תנועת "הגישה הפתוחה" (Open Access): רקע והשתמעויות לפרסומים אקדמיים
מאת: פני ברסימנטוב
לחצו כדי להאזין לפריט
מקור: שבילי מחקר, שנתון מס' 14, הוצאת מכון מופ"ת ורשות המחקר הבין-מכללתית, עמ' 118-121
מהי תנועת הגישה הפתוחה?
תנועת הגישה הפתוחה (Open Access - OA) היא תנועה המבקשת לעודד ולהנהיג גישה פתוחה למידע אקדמי ומחקרי: "הסרת מחסומי גישה לספרות תאיץ את מחקר, תעשיר את החינוך... ותיצור בסיס לאיחוד האנושות באמצעות שיח אינטלקטואלי משותף וחיפוש אחר ידע".[1]
המשמעויות האופרטיביות של תנועה זו הן:[2]
א. העלאת מידע וחומר לרשות הציבור (public domain) באופן מקוון.
ב. מתן אפשרות חופשית לקריאה, להורדה, להעתקה, לשמירה, להדפסה ועוד של מאמרים באמצעות גישה לאינטרנט.
ג. ויתור חלקי על זכויות יוצרים ושימוש במודלים של רישוי חלופי (כדוגמת Creative Commons).
[3]
[3]
תנועת הגישה הפתוחה ( (OA אם כן מבקשת להקים דור חדש של כתבי עת שאינם מפרסמים מאמרים המוגנים בזכויות יוצרים כדי לאפשר גישה ושימוש חופשיים במאמרים אלה.כתבי עת אלה לא ידרשו דמי מנוי או דמי שימוש והוצאותיהם ישולמו בידי מקורות שונים, כדוגמת גופים המממנים מחקר או המעסיקים חוקרים.
הרקע והרציונל לתנועת הגישה הפתוחה
מחיריהם הגבוהים של כתבי העת המדעיים הקונוונציונליים גרמו לכך שספריות באוניברסיטאות רבות בעולם מתקשות לרכשם. דוח שפרסמה הנציבות האירופית קבע כי התייקרות כתבי העת הגיעה לממדים הפוגעים בהפצת הידע המדעי ומאיימים על קידומו. (בישראל הבעיה קשה במיוחד, שכן תקציב הספריות באוניברסיטאות אף קטן בשנים האחרונות.)
בין השנים 1975 ל-1995 עלה מחירם הריאלי של כתבי העת ביותר מ-300% (!). הסיבה להתייקרות נעוצה בשליטתם של תאגידים מונופוליסטיים בשוק הפרסומים המדעיים. תאגידים אלה מעלים את מחירי המנוי לכתבי העת ללא קשר לעלותם האמיתית או לכל מדד אחר. (עד לפני כ-40 שנה שוק כתבי העת היה מורכב מחברות קטנות ומהוצאות בבעלות ארגונים ללא מטרות רווח.)
סטודנטים וחוקרים מתלוננים על כך שכתבי עת מקצועיים שהם נהגו לקרוא לצורך עבודות המחקר שלהם, אינם זמינים עוד עקב מגבלות התקציב של הספריות האקדמיות.[4]
הטענה המרכזית היא כי הציבור נדרש לשלם פעמיים, פעם למימון המחקרים ופעם לרכישת כתב העת: רוב המחקרים המדעיים ממומנים על-ידי מוסדות ציבור (ממשלות, אוניברסיטאות ועוד) ונערכים בידי חוקרים המקבלים לצורך זה שכר ומשאבים. (חשוב לזכור כי מדענים נוהגים לפרסם מאמרים ללא תמורה כספית, בדרך כלל, לשם פרסום וקידום.)[5] אמנם, עורכי המחקר והמוסד שבמסגרתו הם פועלים אינם מקבלים תמורה כספית מפרסום תוצאות מחקרם, עם זאת הם מוציאים הון עתק כדי לרכוש מידע הנמצא ברשותם של מוסדות אחרים. [6]
הטענה המרכזית היא כי הציבור נדרש לשלם פעמיים, פעם למימון המחקרים ופעם לרכישת כתב העת: רוב המחקרים המדעיים ממומנים על-ידי מוסדות ציבור (ממשלות, אוניברסיטאות ועוד) ונערכים בידי חוקרים המקבלים לצורך זה שכר ומשאבים. (חשוב לזכור כי מדענים נוהגים לפרסם מאמרים ללא תמורה כספית, בדרך כלל, לשם פרסום וקידום.)[5] אמנם, עורכי המחקר והמוסד שבמסגרתו הם פועלים אינם מקבלים תמורה כספית מפרסום תוצאות מחקרם, עם זאת הם מוציאים הון עתק כדי לרכוש מידע הנמצא ברשותם של מוסדות אחרים. [6]
תנועת ה- OA נתמכת, בין השאר, ברעיונותיהם של תאורטיקנים ומשפטנים בולטים, המערערים על מושג ה"קניין הרוחני" בכלל ועל צורתו המוקצנת בשנים האחרונות בפרט. כך, לדוגמה, פרופ' יוחאי בנקלר מאוניברסיטת ייל טוען שקניין רוחני כלל אינו קניין אלא רגולציה לשמה. בדומה, המרצה והסופר קורי דוקטורוב טוען שגם לציבור יש זכויות (זכויות ה-commons). לדעתו, זכויות יוצרים אינן עיקרון מוסרי אלא תועלתני בלבד - הן דרך טובה לאזן את זכויות הרכוש (ולא הרעיונות) של שני הצדדים. עוד הוא טוען, כי עסקי זכויות היוצריםהנהוגים כיום מנצלים את חוסר היעילות בשיטות הישנות להפקה, לשכפול ולהפצה של תכנים ולכן סופן להשתנות.
אישיות אקדמית שקולה, מבין הבולטים במאבק העז הניטש על עתיד זכויות היוצרים בין חסידי הקניין הרוחני לבין מתנגדיהן, היא המשפטן פרופ' לורנס לסיג מאוניברסיטת סטנפורד. פרופ' לסיג חושש מפגיעה בזרימההחופשית של הרעיונות - הדלק המניע של כל תרבות. לדעתו, תוצרי המחקר והתרבות אינם אמורים להיות מתורגמים למטבע עובר לסוחר אלא עליהם להיות חופשיים ומשוחררים ממגבלות של תאגידי תקשורת ומו"לים. לטענתו, חוקי זכויות היוצרים הנהוגים כיום במדינות המערב כוללניים מדי ונעשים נוקשים יותר ויותר. על פי אמונתו, ככל שירבו התכנים הזמינים הניתנים חינם, יהיה זה רווחן של האנושות והקידמה גם יחד. [7]
לאור זאת, מדענים בעולם החלו לקרוא תיגר על חברות ההוצאה לאור של כתבי העת, וניסו למצוא דרכים שיעקפו את דרכי הפרסום המסורתיות. מחאה זו הולידה את תנועת הגישה החופשית –OA .
[8]
[8]
השפעות ותוצאות
כיום ישנו מספר הולך וגדל של כתבי עת שהוקמו מראש על בסיס תפיסת הגישה החופשית וכן גידול במספר כתבי העת שהמו"לים שלהם מאפשרים לכותבים ארכוב עצמי (self-archiving) להפצת החומר לצורכי מחקר.
גם המו"לות המסורתית החלה להשתנות וכמה מכתבי העת בתשלום מאפשרים גישה חופשית למאמרים יחידים, ללא תשלום, ואף פותחים את הארכיון הדיגיטלי שלהם לציבור לאחר "תקופת צינון" (בדרך כלל שנה).
גם המו"לות המסורתית החלה להשתנות וכמה מכתבי העת בתשלום מאפשרים גישה חופשית למאמרים יחידים, ללא תשלום, ואף פותחים את הארכיון הדיגיטלי שלהם לציבור לאחר "תקופת צינון" (בדרך כלל שנה).
בקרב הקהילה האקדמית גוברת המודעות לקיומם של מאגרים הכוללים כתבי עת בגישה פתוחה וספריות אוניברסיטאיות עושות שימוש במאגרים אלו לאחזור מידע ולאיסוף חומרים.
מאגרי כתבי עת ב-OA הידועים ביותר הם:
open DOAR
Highwire
openJ-GATE
DOAJ
המלצות למידע נוסף
Key Open Access Concepts
http://www.escholarlypub.com/oab/keyoaconcepts.htm
http://www.escholarlypub.com/oab/keyoaconcepts.htm
השפעת תנועת ה-Open Access על תהליך יצירת מידע והפצתו
Sparc – קואליציה של אוניברסיטאות שהתאגדו להיות מו"ל בעצמן
SHERPA-ROMEO - אתר של אוניברסיטאות בבריטניה המאפשר בדיקה מהירה של מהי המדיניות של מו"לים שונים (באמצעות מקרא צבעים)
ביבליוגרפיה
[2] פרופ' אלחנן אדלר, אוניברסיטת בר-אילן:
המצגת משתנה ומתעדכנת כל שנה באתר הקורסים של המרצה.
האתר הרשמי כולל מידע משפטי ומעניק רישוי ליצירות ולפרסומים.
[4] "הארץ", 9.5.06, "מחירי כתבי העת פוגעים בהפצת הידע המדעי" )תמרה טראובמן)
[5] "הארץ", 6.6.05, "מנוי לכתבי עת מדעיים עולה כמו מכונית חדשה, ואפילו לאוניברסיטאות אין מספיק כסף לרכישתם" (תמרה טראובמן)
[6] ראו לדוגמה מכתב פתוח לנשיאי האוניברסיטאות בארה"ב נגד מחירי כתבי העת (המכתב פורסם בנובמבר 2005 וחתומים עליו ראשי המחלקות לכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת קליפורניה והמכון הטכנולוגי בקליפורניה):
http://www.i-zm.info/data/download_file.phtml?id=573&fn=1
http://www.i-zm.info/data/download_file.phtml?id=573&fn=1
[7]Lessig, L. (June, 2005). "The People Own Ideas":
[8] ראו דוגמה לקול קורא לפרסום מאמרים ב-OA (פורסם באתר Online Journalism Review ב-10.12.2004 מאת Daithí Ó hAnluain):
עדיין אין תגובות לפריט זה
ביבליוגרפיה
[1] מתוך אתר The Open Society Institute (OSI):http://www.soros.org/openaccess/read.shtml
[2] פרופ’ אלחנן אדלר, אוניברסיטת בר-אילן:
http://libnet.ac.il/~elhanan/dlibs/openaccess.ppt
המצגת משתנה ומתעדכנת כל שנה באתר הקורסים של המרצה.
[3]http://creativecommons.org
האתר הרשמי כולל מידע משפטי ומעניק רישוי ליצירות ולפרסומים.
[4] "הארץ", 9.5.06, "מחירי כתבי העת פוגעים בהפצת הידע המדעי" )תמרה טראובמן)
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=713890
[5] "הארץ", 6.6.05, "מנוי לכתבי עת מדעיים עולה כמו מכונית חדשה, ואפילו לאוניברסיטאות אין מספיק כסף לרכישתם" (תמרה טראובמן)
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=584912
[6] ראו לדוגמה מכתב פתוח לנשיאי האוניברסיטאות בארה"ב נגד מחירי כתבי העת (המכתב פורסם בנובמבר 2005 וחתומים עליו ראשי המחלקות לכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת קליפורניה והמכון הטכנולוגי בקליפורניה):http://www.i-zm.info/data/download_file.phtml?id=573&fn=1
[7]Lessig, L. (June, 2005). "The People Own Ideas":
http://www.technologyreview.com/InfoTech/wtr_14505,300,p9.html
[8] ראו דוגמה לקול קורא לפרסום מאמרים ב-OA (פורסם באתר Online Journalism Review ב-10.12.2004 מאת Daithí Ó hAnluain):
http://www.ojr.org/ojr/stories/121004ohanluain
מאת: פני ברסימנטוב
לחצו כדי להאזין לפריט
מקור: שבילי מחקר, שנתון מס' 14, הוצאת מכון מופ"ת ורשות המחקר הבין-מכללתית, עמ' 118-121
מהי תנועת הגישה הפתוחה?
תנועת הגישה הפתוחה (Open Access - OA) היא תנועה המבקשת לעודד ולהנהיג גישה פתוחה למידע אקדמי ומחקרי: "הסרת מחסומי גישה לספרות תאיץ את מחקר, תעשיר את החינוך... ותיצור בסיס לאיחוד האנושות באמצעות שיח אינטלקטואלי משותף וחיפוש אחר ידע".[1]
המשמעויות האופרטיביות של תנועה זו הן:[2]
א. העלאת מידע וחומר לרשות הציבור (public domain) באופן מקוון.
ב. מתן אפשרות חופשית לקריאה, להורדה, להעתקה, לשמירה, להדפסה ועוד של מאמרים באמצעות גישה לאינטרנט.
ג. ויתור חלקי על זכויות יוצרים ושימוש במודלים של רישוי חלופי (כדוגמת Creative Commons).
[3]
[3]
תנועת הגישה הפתוחה ( (OA אם כן מבקשת להקים דור חדש של כתבי עת שאינם מפרסמים מאמרים המוגנים בזכויות יוצרים כדי לאפשר גישה ושימוש חופשיים במאמרים אלה.כתבי עת אלה לא ידרשו דמי מנוי או דמי שימוש והוצאותיהם ישולמו בידי מקורות שונים, כדוגמת גופים המממנים מחקר או המעסיקים חוקרים.
הרקע והרציונל לתנועת הגישה הפתוחה
מחיריהם הגבוהים של כתבי העת המדעיים הקונוונציונליים גרמו לכך שספריות באוניברסיטאות רבות בעולם מתקשות לרכשם. דוח שפרסמה הנציבות האירופית קבע כי התייקרות כתבי העת הגיעה לממדים הפוגעים בהפצת הידע המדעי ומאיימים על קידומו. (בישראל הבעיה קשה במיוחד, שכן תקציב הספריות באוניברסיטאות אף קטן בשנים האחרונות.)
בין השנים 1975 ל-1995 עלה מחירם הריאלי של כתבי העת ביותר מ-300% (!). הסיבה להתייקרות נעוצה בשליטתם של תאגידים מונופוליסטיים בשוק הפרסומים המדעיים. תאגידים אלה מעלים את מחירי המנוי לכתבי העת ללא קשר לעלותם האמיתית או לכל מדד אחר. (עד לפני כ-40 שנה שוק כתבי העת היה מורכב מחברות קטנות ומהוצאות בבעלות ארגונים ללא מטרות רווח.)
סטודנטים וחוקרים מתלוננים על כך שכתבי עת מקצועיים שהם נהגו לקרוא לצורך עבודות המחקר שלהם, אינם זמינים עוד עקב מגבלות התקציב של הספריות האקדמיות.[4]
הטענה המרכזית היא כי הציבור נדרש לשלם פעמיים, פעם למימון המחקרים ופעם לרכישת כתב העת: רוב המחקרים המדעיים ממומנים על-ידי מוסדות ציבור (ממשלות, אוניברסיטאות ועוד) ונערכים בידי חוקרים המקבלים לצורך זה שכר ומשאבים. (חשוב לזכור כי מדענים נוהגים לפרסם מאמרים ללא תמורה כספית, בדרך כלל, לשם פרסום וקידום.)[5] אמנם, עורכי המחקר והמוסד שבמסגרתו הם פועלים אינם מקבלים תמורה כספית מפרסום תוצאות מחקרם, עם זאת הם מוציאים הון עתק כדי לרכוש מידע הנמצא ברשותם של מוסדות אחרים. [6]
הטענה המרכזית היא כי הציבור נדרש לשלם פעמיים, פעם למימון המחקרים ופעם לרכישת כתב העת: רוב המחקרים המדעיים ממומנים על-ידי מוסדות ציבור (ממשלות, אוניברסיטאות ועוד) ונערכים בידי חוקרים המקבלים לצורך זה שכר ומשאבים. (חשוב לזכור כי מדענים נוהגים לפרסם מאמרים ללא תמורה כספית, בדרך כלל, לשם פרסום וקידום.)[5] אמנם, עורכי המחקר והמוסד שבמסגרתו הם פועלים אינם מקבלים תמורה כספית מפרסום תוצאות מחקרם, עם זאת הם מוציאים הון עתק כדי לרכוש מידע הנמצא ברשותם של מוסדות אחרים. [6]
תנועת ה- OA נתמכת, בין השאר, ברעיונותיהם של תאורטיקנים ומשפטנים בולטים, המערערים על מושג ה"קניין הרוחני" בכלל ועל צורתו המוקצנת בשנים האחרונות בפרט. כך, לדוגמה, פרופ' יוחאי בנקלר מאוניברסיטת ייל טוען שקניין רוחני כלל אינו קניין אלא רגולציה לשמה. בדומה, המרצה והסופר קורי דוקטורוב טוען שגם לציבור יש זכויות (זכויות ה-commons). לדעתו, זכויות יוצרים אינן עיקרון מוסרי אלא תועלתני בלבד - הן דרך טובה לאזן את זכויות הרכוש (ולא הרעיונות) של שני הצדדים. עוד הוא טוען, כי עסקי זכויות היוצריםהנהוגים כיום מנצלים את חוסר היעילות בשיטות הישנות להפקה, לשכפול ולהפצה של תכנים ולכן סופן להשתנות.
אישיות אקדמית שקולה, מבין הבולטים במאבק העז הניטש על עתיד זכויות היוצרים בין חסידי הקניין הרוחני לבין מתנגדיהן, היא המשפטן פרופ' לורנס לסיג מאוניברסיטת סטנפורד. פרופ' לסיג חושש מפגיעה בזרימההחופשית של הרעיונות - הדלק המניע של כל תרבות. לדעתו, תוצרי המחקר והתרבות אינם אמורים להיות מתורגמים למטבע עובר לסוחר אלא עליהם להיות חופשיים ומשוחררים ממגבלות של תאגידי תקשורת ומו"לים. לטענתו, חוקי זכויות היוצרים הנהוגים כיום במדינות המערב כוללניים מדי ונעשים נוקשים יותר ויותר. על פי אמונתו, ככל שירבו התכנים הזמינים הניתנים חינם, יהיה זה רווחן של האנושות והקידמה גם יחד. [7]
לאור זאת, מדענים בעולם החלו לקרוא תיגר על חברות ההוצאה לאור של כתבי העת, וניסו למצוא דרכים שיעקפו את דרכי הפרסום המסורתיות. מחאה זו הולידה את תנועת הגישה החופשית –OA .
[8]
[8]
השפעות ותוצאות
כיום ישנו מספר הולך וגדל של כתבי עת שהוקמו מראש על בסיס תפיסת הגישה החופשית וכן גידול במספר כתבי העת שהמו"לים שלהם מאפשרים לכותבים ארכוב עצמי (self-archiving) להפצת החומר לצורכי מחקר.
גם המו"לות המסורתית החלה להשתנות וכמה מכתבי העת בתשלום מאפשרים גישה חופשית למאמרים יחידים, ללא תשלום, ואף פותחים את הארכיון הדיגיטלי שלהם לציבור לאחר "תקופת צינון" (בדרך כלל שנה).
גם המו"לות המסורתית החלה להשתנות וכמה מכתבי העת בתשלום מאפשרים גישה חופשית למאמרים יחידים, ללא תשלום, ואף פותחים את הארכיון הדיגיטלי שלהם לציבור לאחר "תקופת צינון" (בדרך כלל שנה).
בקרב הקהילה האקדמית גוברת המודעות לקיומם של מאגרים הכוללים כתבי עת בגישה פתוחה וספריות אוניברסיטאיות עושות שימוש במאגרים אלו לאחזור מידע ולאיסוף חומרים.
מאגרי כתבי עת ב-OA הידועים ביותר הם:
open DOAR
Highwire
openJ-GATE
DOAJ
המלצות למידע נוסף
Key Open Access Concepts
http://www.escholarlypub.com/oab/keyoaconcepts.htm
http://www.escholarlypub.com/oab/keyoaconcepts.htm
השפעת תנועת ה-Open Access על תהליך יצירת מידע והפצתו
Sparc – קואליציה של אוניברסיטאות שהתאגדו להיות מו"ל בעצמן
SHERPA-ROMEO - אתר של אוניברסיטאות בבריטניה המאפשר בדיקה מהירה של מהי המדיניות של מו"לים שונים (באמצעות מקרא צבעים)
ביבליוגרפיה
[2] פרופ' אלחנן אדלר, אוניברסיטת בר-אילן:
המצגת משתנה ומתעדכנת כל שנה באתר הקורסים של המרצה.
האתר הרשמי כולל מידע משפטי ומעניק רישוי ליצירות ולפרסומים.
[4] "הארץ", 9.5.06, "מחירי כתבי העת פוגעים בהפצת הידע המדעי" )תמרה טראובמן)
[5] "הארץ", 6.6.05, "מנוי לכתבי עת מדעיים עולה כמו מכונית חדשה, ואפילו לאוניברסיטאות אין מספיק כסף לרכישתם" (תמרה טראובמן)
[6] ראו לדוגמה מכתב פתוח לנשיאי האוניברסיטאות בארה"ב נגד מחירי כתבי העת (המכתב פורסם בנובמבר 2005 וחתומים עליו ראשי המחלקות לכלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת קליפורניה והמכון הטכנולוגי בקליפורניה):
http://www.i-zm.info/data/download_file.phtml?id=573&fn=1
http://www.i-zm.info/data/download_file.phtml?id=573&fn=1
[7]Lessig, L. (June, 2005). "The People Own Ideas":
[8] ראו דוגמה לקול קורא לפרסום מאמרים ב-OA (פורסם באתר Online Journalism Review ב-10.12.2004 מאת Daithí Ó hAnluain):
עדיין אין תגובות לפריט זה