תהליכים וסכנות בהכשרת מורים בארה"ב

מקור:

Cochran-Smith, M. (2004). Taking Stock in 2004, teacher education in dangerous times, Journal of teacher Education, 55/1. pp. 3-7

סיכמה ותרגמה: ד"ר פנינה כץ, מכון מופ"ת

אלו הם ימים מסוכנים (dangerous times) להכשרת מורים. שלוש התפתחויות מרכזיות מניעות עכשיו את הפרקטיקה, המדיניות והמחקר בהכשרת מורים:

מיקוד אינטנסיבי על איכות המורה (teacher quality) - בשנים האחרונות צץ קונסנזוס חדש לפיו איכות המורה היא גורם מרכזי, אם לא הגורם, בהישגים של תלמידים ובשיפור החינוך. במובן מסוים אלה הן חדשות טובות, המאשרות מה שרוב אנשי החינוך ידעו מזה שנים: עבודת המורים חשובה להישגי התלמידים ולהזדמנויות שיהיו להם בחייהם. במובן אחר, מסקנה זו בעיתית ואף מסוכנת:

א. כאשר איכות המורה נתפסת כגורם המרכזי המסביר את השונות בלמידת התלמיד, יש קובעי מדיניות ואזרחים שעלולים להסיק שהמורה הבודד הוא האחראי להצלחות או לכישלונות של מערכת החינוך תוך התעלמות מהקשרים חברתיים ותרבותיים, מראיית ההתפתחות המקצועית של המורה כתהליך מתמשך, מהכישלון ההיסטורי של המערכת לשרת קבוצות ייחודיות באוכלוסייה, מהמשאבים המצומצמים המוקדשים לחינוך בבתי הספר ומההתאמה או אי- ההתאמה בין הציפיות והערכים של בתי הספר לבין אלו של הקהילות בהן הם מתקיימים.יש העלולים להסיק מכך ש"מורים המלמדים טוב יותר" הם תרופה לשונות בהישגים בבית הספר וכך להסיק שלאף אחד אחר אין אחריות לטפל בחוסר השוויוניות המבנית וביחסי הכוחות הדיפרנציאליים שהתפשטו בבתי הספר שלנו.

למרות שנראה שיש קונסנזוס בדבר החשיבות של איכות המורה, אין קונסנזוס מקביל לגבי הדרך בה ניתן להגדיר זאת: כיצד להמשיג איכות מורה בדרכים שאכן יסבירו את המורכבויות של הוראה ולמידה?; כיצד לזהות אילו מהמאפיינים של איכות מורה קשורים עם תוצאות/תוצרים ( (outcomes חינוכיות רצויות?; כיצד להחליט אילו תוצאות/תוצרים חינוכיים הם הרצויים ביותר?; וכיצד לגייס, להכין ולשמור על מורים המספקים הזדמנויות למידה אקדמיות עשירות ובד בבד גם מכינים את התלמידים להיות אזרחים טובים החיים בדמוקרטיה?.

פיתוח מבחן רישוי בארה"ב - בהעדר הזדמנויות לדיון על מה צריך להיות בבסיס ההגדרות של הוראה מצטיינת ושל איכות מורה הדבר מוגדר על פי ציוני תלמידיהם. ההשוואה בין איכות מורה לבין ציוני תלמידים היא בבסיס מבחני המורים המפותחים עתה על ידי הועדה האמריקאית לרישוי מורים מצטיינים, הממומנת ב- 45 מיליון דולר ממשרד החינוך. המטרה היא לפתח מבחן רישוי חדש, זול ונגיש המבוסס על מבחני עיפרון ונייר של S.M. וידע פרופסיונאלי, שניתן להשתמש בו בכל המדינות כדי להצביע על מורים איכותיים ביותר. זאת תוך עבודה על פי ההנחה שידע דיסציפלינארי ויכולת ורבלית הם התכונות היחידות שהוכחו אמפירית כמשמעותיות.

הבעיות עם ציוני מבחנים כדרך מדידה יחידה של הוראה ולמידה ידועות: 1. הכוח של שיטות של ציינון גורם לצמצום הקוריקולום (מלמדים למבחנים); 2. השפעה שלילית על שונות וגיוון בהוראה; 3.כישלון בהערכה של מטרות חינוכיות חשובות אחרות (ערכיות, כמו הכנת תלמידים למעורבות אזרחית).

ב. ויסות הדוק של הדה-ויסות (דבר והיפוכו) Tightly Regulated Deregulation

במהלך 20 השנים האחרונות, פרופסיונליזציה ודרגולציה התחרו זו בזו כנושאים המרכזיים לרפורמה בהכשרת מורים, היום ב 2004, שני הנושאים האלה ממשיכים לעמוד על סדר היום החינוכי ולהתווכח זה עם זה. העניין של הדרגולציה השתנה בכך שבצידו קיים ויסות אינטנסיבי, שהוא היפוכו.

הויסות הצמוד של הכשרת מורים משתקף בפיקוח פדראלי ומדינתי גדל והולך הן על הinput- בהכשרה (למשל, מספר, סוג, תוכן הקורסים, ההתנסות המעשית) והן על התוצרים (למשל, הערכת ההשפעה של ההכשרה על למידת המורה, פרקטיקה פרופסיונאלית, למידה של תלמידים בגילאי גן – חטיבה עליונה). לאור זאת, 42 מדינות דורשות הערכות של מורים עתידיים, 32 מדינות דורשות מבחנים בתחום תוכן אחד או יותר, וכל המדינות חייבות לדווח כל שנה לממשל הפדראלי על איכות תוכניות ההכשרה.

ברמה הפדראלית (ובמספר מדינות), דרגולציה ורגולציה המשדרות על פניהן מאמצים סותרים אך סימולטאניים להכשרת מורים, מתקיימות זו בצד זו. נושא חדש זה בדיון על הרפורמה בהכשרה משתקף בדוחות של שר החינוך. הדוחות עצמם, מסמנים פיקוח פדראלי הדוק יותר על ההכשרה, מפני שהם מכוונים לנתח את תוצאות הדיווח השנתי שהוא חובה על האיכות של תכניות ההכשרה. הניתוח הזה תלוי בדיווח המוסדי בכל מדינה על הכישורים של כל המתכשרים המומלצים לקבלת רישוי.

בו בזמן, הדוחות מצביעים על העדפה גלויה של דרגולציה. זה מתבטא בצורה של תכניות וערוצים העוקפים את התפקידים של המכללות ושל האוניברסיטאות בהכשרת מורים. בדוח השני, למשל, יש מספר "חידושים מבטיחים" המודגשים בדיון על התקדמות המדינות לקראת עמידה באתגר של מורים מוכשרים / מצטיינים. חלק מהנ"ל הם תכניות חדשניות של מכללות ו/או אוניברסיטאות, אך רוב ה"חידושים" הנ"ל הם למעשה תכניות הכשרה ליוצאי צבא, ליוצאי היי-טק, הכשרת מורים on-line,

וחידושים אחרים שמתאפיינים בהכשרה ראשונית קצרה מאוד + קבלת אחריות מידית על כיתה עם הכשרה במקביל, תוך כדי עבודה.

חשוב לבדוק מגוון של גישות להכשרה, ואין כאן כוונה להגן על הסטאטוס קוו. אולם, יש גם סכנות בשגשוג מהיר של ערוצים אלטרנטיביים לרישוי מורים. אחת מהסכנות, ולא הקטנה שבהן, היא האפשרות (למשל, לאור הדוגמה שלעיל) שיתקיימו שתי מערכות חינוך שבהן התלמידים הנצרכים ביותר למורים בעלי הכשרה מלאה בערוץ הארוך לא יקבלו מורים אלה, אלא את אלה בעלי ההכשרה המועטה יותר.

סכנה נוספת היא העדר מוחלט של עדויות ש-Tightly Regulated Deregulation (דרגולציה שמווסתת באופן הדוק) היא זהירה, מבוססת על עדויות או משתלמת לרפורמה בהכשרה. לדוגמה, אין גוף עדויות מבוסס המצביע על כך שאנחנו יכולים לפתור את הבעה של אספקת מורים באופן סימולטני עם פתרון הבעיה של מורים איכותיים על ידי יישום ערוצים אלטרנטיביים של הכשרה בהיקף מדינתי או פדראלי. למעשה, סינתזה של הממצאים האמפיריים על ערוצי הכשרה אלטרנטיביים מצביעה על כך שהעדות דלה ולא פסקנית, ולא מאפשרת כמעט מתן המלצות לקובעי מדיניות.

דוגמה טובה בהקשר זה היא ניתוח כלכלי שנעשה לאחרונה של ההיבטים של רקע מורים שניתן לתרגמם למדיניות ולפרקטיקה. המסקנה הייתה שממדים רבים של מאפייני מורים, כולל, הכשרה, התנסות וציוני מבחנים, הם חשובים. הניתוח מזהיר שלא המשכיות של הסטטוס-קוו וקיום ביורוקרטיה מרכוזית מצד אחד ולא חיסול כל ויסות לגבי הדרישות ממורים מצד שני יביאו לשיפור המורה. קובעי מדיניות חינוך ומנהלים צריכים לארגן מחדש את המורכבות של הנושא ולאמץ מדידות מגוונות בממדים שונים כדי לתמוך במורים וכדי למשוך מצטיינים. השקעה במורים תעשה את ההבדל בהישגי התלמידים.

לאור זאת יתכן שהסכנה הגדולה ביותר העומדת בפנינו היא שאנו מקבלים את הרע שבשני העולמות: תמיכה גדולה בערוצים אלטרנטיביים (העדר כל ויסות) וביטול כל הדרישות ממורים הנכנסים להוראה מצד אחד, ומרכוז ופיקוח המחסלים החלטות מדינתיות ומקומיות בדבר הכשרת מורים מצד שני.

ג. השליטה (Ascendance) של המדע.

הכוח השלישי שמניע את הכשרת המורים ב- 2004 היא העלייה הדרמטית ב"מדע החינוך" ו/או "הבסיס המחקרי המדעי" לחינוך. העלייה של המדע משתקפת בארה"ב ביצירה של מחלקה במשרד החינוך המשקפת במפורש "את הכוונה של הנשיא והקונגרס לקדם את המחקר החינוכי, ולהפכו ליותר פעיל בתמיכה של חינוך המבוסס על עדויות מחקריות". מוסד זה חיבר מסמך שנותן מקור מרכזי ואמין של מידע מדעי מאומת על ההשפעות של המדיניות, על אסטרטגיות ועל פרקטיקות בחינוך. ארגוני המחקר העצמאיים המיוצגים במסמך זה נתנו סינטיזה שיטתית של מחקרים על ההשפעה של ניסיונות של התערבויות חינוכיות.

הרעיון של "מחקר מבוסס מדעית" יחד עם הקמת סוכנויות חדשות שמבצעות מחקרים משקף אמון מחודש בכוחו של המדע לפתור בעיות הקשורות לאיכות המורה, להכשרת המורה ולבתי ספר אפקטיביים. אמון זה בא לידי ביטוי במסמך "אף ילד לא יישאר מאחור" (2001). מסמך זה נותן משקל שווה למחקר מדעי מחמיר ולמערכי מחקר אקספרימנטאליים או קוואזי- אקספרימנטאליים. עבודת הוראה חינוכית מבוססת-מחקר מוגדרת כהוראה שיש בה אינטגרציה של "חכמה פרופסיונאלית פרקטית" וממצאים אמפיריים-מחקריים. יחד עם זאת קיימת ההרגשה/הדעה שהחלטות חינוכיות שוטפות נשענות יותר מידי על הראשון ומעט מיד על השני.

הכשרת מורים אינה מונוליתית היא גם אינה התנסות של בודדים. גם כשהמדיניות ספציפית ומירכוזית, יש בהכשרת מורים יסוד חזק של לוקליות, המשוקעת בהקשרים הרבים והמשתנים של המוסדות ושל האזורים השונים, והנתונה לפרשנויות ולאינטראקציות חברתיות של פרטים ושל קבוצות. מורכבות ושונות יותר מאשר אחידות בין מבנים, סידורים ארגוניים, טיפוסי תוכניות הכשרה ומסלולים הם הכלל ולא היוצא מן הכלל בהכשרת מורים.

למרות שיש הרבה שאלות אמפיריות שכדאי לחקור, יש גם הרבה שאלות חשובות הקשורות להכשרת מורים שאי אפשר לענות עליהן באופן מדעי. חלק מהעניינים הם היסטוריים: מי צריך להיות מחנך, מה הם המטרות והיעדים של החינוך, מה צריך ללמד, כיצד יש להעריך זאת ומי צריך להחליט בכל. אף אחת מאלה אינה שאלה של מדע ושל עדויות. כולן הם שאלות ערכיות. חינוך (והכשרת מורים) הם מוסדות חברתיים המציגים שאלות מוסריות, אתיות, חברתיות, פילוסופיות ואידיאולוגיות. מוטעה ומסוכן לנטרל שאלות אלה מהממד הדערכי והאידיאולוגי ולתאר את המחקר כמי שיש לו יכולת לפתור נושאים אלה על בסיס של עדויות והוכחות אמפיריות.

מאמר זה בא לומר שמה שמניע את הכשרת המורים ב-2004 הוא המקומות בהם שלוש מגמות מרכזיות נפגשות ומתנגשות:

תשומת לב אינטנסיבית לאיכות המורה הפרט, כמי שמשפיע אישית על העלאת ציונים במבחנים; ההופעה של דה-רגולציה מווסתת כמה שעומד על סדר היום הפדראלי בעניין הרפורמה בהכשרה; השליטה או העליונות של המדע כפתרון האולטימטיבי לרוב הבעיות החינוכיות.

בשונה מהאמונות של חלק מהאנשים, נושאים אלה לא צצו כתופעה חדשה במהלך השנים האחרונות, גם להתקפות על הכשרת מורים יש תקדים. להפך, שלוש המגמות הנ"ל מייצגות נושאים שהם בבחינת נושאים נצחיים – מטרות החינוך בחברה דמוקרטית, תפקיד הכשרת מורים ביחס למטרות אלה, הידע והדיספוזיציות שצריך שיהיו למורים כדי שילמדו היטב, הפוטנציאל והמגבלות של החינוך כ"מדע" המיקום של הציבור ו/או של סמכות פרופסיונאלית והפיקוח על הכשרת מורים.