שינויים ותמורות בהכשרת מורים בחינוך החרדי: יחסי גומלין בין מדיניות-העל לבין 'השדה

לאה ריימן. "שינויים ותמורות בהכשרת מורים בחינוך החרדי: יחסי גומלין בין מדיניות-העל לבין 'השדה'", בתוך "הבניית זהות מקצועית: תהליכי הכשרה ופיתוח מקצועי של מורים בישראל" בעריכת רמה קלויר ולאה קוזמינסקי, הוצאת מכון מופ"ת, 2012, עמודים 152-185.


מאמר זה נועד לבחון את מערך השינויים והתמורות בהכשרת מורים בחינוך החרדי במבט היסטורי ועכשווי, ולנתח את מערכת יחסי הגומלין אשר טוותה תובנות בין מדיניות – העל ובין "השדה".

למונחים 'מדיניות-על' וה'שדה' יש משמעות כפולה המשקפת את מורכבותה של זירת ההתייחסות.
'מדיניות-על' מייצגת את תפיסות-העל של האגף להכשרת מורים במשרד החינוך, ומנגד-את תפיסות-העל של המנהיגות החרדית.
ה'שדה' מייצג את נקודת המבט של הסמינריסטיות (המתכשרות להוראה), של המשתלמות (המורות בפועל) ושל מנהלי הסמינרים.
השאלה היא כיצד אפשר לגשר על הפער שבין מדיניות-העל ל'שדה', ובין מוקדי ההשפעה הפועלים על השדה ובשדה, במארג מורכב המייצג אינטרסים דומים ומנוגדים כאחד.

הטענה המרכזית במאמר זה היא כי יחסי הגומלין בין מדיניות-העל וה'שדה', גישה רב-תרבותית נטולת פטרונות, המקשיבה ל'קול האחר', המכירה באתוס החברתי הייחודי ומבינה את ערכי-העל של הקבוצה וצרכיה, ומנגד – הגמשת מודל ההכשרה המסורתי, הנם צבעי יסוד ליצירת תמונה מאוזנת.

בסוגיה של הכשרת מורות בחינוך החרדי חברו כל אלה לכלל פעילות רבת ערוצים ב'משבר' רב-מוקדי, והצמיחו סינתזה, שאף כי איש מן השותפים אינו סבור שהיא אידיאלית, היא מאפשרת קיום לזהות האחרת, לשונות, כחלק מקשת השווים.

המבוא למאמר מציג את הרקע לכינונה של תנועת בית-יעקב בפולין, את תהליך הקמתם של הסמינרים בארץ ואת התגבשותה של התכנית להכשרת מורות בחינוך החרדי במשך יובל שנים.

עיקרו של המאמר-תיאור מקרה של ניגוד אינטרסים שנפתר, ושבר אידיאולוגי שאוחה, המשקפים את החשיבות של הידברות ושל מערכת יחסי גומלין, ואת השלכותיהן על תהליכי ההכשרה בעבר ובהווה.


דיון מסכם
ההחלטה הסופית שנתקבלה גם על דעת האגף להכשרת עובדי הוראה, חתמה מערכת מורכבת של יחסי גומלין בין שלושה גורמים: מדיניות-העל של משרד החינוך, ההנהגה הרוחנית החרדית על קוויה המנחים, וה'שדה'-קרי צורכי מערכת ההכשרה וצורכי המורות המשתלמות.

ההסכם הסופי כלל 'עשה ו'אל תעשה', ושיקף את האידיאולוגיה בסוגיית השכלת הנשים.
המסר היה 'כן' ללימודי המשך המרחיבים את הדעת בלימודי קודש או בתחום המקצועי, ו'לא' למירוץ אחר תארים ולהרחבה של ההשכלה האקדמית. קיום שיח עם נציגי הממסד, המוסדות ומורות מן ה'שדה' לאורך כל הדרך, הוכיח את עצמו. החלטות הרבנים, למרות שלא הטיבו עם כולן, התקבלו מתוך הבנה וקבלת עולה של דעת תורה.


לסיכום, האחריות הציבורית במובנה הכולל והדאגה לאיכות ההכשרה, ולא פחות מכך הדאגה לרווחת הנשים, הניעה את ועדת הרבנים לענייני חינוך להגיע להסכם עם האגף להכשרת עובדי הוראה.

מתוך גישה מעשית ופלורליסטית ניאותה הנהלת האגף להגדיר מחדש את 'תואר המחנה' כדי למנוע פגיעה בשכר של המורות ולעצב מסגרת אשר תאפשר להן לשמוע (לגדולי ישראל), ללמוד (ל'דרגה' ולא ל'תואר') ולעשות (פרנסה).
החידוש העיקרי בתכנית לדירוג שכר אקדמי היה שינוי שמה, כביטוי לביצור החלק החינוכי-תורני של תכניה. את ה-B.A. החליפה 'דרגה 1', ו'לימודי הבחירה' בלימודי החינוך נקבעו כ'לימודי חובה' בתחום הקודש.

המסר היה ברור – תכלית הלימודים היא קידום אישי רוחני או פרופסיונלי הכרחי, בתכנית שאין בה סמנמנים של השכלה מודרנית או קרייריסטית.