תבוסה מפוארת
מאת: יורם הרפז
| מאת יורם הרפז |
| מותו של פרופ' תיאודור סייזר לא יהרוג את הרעיון המהפכני שלו לעיצוב מחדש של בית הספר. פרידה מאחד מחשובי המנהיגים החינוכיים של דורנו. פרופ' תיאודור סייזר, אחד המנהיגים החינוכיים החשובים ביותר בדורנו, אולי החשוב שבהם, הלך לעולמו ב־21 באוקטובר 2009, בגיל 77. סייזר נוצח על ידי מחלת הסרטן, וגם, אולי, על ידי בית הספר. הרפורמה שניסה להנהיג – עיצוב מחדש (redesigning) של בתי הספר התיכוניים בארצות הברית – כשלה. סייזר נאסף אל רשימה ארוכה ומכובדת של רפורמטורים מובסים. • • • הקריירה של סייזר כמנהיג תנועת רפורמה החלה במאמרו "הפשרה של הוראס", שנפתח כך: "קוראים לי הוראס, אני מורה בבית ספר תיכון. תנו לי לספר לכם כמה זה כואב". בעקבות פרסום המאמר קיבל סייזר אלפי מכתבים ממורים ברחבי ארצות הברית שנפתחו בווידוי: "אני הוראס". המכתבים הללו שכנעו אותו שיש להקים תנועה שתשנה את בתי הספר התיכוניים בארצות הברית. הוראס, שהפך בהמשך לגיבור טרילוגיית הספרים של סייזר ("הפשרה של הוראס", 1984; "בית הספר של הוראס", 1992; "תקוותו של הוראס", 1996), הוא מורה לספרות בן 53 בבית הספר התיכון פרנקלין בפרבר של עיר גדולה, מורה מחויב, מסור לעבודתו וגאה בה, אך עבודתו מבוססת על פשרה: "אל תעשו לי צרות ואני לא אדרוש מכם הרבה". הפשרה נובעת מכך שלהוראס אין תנאים חיוניים ללמד: המספר הגדול של התלמידים שעליו לתת להם תשומת לב, של המבחנים שעליו להכין לקראתם ולבדוק ושל הנושאים שעליו "לכסות" אינו מאפשר לו לעשות את עבודתו ביושר, ללא פשרה. • • • ב־1984 הקים סייזר, ראש בית הספר לחינוך של אוניברסיטת הרווארד, את "האיחוד של בתי הספר המהותיים" (The Coalition of the Essential Schools; האתר של "האיחוד": www.essentialschools.org). "האיחוד" התחיל ב־12 בתי ספר וגדל במהירות. בשיאו, באמצע שנות התשעים, הוא כלל כאלף בתי ספר מכל הסוגים. בתי הספר של "האיחוד" ביקשו לעצב עצמם מחדש ברוח הרעיונות שפיתח סייזר בטרילוגיית "ספרי הוראס" שלו ועל בסיס עקרונות מנחים שניסח במאמרים ובמניפסטים שונים (ראו מסגרת). מטרת העיצוב מחדש של בית הספר הייתה לעשות את עבודתו המהותית של בית הספר. העיקרון הראשון מבין העקרונות של "האיחוד" הגדיר את המהותי הזה: "לעזור לצעירים ללמוד להשתמש היטב בשכלם". כדי להשיג מטרה זו יש לעצב מחדש את בית הספר ואת תפקידי התלמידים והמורים. תפקיד התלמידים הוא ללמוד באופן פעיל ותפקיד המורים הוא להדריך אותם בכך באמצעות הנחיה אישית ככל האפשר והעמקה (לא כיסוי) בתחום דעת. "האיחוד" יצר מילון חדש של מושגים ("התלמיד כעובד", "המורה כמנחה", "תערוכה", "פחות זה יותר" – פחות תלמידים למורה, פחות מקצועות לימוד, פחות תכנים בכל מקצוע) והחזיר למורים ברחבי ארצות הברית את האמון בעצמם ובחינוך. סייזר הבין את בית הספר (מעטים מבינים אותו), משום שראה אותו מנקודת מבטם של המורים, ה"הוראסים" המתפשרים, וגם מנקודת מבטם של התלמידים, שגם הם מתפשרים – מבצעים בשטחיות "מטלות למידה" אך אינם לומדים. בכל ביקור שלו בבית ספר – והוא טס הרבה וביקר בהרבה בתי ספר ברחבי ארצות הברית – הוא ביקש מהמנהלים המופתעים שתלמיד, ולא הם, ידריך אותו בבית הספר ויספר לו כיצד הוא רואה אותו. • • • סייזר היה ממשיכו של החינוך הפרוגרסיבי, שהתאים לרוח שנות השמונים ולא התאים לרוח השמרנית – אחריותיות, סטנדרטים, הישגים – של סוף שנות התשעים ותחילת המאה הנוכחית. כאשר איש חינוך שמרני התריס כלפיו שרעיונותיו "רדיקליים" הוא ענה: "רדיקלי לחשוב שכל התלמידים מתפתחים באופן אחיד ובקצב זהה; רדיקלי לחשוב שיש להתאים את כל התלמידים לאותם סטנדרטים; רדיקלי לחשוב שאפשר להעריך תלמידים באמצעות מספרים; רדיקלי לחשוב שאנשים בכל גיל יכולים ללמוד בכיתות צפופות; רדיקלי לחשוב שאנשים בכל גיל יכולים ללמוד כאשר מוטלים עליהם גושי מידע שאינם קשורים על ידי רעיונות משמעותיים". ספרו האחרון, "העיפרון האדום" (2004), כוון נגד החינוך השמרני שהשתלט על אמריקה (ו"עשה עלייה" לישראל). בסוף שנות התשעים ניהל סייזר במשותף עם אשתו, ננסי, שעמה גם כתב שני ספרים, בית ספר תיכון במסצ'וסטס. באמצע שנות התשעים הגיע לישראל בעקבות הזמנה מפרופ' דוד גורדון ז"ל , אז יו"ר המזכירות הפדגוגית (עוד רפורמטור מובס), כדי לסייע לו להקים איחוד ישראלי של בתי ספר מהותיים. "האיחוד" לא קם בישראל (נכון, התחלפה ממשלה), ובארצות הברית הוא התפרק בהדרגה. מה נשאר מ"האיחוד" של סייזר? רעיונות נכונים והשראה גדולה. הוא עוד ישוב. ? |
ראה גם :
תאודור סייזר – למידה מותאמת אישית
yyya
אשמח מאוד להעמיק ברעיונותיו החינוכיים של סייזר. אם יש מישהו בארץ שהכיר אותו לעומק אשמח ליצור קשר. אני שייכת לצוות פיתוח בבית ספר 6 שנתי (חטיבה ותיכון) ואנחנו מנסים להבין מה נרצה מהדור הבא ואיך
פאולה לוי 0544236458