שירת החינוך הגווע

יורם הרפז, "שירת החינוך הגווע", ביקורת ספר, הד החינוך, יוני 2014, גיליון מס' 05, עמוד 103

אהוד שמיר, עניין של ערך: התנסות חינוכית, כרמל, 2014

אהוד שמיר מספר על ניסיונותיו הסיזיפיים (גם כאשר האבן מתייצבת מדי פעם בפסגת ההר) לבסס בתיכון הקיבוצי "בקעת כנרות" מסגרת חינוכית בשם "אני ואתה בחברה משתנה", שמטרתה "ליצור מחדש חינוך לערכים ולהשקפת עולם, ולהופכו, תוך כדי כך, לחלק חשוב של בית הספר". המסגרת מנסה לצקת תוכן משמעותי ב"שעת מחנך", שאיבדה מזמן את משמעותה (המורה סוגרת כמה עניינים בשיעור האחרון ביום האחרון של שבוע הלימודים), ולהחזיר ל"חינוך לערכים" את מעמדו במוסד ש"חינוך לערכים" לא מעניין אותו.

המסגרת "חברה משתנה" בנויה על שירה בצוותא ועיסוק בדילמות ערכיות בוערות. הדילמות (השירה נשרה בדרך) מתרכזות בשבעה נושאים: אנוכיות ונתינה, היחס לזר ולשונה, אלימות וסובלנות, שיחות על ערכים, תמורות בחיים, חילונים ודתיים ואנחנו והפלסטינים. אולם – וזה העיקר – המסגרת אינה עוסקת בנושאים אלה באופן בית ספרי, כחומר לכיסוי ולציון, אלא באופן אותנטי, כפי שהם עולים בחייה המסוכסכים של החברה הישראלית. החברה הישראלית היא תכנית הלימודים; הלמידה (בשאיפה) חווייתית ומעורבת.

לספר שני מוקדים חמים. אחד הוא השיעורים עצמם; במיטבם הם יוצרים חוויות מעצבות. שמיר מביא לכיתה את הבעיות הנפיצות ביותר של החברה הישראלית, מזמין מרצים אורחים, גיבורי התרחשויות אקטואליות, ואף לוקח את התלמידים לאתרי התרחשות תוססים ברחבי הארץ – אוהלי מפגינים בירושלים, בית ספר מפלה אתיופים בפתח תקווה, כפר פלסטיני. המוקד החם השני הוא המאבק של שמיר על האפקטיביות של המסגרת ועל עצם קיומה. הספר מתאר בכנות רבה את חיבוטי הנפש של שמיר – להמשיך? כיצד? אולי הגיע הזמן לפרוש? בכיתות אחדות המסגרת מצליחה מאוד, באחרות היא נכשלת, ושמיר מזדקן ופוחד להיות פתטי.

זוהי פואמה פדגוגית מעוררת הזדהות והערכה. שמיר משקיע מאמץ עצום בהפקת השיעורים; הוא נכשל לעתים קרובות (התלמידים אינם משתפים פעולה, לעתים לועגים), מפיק לקחים, מתאושש וחוזר לזירה כדי לנצח. ברקע, בית הספר עצמו עומד על סף סגירה. וברקע רחוק יותר, החברה הישראלית (או דימוי שלה), ששמיר מתגעגע אליה ומנסה לשקם, שוקעת ומתנוונת במהירות.

מהם הסיכויים של מסגרת דוגמת "חברה משתנה" בבית הספר המצוי? לא רבים; וכאשר מנכים מהם את שמיר – דמות חינוכית חד-פעמית – הסיכויים שואפים לאפס. בית הספר דוחה מסגרות חינוכיות שאינן מתאימות לקוד הפעולה שלו. המסגרת של שמיר בנויה על קוד אחר; היא אינה יכולה להיקלט בבית הספר. שמיר אמנם לקח סיכון בלתי מחושב ויצא בחיים, אבל למחנכים אחרים, מסוגלים ונחושים פחות, צפויה התרסקות (בימים הטובים שלו פִנטז שמיר על שכפול המסגרת בבתי ספר אחרים).

הספר מניח מצבה על ניסוי חינוכי אמיץ וחסר סיכוי, אבל הוא גם רומז על אפשרותו של בית ספר עם קוד פעולה אחר, בית ספר מחנך, שבו "חברה משתנה" תוכל לשגשג.