שיטת ניתוח אירועים כמסייעת להעברה בלמידה

מקור: דפי יוזמה 3, תשס"ה, עמ' 121-131 מכון מופ"ת

שיטת ניתוח אירועים היא ישטה שבה הסטודנט מנתח אירועים מחיי היום-יום בכיתה. בדרך כלל האירועים גורמים לסטודנט התרגשות והתלבטות, ודורשים ממנו להגיב, למצוא ולנתח דרכי פעולה המובילים לפתרון הבעיה. השימוש בשיטה מאפשר מידה של אותנטיות, המסייעת ליישום החומר התיאורטי.

חקר מצבי הוראה באמצעות שיטת ניתוח אירועים מאפשר:

• התייחסות שיטתית לנתונים רבים באמצעות שאלות והתקדמות לפי סדר לוגי לקראת פתרון
• פתיחות להתנסויות בלתי צפויות
• ערנות ורגישות לקונטקסט הספציפי של הכיתה

"יצירת" העברה על ידי הסטודנט מותנית ברמת הדמיון שבין המצב שבו נרכש הידע למצב החדש והלא צפוי. ככל שמאגר האירועים של הסטודנט דומה יותר למציאות היום-יומית בכיתתו, הסיכוי להעברה גבוה יותר.
"קריאת" האירועים השונים פותחת חלון המאיר את המשמעויות והרבדים העמוקים של ההתרחשויות. סטודנט שקורא לעומק מבין את האירועים, "מייצר" פתרונות יעילים ומסוגל לבצע העברה.

לפי Sternberg & French, שיטת ניתוח האירועים מאופיינת במרכיבים הבאים, המשפיעים על רמת ההעברה:

• Encoding specifity – "שליפת" מידע. למידה פעילה של ניתוח האירועים מבטיחה את שליפתו של המידע במצבים חדשים בכיתה.
• Discrimination – זיהוי מידע רלוונטי. אימון בניתוח אירועים מפתח יכולת זיהוי של גורמים שונים המשפיעים על ההתרחשויות בכתה.
• חשיבה ביקורתית – שיטת ניתוח אירועים מרגילה את הסטודנט לחשוב חשיבה ביקורתית. שיטה זו היא למעשה אסטרטגיה של העברה פדגוגית.

ישנו קשר בין הגישה הקונסטרוקטיבית, המדגישה את חשיבות עבודתו האוטונומית של הסטודנט בבניית ידע כדי להגיע להבנה ולהעברה, לבין שיטת ניתוח אירועים, שבה הסטודנט בונה את הפירוש העצמי שלו ויוזם רשת מערכתית של רעיונות הקשורים זה בזה. בניה עצמית של ידע מגבירה את המודעות לתהליך הלמידה והפכת את הלומד לפעיל בעיצוב הידע.

המאמר מתאר בפירוט ניתוח אירוע – התמודדות עם מקרים של גניבת חפצים מחדרי בנות באולפנה בכתה ט', בעזרת רכיבים של סכמת העברה: שליפה של ידע תיאורטי ממאגר הזיכרון האישי והחיצוני זיהוי אירוע ישן שיכול לסייע להתמודד עם המקרה החדש הגדרה נכונה של הבעיה ופתרונה בצורה מבוססת.

לטענת המחברת אחריות מורי המורים היא לעודד העברה בלמידה, וכי שיטת ניתוח אירועים מתאימה לסטודנטים בשנת הלימודים השלישית להכשרתם ובשנת הסטאז'.
שויצקי מציינת כי מניסיונה המפגש של הסטודנט להוראה עם אירועים "מציאותיים" באמצעות שיטת ניתוח אירועים מעלה את רמת המוטיבציה שלו, דורשת ממנו עבודת ומשמעת עצמית ולכן מעלה את חווית הלמידה שלו.
עליו לדעת לזהות מה קורה באירוע לאתר את האינפורמציה הנצרכת לצורך ניתוח למקד את האינפורמציה ולהשתמש בה בצורה אפקטיבית לפתרון הבעיה
מורה שמפעיל שיטה זו ממלא תפקיד של מנחה, ולכן תפקידו העיקרי לעודד אינטראקציה בין הסטודנטים תוך הערכה וניווט (המחייבים נתינת משוב).
בנוסף לפיתוח מיומנויות חשיבה רפלקטיבית, הפעלה יעילה של שיטת ניתוח אירועים מותנית בניסיון מצטבר של סטודנטים, המבוסס על צפייה בשיעורים של מורים אחרים והתנסות בהעברת שיעורים, וברכישת ידע תיאורטי בקורסים במכללה.

הצעות אופרטיביות לשילוב השיטה בתכנית הלימודים:

1. על מנחה הקורס לאסוף נתונים על אוכלוסיית הסטודנטים (האם הם בעלי נטיות חשיבה המסייעות לנתח אירועים)
2. כדי להקל על הסטודנט לנתח אירועים בעצמו, רצוי שיתנסה בשלבים האלה:
הבהרה מדויקת של המטרה בניתוח אירועים – זיהוי הבעיה וכיווני פעולה אפשריים תיאור אירועים אישיים מניסיונו של הסטודנט בעבודה מעשית בשדה (ברט ושויצקי, 2000) הדגמה של ניתוח אירועים רלוונטיים ומעניינים תרגול של ניתוח אירועים תוך טיפוח מיומנויות חשיבה שמסייעות לנתח ניתוח מעמיק ניתוח אירועים ודיונים קבוצתיים
3. שיתוף פעולה הדוק בין מנחים לבין מדריכים פדגוגיים כדי לצבור אוסף של אירועים שניתחו סטודנטים.

ביבליוגרפיה

ברט, א', שויצקי, צ' (2000). צמתים בדרך. תל אביב: מכון מופ"ת והוצאת כליל.

Stenberg, S. J., & Frensch, P. A. (1993). Mechanisms of transfer. In: S. Tishman, N.D. Perkins & E. Jay (1995) The thinking classroom. Boston: Allyn & Bacon.