שתי מרצות במכללה ממצבות את האני המקצועי שלהן בריאיון נרטיבי

עזר, ח' וקופפרברג, ע' (2014). פרק 7: שתי מרצות במכללה ממצבות את האני המקצועי שלהן בריאיון נרטיבי. בתוך ח' עזר (עורכת), מבעד לעדשת הזהות המקצועית: מחקר שיתופי רב-שיטות כגישה להבנת הזהות של מכשירי מורים (עמ' 162-136). תל-אביב: מכון מופ"ת.

סיכום המאמר נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממערכת פורטל מס"ע במכון מופ"ת

המחקר המוצג במאמר זה מתמקד בסיפורי החיים המקצועיים של שתי מרצות המלמדות במכללה להכשרת מורים, על רקע שינויים מרחיקי לכת בהכשרת מורים, בעיקר הכנסת תכנית לימודים חדשה למכללות לחינוך. המרואיינות, גליה ותהילה (שמות בדויים), נבחרו מתוך מאגר של 19 ראיונות. גליה היא מדריכה פדגוגית ותיקה באחד מתחומי החינוך, ועובדת במכללה 14 שנה. תהילה היא חברת סגל חדשה יחסית במכללה, היא מועסקת בה חמש שנים, ועתה היא בעלת תפקיד בה ועוסקת גם היא בפדגוגיה ובהדרכה. בעבר ניהלה בית ספר והייתה מורה.

שתי המרואיינות אמנם עוסקות בפדגוגיה ובהדרכה, אולם כל אחת מהן בתחום אחר, וכל אחת מהן מייצגת את הקבוצה המקצועית שהיא משתייכת אליה. גליה – את קבוצת המרצים במכללה, בעלי ותק של עשר שנים לפחות, שאינם בעלי תפקיד; תהילה – את קבוצת בעלי התפקידים שהם חברי סגל קבועים, חדשים יחסית במכללה. מחברות המאמר בוחנות את זווית הראייה של כל אחת מהן על מקצוען כמכשירות מורים ועל חינוך בכלל, על רקע השינויים שכל אחת עברה.

 ממצאי המחקר מראים שאצל גליה, שאיננה בעלת תפקיד, השינוי הוא במעבר מתרבות מסורתית של הוראה במכללה לתרבות הוראה חדשה באותו מוסד אקדמי בעקבות החלת "המתווה החדש" (מתווים מנחים, 2007). שינוי זה יוצר אצלה בשלב ההתחלתי זהות שולית, במונחים של ברי (Berry, 1990) בכך שהיא מגלה עמדה שלילית כלפי התרבות החדשה והתרבות הישנה, המסורתית, גם יחד, ובעצם מוצאת עצמה בעמדה שולית כלפי שתיהן.

במילים אחרות, גליה בעמדת "לא פה וכבר לא שם", עם תחושה של חוסר יכולת להתמודד באופן פעיל עם המצב החדש. היא מעמידה את עצמה בשוליים בהקשר המוסדי, מקבלת את דין השינוי על אף האי-נוחות וחוסר ההבנה של מה שנדרש לעשות, מתוך עמדת נחיתות לנוכח "האח הגדול" שם-למעלה (מושג שהיא משתמשת בו). זהות שולית זו מובילה לרגשות גואים של כעס ומחאה, אולם לא נעשית פעולה ממשית להתמודדות עם השינוי.

 המעבר מתרבות בית הספר לתרבות המכללה יוצר אצל תהילה, בעלת התפקיד, זהות משולבת, היברידית (רסניק, 2010), שברי (Berry, 1990) מכנה זהות אינטגרטיבית. כלומר, היא מגלה עמדה חיובית כלפי תרבות המוצא (בית הספר) והתרבות החדשה (המכללה), ורואה את האידיאולוגיה שלה כמתפתחת על פני רצף – מתרבות המוצא לתרבות החדשה. במצב זה זהות העבר מזינה את זהות ההווה, ובעצם יוצרת אינטגרציה בין מה שהיה לבין מה שהווה, מצב המאפשר לה לסגל את האידיאולוגיה שלה לדרישות ההווה ולגלות מנהיגות בתפקידה.

אמנם תפיסת האידיאולוגיה של תהילה בהווה היא תפיסה מוסדית, ברמת הצהרה ופחות ברמת הפרקטיקה, אולם ייתכן שהיא נובעת מפרק הזמן הקצר שהיא משמשת בעלת תפקיד. עם זאת, אל האידיאולוגיה המוסדית בהכשרת מורים (שותפות מכללה-שדה וקהילת חשיבה לומדת) מחלחלת האידיאולוגיה הקודמת שלה, כגון תפיסת הילד במרכז ופריצת גבולות הכיתה באמצעות השימוש בטכנולוגיה.

אצל שתי המרואיינות לא עולה בנרטיב מקומה של המכללה בהכשרתן לתפקידן כמכשירות מורים. שתיהן מדגישות את הידע הקודם שלהן בפרקטיקה כמורה וכמנהלת (במקרה של תהילה), ואת האידיאולוגיה הברורה שלהן באופן ההוראה. אידיאולוגית העבר הובילה את גליה, מרצה שאינה בעלת תפקיד, לשבר לנוכח החלת "המתווה החדש", באין הכשרה ברורה לגישה החדשה. תהילה מציגה את האידיאולוגיה שלה כהולמת את זו של המכללה, וככזו המסגלת את עצמה למציאות המשתנה של החינוך כיום.

חשוב לציין שהנרטיבים במחקר המוצג במאמר זה מסופרים בתקופה של שינוי בארגון, והם משקפים את ההתמודדות של כל אחת ממכשירות המורים עם המעבר מתרבות העבר המקצועי שלה לתרבות המקצועית בהווה. תקופת זהות מוצקה בתקופה של שינוי מסייעת להתמודד עם שינויים ולגבש אידיאולוגיה ההולמת את השינוי המוסדי והממלכתי במדינה.

במילים אחרות, זהות משולבת, המורכבת מיכולת אינטגרטיבית של מה שהיה עם דרישות ההווה, מסייעת להתמודד עם שינויים ולגבש תפיסת מנהיגות ברורה. זהות שנתפסת בעיני בעל הזהות כשולית, לנוכח השינויים הנדרשים במוסד החינוכי, איננה מסייעת בהתמודדות, גורמת לקשיים אצל מכשיר המורים ומובילה לטעינות רגשית שלילית.

לכן חשוב להקשיב לקולות מורי המורים בכל עת ולשמוע את הגלוי והסמוי שעולה מהם. כך יהיה אפשר ללמוד מהם, לסייע להם בתקופה של תהיות ומבוכה, ולחזק בהם זהות המשלבת בין תפיסות, ידע ותפיסת יכולת ביצוע בעבר לבין תפיסות, ידע ויכולת ביצוע בהווה.

גם אם אין המכללה מכשירה ביודעין לתפקיד ההכשרה, רצוי לבנות עבור מכשירי המורים מרחב בטוח ותומך, שבו יוכלו להכיל את תהליכי השינוי ולשלב את התרבות הקודמת עם התרבות החדשה של המכללה. מרחב כזה יכול להתפתח בתוך פורומים משותפים, פנים אל פנים או מקוונים, של קהילות מקצועיות בתוך המוסד המכשיר, חשיבה משותפת בתוך הקהילות המקצועיות, והפקת חזון מוסדי משותף.

השלכה נוספת למכללות לחינוך היא בנוגע לקליטת מרצים חדשים, כאלה שהם בעלי אידיאולוגיה חינוכית שתאפשר להם לגבש זהות משולבת במעבר שלהם מהתרבות הבית ספרית הקודמת לתרבות החדשה של המוסד להשכלה גבוהה העוסק בהכשרת מורים.

מקורות המידע שצוטטו בסיכום

מתווים מנחים (2007). מתווים מנחים להכשרה להוראה במוסדות להשכלה גבוהה בישראל – דוח ועדת אריאב. ירושלים: המועצה להשכלה גבוהה.
רסניק, ג' (2010). נראות וזהות בבתי ספר רב תרבותיים בישראל. בתוך ע' לומסקי-פדר ות' רפופורט (עורכות), נראות בהגירה, גוף, מבט, ייצוג (304-274). ירושלים ותל-אביב: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד.

Berry, J. W. (1990). Psychology of acculturation: Understanding individuals moving between cultures. In R. W. Brislin (Ed.), Applied cross-cultural psychology (232-253). Newbury Park, CA: Sage.