שימוש בצילום דיגיטלי בפרויקט סי"ח (סטודנט–ילד–חיה)

מקור: שימוש בצילום דיגיטלי בפרויקט סי"ח (סטודנט–ילד–חיה) - ליווי בצילום של תהליך עבודה פרטנית עם ילדי כיתות ו', במסגרת הכשרת מחנכים טיפוליים בעזרת בעלי חיים, סיכום מתוך הכינוס הוירטואלי "פותחים שערים בהכשרת מורים – אל מול אתגרי החינוך וההוראה", מכון מופ"ת

  מבוא

המאמר מתייחס לשילוב צילום דיגיטלי במהלך פרויקט. השימוש בצילום מעמיק ומעצים את מהלך תהליך הלמידה המשמעותית, בהיות התמונה מנציחה מצב, מבע, תנועה, התנהגות, אשר אפשר באמצעותם לחזור ולשחזר את הרגע, להתרשם ולדון בו מחדש. צילום במהלך פרויקט לימודי מאפשר חזרה לתמונות שצולמו בעבר על מנת להשתהות ולהתמקד בהיבטים רגשיים והבנות קוגניטיביות. התמונה יכולה להעצים את רמת ההתפעלות מגדילה והתפתחות של גור, או לחדד עצב וגעגועים לחיה שכבר איננה. כמו כן, בעזרת התמונה המצולמת אפשר למקד את ההתבוננות ואת היכולת להכיר וללמוד על החיה, להבחין בפרטים ולשחזר תהליכים, כאשר במהלך המפגש עצמו קשה לעיתים להבחין בכל ההתרחשויות בגלל ההתרגשות והגירויים הרבים שהחיה מעוררת.     

פרויקט סי"ח

במהלך השנה הראשונה ב"מכון למחנכים טיפוליים בעזרת בעלי חיים" במכללת דוד ילין בירושלים, מתקיימת מסגרת שבה הסטודנטים נפגשים ועובדים באופן פרטני עם ילדים ובעלי חיים במשך כל שנת הלימודים. הפרויקט נערך בבית ספר יסודי הנמצא בשכונת מצוקה בירושלים, שכונה שבה שימוש בסמים, אבטלה ועבריינות מסוגים שונים הם תופעות שכיחות יחסית.

בכל שנה עובדים בבית הספר בין 10 ל-12 סטודנטים עם ילדים בני 13-12 (כיתות ו'). הילדים נבחרים ל"פרויקט" על ידי המחנכות, בהתייעצות עם המנהלת, היועצת והפסיכולוגית של בית הספר. למרבית הילדים המופנים לפרויקט בעיות רגשיות, אשר אצל חלקם באות לידי ביטוי בקושי לעמוד במשימות לימודיות ובבעיות התנהגות.

העבודה מתבצעת בצוותים של ילד, סטודנט ובעל חיים קבוע, אשר נפגשים בפינת עבודה קבועה. העבודה פרטנית בעיקרה ומתרחשת במפגשים של שעה וחצי בשבוע, שמונצחים בדרך כלל בעזרת צילום דיגיטלי, לאורך כל שנת הלימודים.

החיה שנבחרה לצוות היא קבועה, וכל חיה אחרת שמחליטים הסטודנט והילד לצרף היא בבחינת "אורחת". הנחרצות של הסטודנט לא להחליף חיה, והבירור שהחיה שלוקחים לפעילות היא אכן זו של הצוות, תורמת לביסוס הקשר והאמון בין הסטודנט לילד וכן לתחושת הקביעות והביטחון של הילד. את תחושת הקביעות והביטחון מחזקת סדרת הצילומים שהולכת וגדלה עם כל מפגש.  תחושות אלו מאפשרות לילד להתנסות ולחוות דברים חדשים ולא לחשוש מהתמודדות בתחומים שבהם נכשל בעבר.

התקשרות לבעל חיים מסוים במשך תקופה ממושכת מהווה אתגר לא פשוט. לא תמיד אפשר לצפות מראש את מהלך האירועים. כמו בחיים, לא תמיד מצליחים להרות ולהמליט, לפעמים חיה בורחת ונעלמת, ואף עלולה למות כתוצאה מאירוע תוקפני, בתאונה, ממחלה או מזקנה. כל אלה אירועים שבעזרת תיווך מתאים עשויים להיות חוויה מרגשת, עצובה אבל גם חוויה מעובדת ומחזקת (שטרנליכט ומוטרו, 2003).

כל צוות מכין פעם בשנה, במועד שנקבע זמן רב מראש, אירוע ("יום הולדת" בפי הילדים). הצוות המארח מכין תכנית וכיבוד ואז נפגשים כל המשתתפים בפרויקט למשך כעשרים דקות. מספר האירועים כמספר הצוותים – כשנים עשר בשנה.

קהל היעד

גיל בית הספר היסודי מאופיין בסקרנות, חריצות ושקדנות וברצון עז ללמוד, לעשות, ליצור ולשתף פעולה עם אחרים (אריקסון 1992). תחושת הערך העצמי מתגברת כתוצאה משליטה בכלים ובמיומנויות חשובות.

לאור האמור ניתן להבין מה עומק האכזבה ומה רבה תחושת הכישלון של ילדים שלא זכו בחוויית הצלחה או ביחס של קבלה והערכה בגיל זה. אלה ילדים שאינם מאמינים בכוחותיהם ובטוחים כי לעולם לא יגיעו להישגים. רגשות ומחשבות אלו משתקים את רצונם לפעול או גורמים לכך שפעולותיהם מתבצעות ללא שמחה וללא תחושת יצירה שיש עמה סיפוק והנאה, ולכן הם מאבדים מהר מאוד את הרצון ואת הכוחות להתמודד עם קשיים, והלמידה, הצמיחה והעמידה באתגרים הופכים אצלם למעיקים ולמאיימים. ילדים אלה מפתחים תחושה של חוסר מסוגלות, נחיתות, דימוי עצמי נמוך וכעס. ילדים רבים במצב זה מתנהגים לעתים קרובות בעוינות, בתוקפנות ונחשבים להרסניים במערכת. כישלון התפתחותי בגיל בית הספר היסודי יכול להשפיע רבות על המשך ההתפתחות, ולכן יש ליצור מסגרות שבהם הילדים ה'בעייתיים' יזכו לתחושת הצלחה ומסוגלות, ויביאו את הישגיהם בפני חבריהם, כדי שיזכו בהערכתם (גרוסמן, 1986).
קהל היעד של פרויקט סי"ח מורכב מילדים אשר במידה רבה זקוקים לחוויות חינוכיות-רגשיות מתקנות מעין אלו.

הכשרת הסטודנט לקראת הפרויקט

הפרויקט נעשה בשנה א' של הסטודנטים ב"מכון למחנכים טיפוליים בעזרת בעלי חיים" במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין בירושלים. עבודתו המעשית של הסטודנט מתמקדת במפגשים הפרטניים עם הילד שאותו הוא מלווה לאורך שנת הלימודים. העבודה המעשית מלווה בהדרכה צמודה ואינטנסיבית של מדריכה חינוכית-דידקטית ומדריכה פסיכולוגית קלינית. ההדרכה ניתנת באופן קבוצתי ובאופן פרטני והתפתחותו של הסטודנט מוערכת על סמך ההדרכה שניתנה בעל-פה ועל סמך הדוחות שהגיש בכתב על כל מפגש ומפגש עם הילד.

הכשרת מטפלים-מחנכים באמצעות בעלי חיים נעשית בכמה רבדים:

הרובד הביולוגי: הסטודנט נחשף לידע עדכני על אודות בעלי חיים בכלל ועל בעלי חיים המצויים בפינות החי בפרט.

הגברת ההבנה והביטחון בתחום שהוא קוגניטיבי בעיקרו מאפשרת לסטודנט להבחין בפנים השונים בחייה של החיה שעמה הוא עובד ושל חיות אחרות, הרלוונטיות למפגש. מכוח הידע וההתמצאות בתחום, הילד עשוי לרכוש כבוד והערכה לבעל הידע ולראות בו סמכות ואובייקט לחיקוי והזדהות.
ידע זואולוגי מאפשר לסטודנט להיענות בצורה מעמיקה ומגוונת יותר לשאלות של הילד ולפתח עמו דיונים מורכבים יותר על תופעות מעולם החי. ההבנה הזואולוגית של הסטודנט מאפשרת לו להיות רגיש יותר להתנהגותם של בעלי החיים וקשוב יותר לתגובותיו של הילד להתנהגויות אלה. יכולתו של הסטודנט לטפל בחיה ולהיות קשוב לצרכיה מזרזת את יצירת האמון והקשר עם הילד.

רובד הטיפול בבעלי החיים: הסטודנט, כאחראי על רווחת בעלי החיים, מתמחה בהכרת הצרכים המיוחדים של בעלי החיים, באופן הטיפול בהם ובהיבטים הווטרינריים הרלוונטיים.

הרובד הפסיכולוגי-הטיפולי: במהלך הכשרתו, לומד הסטודנט קורסים שונים בפסיכולוגיה.
ההדרכות הפסיכולוגיות על עבודתו המעשית מאפשרות לדון, מתוך החומר הרלוונטי, בתופעות כלליות הקשורות בטיפול ובהיבטים אישיים שמתעוררים במהלך המפגש ונדונים בהדרכה ברמות שונות. ההדרכות על המפגשים עם הילד מסייעות להתפתחות יכולת ההבחנה של הסטודנט ומפתחות את הרגישות שלו לתהליכים פסיכולוגיים שמתרחשים במהלך התפתחות הקשר עם הילד.

הרובד החינוכי-הפדגוגי: המכון מקנה לסטודנטים ידע תיאורטי בתחום זה והזדמנות לשילוב הידע ועיבודו לעבודה חינוכית מעשית עם הילדים.
עבודה חינוכית עם ילדים, כשלכל צוות חיה קבועה, מאפשרת לסטודנט לעזור לילד להתנסות בפיתוח אחריות, להגביר את רגישותו לצרכיו של האחר, לבטא את צרכיו שלו ולפתח אמפתיה (וולק ומוטרו, 2002).

הרובד הדידקטי: הסטודנט לומד כיצד לתכנן פעילות מתאימה, הנובעת באופן ישיר מהתעניינותו של הילד ומותאמת לצרכיו.

ככל שמעמיקה ההיכרות עם עולמה של החיה, מתגלים יותר ויותר קשרים בין מרכיבים שונים בחייה. ידע זה מתגלה לילד טיפין-טיפין במהלך השנה, בתהליך של היכרות הולכת ומעמיקה בינו לבין החיה שלו. עולות גם שאלות אתיות בסוגיה של מה הגבול בין הרצון לעורר ולספק סקרנות לבין הסכנה שהחיה תסבול.

שילוב צילום דיגיטלי בפרויקט סי"ח

המפגשים בין הסטודנטים, הילדים ובעלי החיים מלווים בצילום שאותו מבצעים הילדים והסטודנטים.

טיפול בבעל חיים מסוים לאורך זמן, מזמן אפשרויות שונות להכיר את בעל החיים ולהיענות לצרכיו. אפשר לעסוק בהכנת מזון ולבדוק בדרכים שונות איזה מזון מועדף, לעסוק בבניית מחסה, בהיבטים טכניים-הנדסיים ורגשיים של הנושא "בית", להתייחס להיבטים רגשיים וחברתיים של נושא ה"משפחה" ולהיבטים ביולוגיים הקשורים לנושא. כמו כן אפשר ללמוד על נושאים הקשורים להתגוננות, לתוקפנות ועוד... מגוון זה פותח בפני הסטודנט מרחב של אפשרויות עיסוק בנושאים שאפשר להתאימם לתחומי העניין של הילד. שילוב הצילום מאפשר תיעוד של תהליכים, שלבים שונים בבניית המחסה או בית גידול לחיה: תיעוד התכנון, השלבים השונים בבנייה, הכנסת החיה ותגובותיה ותיקונים והתאמות בהתאם לתגובותיה של החיה. התיעוד הזה מאפשר לבחון שוב ושוב את התהליך, מאפשר חיזוק של יכולת ההתארגנות בזמן, דיון חוזר בבעיות שנוצרו במהלך הבנייה ובדרכים שנבדקו לפתרונן. הנצחת תהליך הבנייה, המבנה והחיה בתוכו על תקליטור מאפשרת לילד להציג את הצלחתו בפורומים שונים באופן מכובד ומוערך חברתית.

במאמר מספר תיאורי מקרים בצירוף תמונות, כדוגמאות לשימושים השונים של הצילום הדיגיטלי במהלך פרויקט סי"ח: "הבית של פבלו" – שבו תיעוד תהליך בנית בית לנחש על ידי צילום שלביו, אפשר לילד לחוות שוב ושוב את שמחת היצירה ואת ההישג האישי שלו; "משפחת השרקנים" – שבו הצילום איפשר לילד להתבונן שוב ושוב בשרקנים ולחלוק את המיומנות המיוחדת שרכש עם חבריו; "אנגורה מצטלמת" - בדוגמא זו באה לידי ביטוי העובדה כי הצילום מאפשר תיעוד של התפתחות, של תהליך, ובכך אפשרות לחזור ולהתבונן בתמונות משלבים קודמים, להשוות, להבחין בפרטים, להיזכר ולהגיב; "איזו חייה שווה יותר?" - במקרה זה הצילום היה גורם שסייע בידי ילדה לעבור תהליך של תיקון, ושל התמודדות עם רגשות שכנראה הודחקו.

סיכום

הצילום הדיגיטלי מאפשר תהליך יעיל ומשוכלל של תיעוד והנצחה וויזואלית של מפגשים עם בעלי חיים. הצילום הדיגיטלי  מאפשר לצלם ולראות תוצאות מידיות במחיר אפסי כמעט, ולכן יכולה המצלמה לשמש כלי רב עוצמה בפרויקטים מעין אלו שתוארו במאמר.
באמצעות הצילום אפשר גם לשכלל מיומנויות והתנהגויות, כגון: שמירה על רכוש, שמירה על כללי עבודה, פיתוח החוש האסתטי. כמו כן מתאפשרת הזמנה לביטוי אישי ולעשייה יצירתית, שכן הצילום נחשב היום לאחד מהמדיומים האמנותיים רבי העצמה.

ביבליוגרפיה

אריקסון, א'. (1992). ילדות וחברה. ספרית פועלים.
גרוסמן, ג'. (1986). ילדים בעייתיים בכיתות רגילות. צ'ריקובר
וולק, ר', ומוטרו, מ'. (2002). חינוך לקבלת החלש והאחר באמצעות התבוננות בהתנהגות בעלי חיים. "חיות וחברה" (אוניברסיטת תל-אביב), גליון 18, עמ' 62-58.
שטרנליכט, א', ומוטרו, מ'. (2003). הוראה בפינת החי בשילוב היפרמדיה. "חיות וחברה" (אוניברסיטת תל-אביב), גליון 22, עמ' 70-59.