שעה פרטנית במקום שיעור פרטי

גלילי, ת' (מאי, 2013). שעה פרטנית במקום שיעור פרטי. שיעור חופשי, 103, 7-3.

אחד החלקים החשובים ברפורמת "אופק חדש" הוא השעות הפרטניות, המאפשרות למורים להקדיש תשומת לב אישית לכל תלמיד, אחד על אחד או בקבוצה קטנה. השעות הללו מאפשרות לבתי הספר להתגבר במעט על העומס הגדול בכיתות, אך גם מעמידות בפניהם אתגר של ממש – כיצד לנצל באופן מיטבי כל שעה ושעה, כך שכל תלמיד יקבל את הדרוש לו ביותר.

שעות הפרטניות מנוצלות בראש ובראשונה לתגבור, העמקה והעשרה בנושאים לימודיים, אך גם לטיפוח היבטים חברתיים ורגשיים של התלמידים. בנוסף – וזו אולי גולת הכותרת של השעות הפרטניות – מוקדש במסגרתן גם זמן שיחה אישית של המחנכת עם כל תלמיד, שנקראת בשם היפה "שיחה מלב אל לב".

אותה שיחה של ילד עם המחנכת במסגרת שעה פרטנית עשויה להציל אותו, סבורה מרים פרידמן, מנהלת בית הספר היסודי לאמנויות "בן צבי" שברמלה. "אי אפשר לתאר עד כמה זה חיוני שיש זמן קבוע במערכת לשיחה עם ילד", היא אומרת. "זו הזדמנות לילד להיפתח, לספר על מצוקות וקשיים בבית או בלימודים – מה שבדרך כלל קשה לעשות בכיתה".

לפי דיווחים מבתי הספר השונים, העבודה הרבה המושקעת בשעות הפרטניות באה לידי ביטוי בעלייה בהישגי התלמידים במבחני המיצ"ב ובשיפור אקלים בית הספר. שעות אלה הן פועל יוצא של שינוי מבנה משרת המורה בעקבות אופק חדש. הרפורמה, שנכנסה לתוקפה בתשס"ח, עסקה בעיקר בשכר ומעמד המורים וכן בארגון מחדש של העבודה הפדגוגית. שני רכיבים אלה תלויים מאז זה בזה בלי הפרד.

שעות העבודה חולקו מחדש לשעות פרונטליות, שהן שעות הוראה בכיתה; שעות פרטניות, אותן שעות של מפגש בקבוצות קטנות ושיחות אישיות; וכן שעות שהייה, שנועדו למשימות שונות נוספות שמוטלות על המורה. התגמול הכספי הוא דיפרנציאלי בהתאם. למורי בתי הספר היסודי יש חמש שעות פרטניות בשבוע, ולמורי חטיבות הביניים – ארבע.

בכל בית ספר מתקבל סל שעות פרטניות, שהוא סך כל השעות הפרטניות של כל מורה בצוות. על בית הספר להקצות את השעות הללו כראות עיניו, בהתאם למיפוי הצרכים של התלמידים במדדים לימודיים, חברתיים ורגשיים. כל שלושה עד חמישה חודשים (תלוי בשיקול הדעת המקצועי של בית הספר) מתקיימת תחלופה בין התלמידים שזכו למפגש קבוע לבין האחרים, שמחכים בתור.

יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, מציין כי "למרות הוויכוחים על הנושא, ברור שככל שמספר הילדים בכיתה קטן, כך אפשר לעזור יותר לתלמיד הבודד מבחינה אישית ולימודית. המורים, התלמידים וההורים מוכיחים את הטיעון הזה במיפוי ובסקרים שמוסדות החינוך עושים". וסרמן מוסיף כי "האווירה בבתי הספר השתנתה לטובה, האלימות פחתה, תלמידים רבים רוצים לקבל את השעה הפרטנית והורים לוחצים להשאיר את ילדיהם בשעה הזו. אין תלמיד שלא זוכה ליחס אישי, לשיחה אישית, ולעזרה לימודית".

בתי הספר נותנים שעות פרטניות במקצועות הליבה וגם בשלל אמנויות כמו ציור, מוסיקה וספורט, ולדברי וסרמן, "בעזרתם הם מחזקים את הביטחון האישי ואת תחושת השייכות של הילדים. במשך השנים בתי הספר משכללים את השעה הפרטנית, מסיקים מסקנות ומשתפרים כל הזמן. השעות הפרטניות הן משאב לחינוך שהיה חסר במערכת. לדברי המנהלים הן מייצרות אפשרויות חינוכיות ופדגוגיות בלתי נדלות. כמובן שאנו במגמת שיפור תמידי".

"השעות הפרטניות הן החלק הפדגוגי של אופק חדש", אומרת נעמי ריפתין, יו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך. "זהו משאב אדיר, אם יודעים איך לנצל אותו. בית הספר מחלק את השעות לפי הוראות משרד החינוך. חלק מוקצה כמובן ללימודים, אבל אפשר להקדיש זמן גם להיכרות עם הילדים, כדי לספק להם חווית חיים".

לדברי ריפתין, בתי הספר ידעו לספר גם על הקשיים ביישום הרפורמה. "לא היה קל לשלב שינוי כזה במערכת", היא מרחיבה. "המורים לא הוכשרו לשעה פרטנית, וכעת עליהם ללמד בכל מיני שעות, לחשוב איך לעבוד בקבוצה קטנה. אבל הם מתמודדים. יש עזרה הדדית. מורים צופים במפגשים אלה של אלה, משתפים זה את זה בחוויות. כיום, שש שנים אחרי תחילת היישום, המורים, הורים ותלמידים יכולים להעריך את הכלי החינוכי הזה".

המורים נדרשו להסתגל לא רק לביצוע השעות הפרטניות, אלא גם לכך שילדים יוצאים מהכיתות שלהם, למפגש קבוצתי או לשיחה אישית. השיחות עשויות להימשך גם רבע שעה או 20 דקות בלבד, ולאחריהן יש לחזור ולהשתלב בשיעור. משרד החינוך הטיל על סגניות המנהלים בבתי הספר לארגן ולרכז את המערך המורכב של השעות הפרטניות.

המערכת חולקה לשעות מקבילות (שיעור בכיתה ומפגש בקבוצה) ולחלקי שעות, שבהם מחנכות קוראות לילדים לשיחות. לכל המפגשים הללו היה צורך למצוא מרחבים, חדרי כיתות, חדרים אחרים או מרחבים בחוץ. לבתי ספר עם מצוקת מקום זו בעיה אקוטית. אך דומה שהסוגיה העיקרית היא מה לעשות בשעות הללו, איך למלא אותן בתוכן משמעותי ואיך לנצל אותן.

המיפוי על פי הצרכים הוא המפתח לניצול של השעות הפרטניות. "בהתחלה היו ניסוי וטעייה, עד שהבנו איך לקרוא את השטח נכון, איך לעשות מיפויים בזמן, איך לברר אילו תלמידים בכל כיתה צריכים לקבל את השעות, ובאילו נושאים", מספרת פרידמן. "הבנו שבחלק משעות לימודי הליבה הילדים לא יוכלו לצאת מהכיתה, כי זה יפגע בהם. הגענו למסקנה שעדיף שקבוצות ייצאו לתגבור באותו מקצוע שהכיתה לומדת. משיעורי אנגלית יצאו לתגבור באנגלית, וכן הלאה".

"מציבים מראש מטרה לכל ילד: לשפר את ההישגים שלו עד לרף מסוים. כל שלושה חודשים מחליפים את הקבוצות ועושים הערכה מעצבת כדי לבחון אם חל השינוי המצופה", מספרת פרידמן. המורות מדווחות על כל מפגש באופן שוטף ביומן המעקב. הדיון נעשה בצוות מצומצם של המנהלת וסגניתה, רכזת אותו תחום דעת והיועצת. "הרכזת נותנת תמונת מצב על כל ילד. אם אין התקדמות, אנחנו חושבים מה לעשות ונכנסים לעומק כמו טיפול שורש. אולי דרך ההוראה לא נכונה, אולי צריך להעביר אותו קבוצה, להוסיף לו שעות".
המעקב הרגשי חשוב לא פחות. כך, למשל, נכתב ביומן השעות הפרטניות של אחת המורות בבן צבי: "התלמידה שיתפה אותי שהיא הולכת לפסיכולוגית, שם היא משוחחת אתה על כל מיני דברים, במיוחד על אימא. בין היתר שיתפה אותי שקשה לה שאימא איננה והיא לא נמצאת... כי יש דברים שהיא רוצה לשתף את אימא כמו כל ילדה רגילה שמשתפת ומספרת לאימא, כמו לדוגמה אהבה, חברות, מחזור. דיברנו על כך שסבתא היא כמו אימא ותמיד היא יכולה להתייעץ אתה, וגם אני, אף שאני מחנכת, אני כמו אימא בשבילה והיא יכולה לפנות אלי בכל בעיה. כאב לי הלב עליה, והרגשתי חנוקה מבכי".

בית הספר היסודי "מעגנים", שבקיבוץ מעגן מיכאל, החליט לנתב את רוב השעות הפרטניות לחיזוק מקצועות הליבה, כשכל ילד זוכה להעשרה של 10 מפגשים במקצועות אלה. פרט לכך הוקמו קבוצות מצוינות ספורט, שהתלמידים בהן מתמקצעים ויוצאים לתחרויות, ושם המפגשים נרחבים יותר ונמשכים על פני שנה. מלבד שיעורי הליבה, היה צורך לנתב את השעות למורים המקצועיים באופן יצירתי. "שאלתי את עצמי כיצד ליצור העצמה של המורים, איך כל מורה יוכל לבטא את החלקים החזקים שלו ואת תחומי העניין שלו", מספרת איריס הרשמן, סגנית המנהל. "מצד אחד לא רציתי להיות מתנ"ס, אבל מצד אחר, חשוב לי לספק מענה לסקרנות ולצורך הרגשי, ולטפח מצוינות".

וכך, מורה לסביבה, בוגרת לימודי ימאות ובעלת רישיון לשיט יאכטות, ייסדה קבוצה לחקר ים; מורה אחרת לסביבה הקימה קבוצת טיפול בבעלי חיים בפינת החי של הקיבוץ; מורה שלומדת יוגה בזמנה הפנוי החלה לתרגל יוגה עם התלמידים; ומורה שהיה מג"ד בקבע לפני שעשה הסבה להוראה גויס לתחום המנהיגות. "הוא מזהה פוטנציאל למנהיגות בקרב אלה שצריכים דחיפה", אומרת הרשמן. בקנה רעיונות נוספים: מורה שלמדה קואצ'ינג תעביר אימונים אישיים לילדים, ואחרת, שלמדה בובנאות, תחזק ביטחון עצמי של ילדים הזקוקים לכך באמצעות הופעה בפני קהל עם בובות.

"בזכות השעות הפרטניות, לילדים יש נקודות אור שאפשר לחכות להן", מסכמת הרשמן. "כשילד יוצא באמצע היום לים וחוקר שם את צבי הים וההכחדה שלהם, או נוסע למוזיאון הימי בחיפה, זה משהו שהוא מחכה לו. ילד מוכשר באמנויות לומד על אמן והולך לתערוכה שמתקיימת בקיבוץ, זו העשרה בשבילו. וכמובן שהקשר האישי עם מורה מתהדק בעזרת הדיאלוג, בשיחה אישית ובהוראה בקבוצה שבה מעט ילדים. זה עוזר להפחית חרדות ממתמטיקה, למשל. הילד רואה שהמורה מקשיב לו. אנחנו לומדים על הערך המוסף ממכתבי בקשה של ילדים המנמקים למה הם צריכים את השעות הפרטניות".

הסיכום נכתב ע"י ד"ר נתן ברבר ממכון מופ"ת

ראה גם :

יתרונות ובעיות ברפורמות אופק חדש ועוז לתמורה

מטלה חינוכית מפרכת ושמה - שיעור פרטני

סוגיית השעות הפרטניות ברפורמת אופק חדש

מדריך להפעלת שעות פרטניות ( משרד החינוך)

ניהול הפדגוגיה למימוש ההזדמנויות בהוראה ובלמידה בקבוצה הקטנה

ד"ר תמר שק, "למידה פרטנית כמנוף וכהזדמנות לשיפור הישגי לומדים"