שפת המקצועות: ידע לשוני וביטויו במקצועות לימוד שונים בחטיבת הביניים

סקירה מדעית זו הוזמנה על ידי ועדת המומחים לתחום שפה ואוריינות מטעם היזמה למחקר יישומי בחינוך, כדי שתשתמש חומר רקע לדיוני הוועדה.

כהן, א' ולבנת, ז'. "שפת המקצועות: ידע לשוני וביטויו במקצועות לימוד שונים בחטיבת הביניים". סקירה מוזמנת כחומר רקע לעבודת ועדת שפה ואוריינות, 2011.

 http://education.academy.ac.il



האתגר הגדול בחטיבות הביניים ובביה"ס התיכון הוא לימוד מיומנויות אורייניות בתחומי הדעת השונים. ואולם, מורי תחומי הדעת אינם יודעים כיצד לקדם את האוריינות בתחומי הדעת. 

המורים, שהם אורייניים מאוד בתחום הידע שלהם, לא הוכשרו ללמד אוריינות, והם אינם מודעים לתהליכי הקריאה שהם מבצעים בתיהלוך הטקסט, מפני שעבורם אלה תהליכים אוטומטיים. מורי המקצועות בבית הספר התיכון דוחים בדרך כלל את הרעיון שהבנת הנקרא היא באחריותם, וגם לתלמידים אין ציפייה שהוראת הבנת הנקרא תהיה חלק מהוראת המקצוע.

נשאלת אפוא השאלה: מי אמור לטפל במיומנויות האורייניות של תלמידים בחטיבות הביניים, מורי המקצועות או מורי השפה? או בניסוח אחר, באיזו מסגרת רצוי ללמד את המיומנויות האורייניות )ואסטרטגיות פעולה בקריאה ובכתיבה( בחטיבת הביניים?

הסוגה העיקרית בספרי הלימוד היא טקסט אקספוזיטורי, אך משולבות בהם גם סוגות אחרות כמו טקסטים עיתונאיים, מסמכים היסטוריים, סיפורים, שירה ועוד, על מנת לספק ללומדים מידע נוסף ולאפשר להם למידה חווייתית. הטקסטים של ספרי הלימוד מתאפיינים בדחיסות מושגית ובחוסר עודפות של מידע המאפשרת לקורא לקרוא את אותו הרעיון יותר מפעם אחת, ובכך מסייעת להבנת הטקסט. הטקסט הלימודי מאופיין ע"י "מנגנון דידקטי" הכולל מגוון של פניות אל התלמידים, הנמצאות מחוץ לטקסט המרכזי אך מתייחסות אליו ומכוונות לסייע לתלמידים להבין את הטקסט. למשל: הסברים בצד הטקסט, תמונות, היצגים גרפיים, טבלאות ומטלות פעולות שהתלמידים נדרשים לבצע בעקבות הקריאה בחומרים המוצגים בספרי –הלימוד. אמצעים אלה יוצרים סביבה טקסטואלית ייחודית באמצעותה מכוונים ומפקחים הכותבים על הלמידה.

מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את המאפיינים הלשוניים והקוגניטיביים של טקסטים לימודיים לחטיבת הביניים בארבעה תחומי דעת: היסטוריה, מדעים וטכנולוגיה, אזרחות וגיאוגרפיה.

 המחקר מבקש לענות על שלוש שאלות:

א. מהו העומק וההיקף של המיומנויות האורייניות הכלליות שמזמנים ספרי הלימוד, דהיינו מהי תרומתם הפוטנציאלית של ספרי הלימוד להבנת טקסטים עתירי ידע, ליכולת הכתיבה ולאופני החשיבה הנדרשים מהתלמידים בחטיבת הביניים.

ב. באיזו מידה סוללים ספרי הלימוד את הדרך לקראת אוריינות דיסציפלינארית בכל אחד מתחומי הדעת שנבדקו.

ג. מן המחקר אמורה לעלות תשובה ביחס לשאלה: האם יש ללמד את הבנת הנקרא כתחום עצמאי או כמיומנויות ואסטרטגיות המעוגנות בכל תחום דעת?

הקורפוס כולל שמונה ספרי לימוד המיועדים לחטיבת הביניים שניים מכל תחום דעת. בספרים –אלה נבחנו הסוגות, המאפיינים הלשוניים של הטקסטים והדרישות הקוגניטיביות המשתקפות מפרקי הספר ומהמטלות הלימודיות הנלוות אליהם. הנתונים לסוגות נאספו באמצעות עיון בכל עמודי הספר, אך הנתונים על המאפיינים הלשוניים והקוגניטיביים נאספו משני פרקי לימוד בכל תחום דעת. מהעיון בספרי הלימוד יצרנו ארבעה מדדים לסוגה, תשעה מדדים לשוניים ותשעה מדדים קוגניטיביים ואלה מפורטים במחקר עצמו.