תוכנית הלימודים בספרות עברית לערבים: מ"שער להכרת תרבות ישראל" ל"מנוף לקידום חברתי-כלכלי"

דהאמשה, ע' ודה-מלאך, נ' (2014). תוכנית הלימודים בספרות עברית לערבים: מ"שער להכרת תרבות ישראל" ל"מנוף לקידום חברתי-כלכלי". גילוי דעת, 6, 96-67.

מאז קום המדינה התפרסמו ארבע תוכניות לימוד בספרות עברית לבתי הספר התיכוניים במגזר הערבי. המאמר סוקר את גלגולי התוכניות ועומד על השינויים שחלו בהן בהקשר הדיסציפלינרי והפוליטי. השינויים כוללים קודם כול את ביטולה של חובת הבגרות בספרות עברית, וירידה במספר היצירות הנדרשות.

כמו כן, חל שינוי באופי היצירות: המגוון ואפשרויות הבחירה הורחבו, נכללו יצירות מודרניות יותר, צומצם היקף החומר מן המקורות ועלה המספר של יצירות מן הספרות המזרחית ושל יצירות הנוגעות בשאלות אקטואליות.

הגישה התיאורטית להוראת ספרות עברה אף היא שינוי, החל מראיית הספרות ככלי להעמקת הזיקה הלאומית, דרך גישות המתמקדות בהיבטים הפואטיים של הספרות, וכלה בהתייחסות להנאת הקריאה.

לבסוף, על רקע שינויים פוליטיים במעמדו של המיעוט הערבי בישראל, מסתמן מעבר מהתייחסות לשפה ולספרות העברית כשער לתרבות היהודית, אל תפיסה תועלתנית יותר, הרואה בהן כלי להשתלבות חברתית וכלכלית.

ד"ר עאמר דהאמשה הוא מרצה לספרות במכללה הערבית בחיפה ומלגאי פוסט־דוקטור ועמית פוסט־דוקטור באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטה העברית בירושלים לשנת 2015-2014. דהאמשה הוא בעל תואר שלישי בספרות עברית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. תחומי המחקר שלו הם הבניית המקום וזהותו בסיפורי מקום, בספרות ובשילוט הרשמי של שמות היישובים והעצמים הגאוגרפיים.

ד"ר נעמי דה־מלאך היא מורה ותיקה לספרות, והיום היא מרצה לספרות ולחינוך במכללת אורנים. ספרה לא על היופי לבדו (הקיבוץ המאוחד, 2008) עוסק בהוראה ביקורתית של ספרות וזכה בפרס ס' יזהר. מחקריה נוגעים בספרות, חינוך וצדק חברתי ובמפגשים בין התחומים.

ראו גם:

"והיה לי שער זהב והיו לי עינים כחלות": על תוכנית הלימודים החדשה בספרות

תנו לנו להתאבל! זהות פלסטינית ומדיניות החינוך