים של החלשים. הפילוסוף האמריקאי החשוב ג'ון רולס מניח כי דרך החשיבה הנכונה על צדק היא להתנתק מהמעמד הנוכחי שלך. הוא מציע לעשות זאת באמצעות ניסוי מחשבתי. בעולם העתידי המציאות תהיה ניסוי שכזה, ויש להניח שהיא תחייב אותנו לחשוב בעת ובעונה אחת על האינטרסים שלנו כמועסקים בעלי הכנסה, כמובטלים, כמתנדבים וכאנשים הנתונים במצבי ביניים שונים. מכאן יש לקוות שתצמח גם סולידריות אנושית עמוקה יותר.

נוסף על צניעות וסולידריות העולם החדש עשוי ללמד אותנו שיעור חשוב בשותפות. כבר היום תרבות האינטרנט היא תרבות של מקור פתוח. אחד הדברים היפים ביותר שתרבות האינטרנט טיפחה, אמר לי פעם יזם האינטרנט יוסי ורדי, הוא הצורך לחלוק דברים עם אחרים. השאלה של המאה הקודמת הייתה איך לשמר את הידע שיש לי; השאלה של המאה הבאה היא איך לחלוק אותו עם אחרים, איך ללמוד מהם וללמד אותם את מה שכל אחד מאתנו יכול ללמד.

אם אכן נפתֵח את ערכי הצניעות, הסולידריות והשותפות, העולם שנוריש לבוגרים העתידיים עשוי להיות עולם מרתק, מפתיע ואולי גם צודק יותר.

מוקדש לאיליי באהבה