שימוש בקבוצות-דיון לצרכים לימודיים וחינוכיים

מקור: סיכום מתוך הכינוס הוירטואלי "פותחים שערים בהכשרת מורים – אל מול אתגרי החינוך וההוראה", מכון מופ"ת

מבוא

חוקרים סבורים כי קבוצות-הדיון הן הדוגמה הטובה ביותר לדרך שבה התקשורת מבוססת-המחשב יוצרת צורה חדשה של תקשורת, שבה משולבים אספקטים של דיבור קבוצתי פנים-אל-פנים, יחד עם תקשורת כתובה יחידנית (Curtin, 2001). למרות  שהנושא נחקר בהרחבה מאז ראשית שנות ה-90, מתברר כי נושא "השימוש הפדגוגי בקבוצות-דיון" עדיין עושה בישראל את צעדיו הראשונים. במקרים רבים מתברר כי מורים מסתפקים בעובדה שהם משתמשים בקבוצת-דיון במסגרת עבודתם, ואינם שואלים את עצמם מהי התועלת הפדגוגית, או מהו "הערך המוסף הלימודי", העשוי לצמוח משימוש זה. מפתיע להיווכח כי גם מורים מיומנים, היודעים כיצד ליישם איסטרטגיות מתקדמות של הוראה כאשר הם מלמדים בכיתה הרגילה, נוטים להשתמש בקבוצת-הדיון בצורה אקראית, מבלי לקשור שימוש זה לפילוסופיה חינוכית כלשהי ומבלי להתחשב במאפייניה של סביבת-למידה זו.

מטרת המאמר להציע בפני המשתמשים (אנשי חינוך ואנשי הדרכה בארגונים) תובנות והמלצות בנוגע למהותה של קבוצת-הדיון ובנוגע לדרכים שבהם ניתן להפעיל אותה בצורה נכונה.

מאפייני עיקריים של קבוצת-הדיון

1. מהווה סביבת-למידה מתוחמת, בעלת גבולות ברורים
2. מאפשרת למורה ליצור בקלות משאבי למידה שהגישה אליהם תהיה מיידית ופשוטה.
3. סביבה חצי-ויזואלית המאפשרת שימוש בסמלים.
4. באמצעות שירשור של הודעות מציעה בפני המשתתפים מערך מורכב של דיונים מצד אחד, אך מצד שני מאפשרת להתמצא בקלות ולהשתלב בדיונים בדרך אפקטיבית.
5. מאפשרת להתייחס למהלך שלם של דיון
6.מאפשרת תגובות מהירות של מורה לתלמיד (ולהיפך). מאפשרת למורה ליצור מצבי לימוד יחידניים בתוך סביבה לימודית שיתופית.
7. יוצרת תחושה של שוויון בין התלמיד למורה, דבר העשוי לעודד אחריות התלמיד ללמידה שלו.
8. מאפשרת לכל משתתף "להשמיע את קולו האישי" ותוך כדי כך להיות חלק מן "הקול הקבוצתי"
9.  מעודדת למידה מכוונת
10. מעודדת חשיבה עצמית ועבודה עצמית
11. מאפשרת ומעודדת בעלות של הלומד על תהליך הלמידה (לומד עצמאי).
12. מאפשרת עיבוד נוח ושיטתי של המידע: כל משתתף לפי הקצב שלו.
13. מאפשרת למשתתפים להרהר (לערוך רפלקציה)
14. מאפשרת שליטה ובקרה נוחה של המנחה בתהליך הלמידה.
15. יוצרת "סביבה חברתית" התומכת בתהליך הלמידה האישי. מאפיין זה מעודד למידה שיתופית שיש בה הבנייה (construction) משותפת של ידע.
16. במסגרת קבוצת-הדיון נוצרות "קהילות לימודיות" שונות
17. מאפשרת למידת עמיתים גם בין יחידים או קבוצות שמחוץ לקבוצה
18. הדיון השמור הופך להיות "נכס רוחני" של הקבוצה, גם לאחר שאיננה קיימת עוד ומאפשר למידה עתידית (גם לקבוצות אחרות).

כדי להפוך את רשימת המאפיינים ל"כלי עבודה" עבור מורים המחבר מציע "לפרק" את הרשימה ולחלק לכל מורה מאפיין אחד. המורה יתבקש להתייחס לשתי שאלות:

1.  איפה בא מאפיין זה לידי ביטוי בקבוצת-הדיון "שלך" (זו שאתה מנהל או קבוצה אחרת שבה אתה משתתף)?
2.  איך ניתן לנצל מאפיין זה לעבודה "נכונה" עם קבוצת-דיון?

שלבי הדיון בקבוצת-דיון:

החוקרים Garrison et al. (2001) זיהו ארבעה שלבים בתהליך הדיון:

1. triggering (גירוי לפעילות): בדרך כלל הודעה של המורה המתחילה שירשור חדש.
2. חקירה: כאן יבואו לידי ביטוי המאפיינים השיתופיים של קבוצת-הדיון.
3. אינטגרציה (שילוב): המנחה יכול לכוון את המשתתפים לבצע rewind כדי לסקור את ההצעות שהועלו במהלך הדיון מתחילתו ולבצע מיפוי שיטתי של ההצעות לאחר מכן ניתן ליצור צוותי-עבודה שכל אחד מהם יפתח שירשור משלו כדי לעבד פתרונות שונים או היבטים שונים של הפתרון. השקיפות של התהליך בקבוצת-הדיון מאפשרת להימנע מכפילויות.
4. פתרון: שלב רפלקטיבי, שבו יתבקשו המשתתפים להעריך את תוצרי עבודתם מבחינת תרומתם לביצוע המשימה ומבחינת יעילות פתרונות הביניים והפתרון הקבוצתי הכולל. שלב זה יהיה משמעותי רק אם יסתיים בבחירת הפתרון המתאים בין כמה פתרונות ובהצעת שיפורים לפתרון הקבוצתי הנבחר

מהו "דיון טוב" בקבוצת-דיון?

ניתן לומר כי בדיון "טוב" חייבים להתקיים כל המימדים האלה, (אבל קבוצות-דיון יהיו שונות זו מזו מבחינת המשקל היחסי של מימדים אלה בדיון):

1. מימד השתתפותי (participative) – מידת ההשתתפות של חברי קבוצת-הדיון בדיון.
2. מימד חברתי (מידת ההתייחסות של משתתף למשתתפים אחרים, ברמה האישית או הקבוצתית)
3. מימד אינטראקטיבי (כמות וצורת התגובות או ההתייחסות להודעות אחרות).
4. מימד קוגניטיבי (הבהרה, הסקת מסקנות, שיפוט של רעיונות, יישום שיטות וגישות)
5. מימד מטה-קוגניטיבי (מודעות עצמית, מודעות למצבו של הזולת, מודעות לגישה של הזולת בנוגע למשימה, הערכה מילולית לטיב העבודה של הזולת, בחירה מודעת של אמצעים להתמודדות עם המשימה).

דפוסים של השתתפות בקבוצת-הדיון:

צורת ההשתתפות האופיינית לכל אחד מן המשתתפים בדיון. ניתן לזהות זאת על ידי "בדיקת אורך" של תוכן ההודעות של משתתף מסוים, כדי לראות מהו הדפוס המאפיין את ההשתתפות שלו.

להלן דפוסים נפוצים: (על פי סמילנסקי, ללא ציון שנה; דה-בונו, 1993).

במימד הקוגניטיבי:
יוזם פעולה; מבקש מידע; מספק מידע; מתאם; מעריך; מעורר; אופטימי

במימד החברתי-רגשי:
שופט; רגשן; תוקפן; שולל; מחפש הכרה; מתוודה; משתלט; מחפש עזרה

קבוצת-דיון שיש בה דומיננטיות לדפוס מסוים של השתתפות, תתקשה לתפקד בצורה סדירה ולא תשיג מטרותיה. בעבודה עם תלמידים מציע המחבר את התהליך הבא: ראשית, ללמד את התלמידים לזהות את דפוס ההשתתפות האישי שלהם. לאחר מכן, לבקש מכל אחד לאמץ לעצמו, לצורך התרגול, דפוס שונה מזה שהוא רגיל אליו. הגברת המודעות ליתרונות ולחסרונות של הדפוס האישי ואימון בהתייחסות בהתאם לדפוסים אחרים תשפר את איכות הדיון ואת עבודת-הצוות.

תפקידיו של מנחה קבוצת-הדיון:

לפי Curtin קבוצת-דיון טובה יוצרת שותפות בין המורה לבין התלמידים, ועל כן (ברוח ההוראה הממוקדת בתלמיד) מעבירה חלק מתפקידי המורה אל התלמידים. תפקיד המורה הופך להיות פחות מרכזי אבל בודאי לא פחות חשוב. למעשה ניתן לומר כי הוא ממשיך למלא את תפקידיו המסורתיים, אבל בדרכים שהן פחות "הוראתיות". ניהול קבוצת-דיון דורש "הנחייה עדינה", הנחייה שבה המורה לוקח חלק משמעותי בתהליך הלמידה של התלמיד מבלי להשתלט על הדיון ומבלי להפוך מ"מנחה" למומחה".

תפקידי המנחה הטוב –

1. שואל שאלות ומגרה לחשיבה
2. מארגן את הדיון
3. מתייחס התייחסות חברתית
4. נותן הנחייה ישירה
5. מדגים, נותן דוגמאות
6. נותן משוב, משבח, מעודד: באמצעות תקשורת אישית ישירה
7. יוצר הבנייה של משימה קוגניטיבית: מבקש הרחבות או הסברים קוגניטיביים
8. דוחף לחקירה וגילוי: מעודד פריצה אל מעבר לדעות הקיימות/השגרתיות
9. מקדם רפלקציה ומודעות עצמית:
10. מעודד כושר ההבעה / קידום הדיאלוג
11. נותן ייעוץ כללי, תמיכה, הצעות:
12.  מנהל את הדיון ברמה האישית
13. מגדיר את גבולות חופש ההשתתפות

בעבודה עם מורים המחבר מציע לקחת קטע מתוך שירשור ולבקש מכל משתתף לצרף לשירשור ארבע תגובות שונות – אחת בהתחלת השירשור, שתיים באמצע ואחת בסוף. המטרה: להנחות את הדיון בצורה "טובה" כדי לסייע לתלמידים לתרום למהלך הלימודי. באמצעות קבוצת-הדיון ניתן "להפגיש" בין 2-3 מורים שסיימו את עבודתם, ולבקש מהם להשוות את תגובותיהם, כאשר המטרה היא לבחור מבין ההצעות את התגובות הנראות מועילות ביותר.

המלצות עיקריות למנחה קבוצת-דיון

המלצות פדגוגיות

1. היה גמיש עד כמה שרק ניתן
2. עודד השתתפות באמצעים שונים
3. שמור על סגנון לא-סמכותי
4.  הערכה: אחד הכלים החזקים ביותר לעידוד השתתפות
5. אל תסתמך על חומר חיצוני השתדל שכל החומר הנחוץ לתהליך הלמידה יהיה מקוון.
6.  עודד התקשרויות אישיות בין משתתפים.
7. הסב את תשומת-הלב לדעות מתנגשות כדי לקדם ויכוח או גישה ביקורתית.
8. השתמש במטלות פשוטות: חלק מטלה מורכבת יותר למספר שלבים קצרים.
9.  דאג שהחומרים יהיו רלבנטיים,
10. דרוש התיחסות
11. הזמן מומחים-אורחים להגיב

המלצות חברתיות

1. עודד את המשתתפים להציג את עצמם בפני השאר,
2. התייחס בצורה אוהדת אל תלמידים שכמעט ואינם נוכחים בקבוצת-הדיון.
3. אל תרשה שמשתתף ילעג למשתתף אחר, טפל בחריגות כאלה, מחוץ לקבוצת-הדיון.
4.  משימות משותפות מביאות להיכרות ומגבירות אינטראקטיביות בין המשתתפים.
5. עודד ושבח התנהגויות של משתתפים שאותן אתה רואה כמודל.

המלצות ניהוליות

1. ככלל אין זה רצוי שתרומת המנחה לקבוצת-הדיון תהיה מעבר לרבע עד חצי מכלל הפעילות בקבוצת-הדיון.
2.  יש לחנך את משתתפי קבוצת-הדיון להשתמש בשירשורים ולא לחרוג מהם.
3. אי-פורמליות אופיינית למדיום זה. כדאי להבהיר למשתתפים ששגיאות כתיב וניסוח חשובות פחות מתוכן בהיר.
4. הפץ "דף-קשר" של כל המשתתפים (כולל מספרי טלפון ואימיילים)
5. הזמן התייחסות מטה-קוגניטיבית
6. סינכרוניזציה- כל פרק זמן מסוים צריך ליצור הזדמנויות לכולם "להתחיל יחד" מחדש.
7.  מנחה הדיון חייב ליזום תהליכים (פרוצדורות) יעילים.
8. שנה כותרת לא מתאימה של הודעה במהירות האפשרית.
9. כוון משתתפים שסטו מנושא הדיון בעדינות חזרה אל הנושא המרכזי.
10. מנהיגות תלמידים: חשוב למנות מדי פעם תלמיד כ"עוזר-מנחה", לצורך ניהול הדיון.
11. יש לסיים באופן ברור והחלטי כל דיון לאחר שנראה כי מיצה את עצמו

(על פי  Curtin, 2001; Berge, 2001)

שימושים לימודיים וחינוכיים בקבוצת-דיון

בעת תכנון מהלך לימודי יש לשים לב לשלושה עקרונות פדגוגיים בסיסיים:

1.  דע לאן אתה הולך (מהי מטרתך).
2.  הגדר לעצמך באיזו דרך תגיע למטרה (התהליך, השלבים).
3. כל מהלך לימודי או חינוכי חייב להיות בנוי מהתחלה, אמצע וסוף.

רעיונות לשימוש בקבוצת-דיון:

1. שיחה בלתי פורמאלית, בעיקר לצורך גיבוש חברתי.
2. ניהול שיחת-ועידה מאורגנת ומובנית
3. יצירה משותפת של מאגר-מידע בנושא מסוים.
4. המשך מעמיק יותר לשיחה ראשונית שנערך פנים-אל-פנים, או לחילופין: שלב הכנה לקראת המשך הדיון
5. פורום לפתרון שיתופי של בעיות.
6. דיאלוג מונחה בין מורה לתלמיד עם "קהל צופים" של התלמידים האחרים.
7. יצירת עיתון אלקטרוני
8. "סיעור מוחות": הצעת רעיונות ללא שיפוט וביקורת.
9.  "משחק תפקידים"
10. "הוראת עמיתים": התלמידים לומדים נושאים או חלקים מנושא רחב ואח"כ מלמדים מה שלמדו לתלמידים האחרים (עיקרון ה-ג'יקסו (jigsaw).
11. כתיבה שיתופית
12. מועדון ויכוחים
13. מטלות-קריאה -התלמידים מעירים הערות משורשרות לכל קטע קריאה.
14. לוח מודעות לימודי
15. פורטפוליו דיגיטלי

בעבודה עם מורים אני מציע לקחת את אחת ההצעות, לנתח מה חסר בה, ולהשלים אותה כך שיהיו בה כל שלושת המרכיבים (מטרה, תהליך, התחלה-אמצע-סוף).

ביבליוגרפיה

דה בונו, אדוארד (1993). למד את ילדך לחשוב. ירושלים: מכון ברנקו וייס לטיפוח החשיבה.

Curtin's Internet-based Learning Construction Kit: CMC: Discussion groups (2001). Curtin University of Technology. Australia

http://smi.curtin.edu.au/netstudies/docs/allen/AllenTLF2000.doc

Garrison, D. R., Anderson, T., and Archer, W. (2001). Critical Thinking, Cognitive Presence, and Computer Conferencing in Distance Education. The American Journal of Distance Education 15 (1), 7–23http://communitiesofinquiry.com/documents/CogPres_Final.pdf