שיטה חדשה להוראת קריאה

נאוה דקל, "שיטה חדשה להוראת קריאה ", הד החינוך , יוני 2013 , כרך פ"ז , גליון מס' 06 , עמודים 102-105 .

שונה פרייזר יושבת על כיסא קטן מוקפת בתלמידי כיתה ה' מבית הספר "רמב"ם" בנתניה, כולם ילדים להורים שנולדו באתיופיה. היום הם עובדים על קריאה של טקסטים מדעיים, ופרייזר מסבירה בחינניות ובתיאטרליות איך להעביר לאחרים את התוכן: "אם אתם אומרים רק את העובדות שקראתם, זו עבודה ברמה של כוכב אחד. אם אתם אומרים את הנושא ואז מפרטים, זו עבודה של שני כוכבים".

מכיוון שפרייזר הגיעה מניו יורק, היא מסבירה באנגלית ויניב מושקוביץ, שיושב לידה, מתרגם. אחר כך הם מדגימים: המתרגם קורא טקסט מדעי וכשפרייזר מספרת (באנגלית) את העובדות, מושקוביץ עוצר אותה ושואל: "אבל מה הנושא?". כך הם מדגימים לילדים קריאה שאיננה טכנית בלבד, אלא קריאה עתירת הבנה, שתאפשר להם להסביר לאחרים מה הם למדו מהקריאה.
אחרי ההדגמה התלמידים יושבים בזוגות, קוראים בספרים ומספרים זה לזה את התוכן שלמדו מהם. אחדים כותבים על פתקית מה הם הבינו ומה ראוי להסביר לתלמידים אחרים.

פרייזר הגיעה מהמכללה הידועה למורים של אוניברסיטת קולומביה, כדי להדגים שיטה חדשה להוראת אוריינות – קריאה וכתיבה. לכן יש היום בכיתה לא רק תלמידים, אלא גם מבוגרים רבים – מורים ורכזות אוריינות מבתי ספר שונים בארץ. התלמידים כבר התרגלו למעמד הזה. פרייזר ועמיתה שלה מקולומביה מגיעות לבית הספר פעם בשנה – כל אחת מהן לשבוע – כדי לעבוד עם מורים ותלמידים על שיפור הקריאה.

•••
פרייזר: "הייתי מורה בקליפורניה במשך 15 שנה, עבדתי בעיקר בשכונות מצוקה שבהן הילדים למדו אנגלית כשפה שנייה. חיפשתי דרכים לשפר את ההוראה ושמעתי על פרופ' לוסי קולקינס מאוניברסיטת קולומביה, שפיתחה מודל מיוחד לקריאה. אחרי ארבע שנים שבהן נסעתי כל קיץ לניו יורק ללמוד את המודל, הם אמרו לי 'למה שלא תעברי לניו יורק ותעבדי אתנו?'. היום אני עוסקת בכתיבת תכנית ייחודית לפיתוח כישורי אוריינות. המטרה שלנו היא לחולל שינוי מהותי בהרגלי העבודה בבתי הספר".

פרייזר עובדת בהדרכת מורים בכיתות עצמן בזמן השיעורים, "ואחר כך אנחנו מנתחים את הנתונים שעלו מתוך העבודה וחושבים איך להמשיך. המודל שלנו דינמי; אנחנו לומדים בעיקר ממה שהתלמידים עושים".

היום היא מלווה מאות בתי ספר בארצות הברית ובתי ספר ב־22 מדינות נוספות. "אני מאוד אוהבת לבוא לישראל", היא אומרת, "ובעיניי זה חלק חשוב מהשליחות שלי".
•••
עבור דן פוטרמן, מנכ"ל המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך, הפעילות בבית הספר "רמב"ם" היא הגשמת חלום. המרכז הוקם לפני כחמש שנים כדי לשפר את השליטה בשפה העברית של תלמידים ממוצא אתיופי. כיום התכנית פועלת ב־18 בתי ספר יסודיים בארץ.
לפני שנים אחדות הגיע פוטרמן למסקנה שדרוש שינוי מהותי בדרכי ההוראה והלמידה של ילדים שהם או הוריהם עלו מאתיופיה, והוא הקים צוות שחיפש את התכנית המתאימה. "ראינו שרבים מהילדים מגיעים לחטיבות הביניים עם פער אורייני גדול, והגענו למסקנה שחייבים לשנות", הוא אומר. "התחלנו לעבוד עם עמותת 'פידל', עמותה לחינוך ושילוב חברתי ליוצאי אתיופיה, והתייעצנו עם גופים בארצות הברית. ביקרתי ביותר מחמישים בתי ספר בניו יורק ולמדתי שני דברים חשובים: אחד, כדי שתכנית תצליח המנהלת חייבת להוביל אותה, ושתיים – התכנית צריכה להיות מעשית וברורה, אחרת היא לא תצליח. הבנתי שחיזוק השפה הוא הדבר הראשון שצריך לעשות כשמדובר בילדים שהשפה המדוברת איננה שפת אמם".

בתי הספר שפוטרמן ביקר בהם יישמו את המודל של פרופ' לוסי קולקינס, מודל המדגיש "אוריינות מאוזנת" – שילוב בין הנאה והבנה לבין קידום כישורים טכניים. "ראינו שהמודל הזה מספק מענה ומוכיח את עצמו וכך הגענו לאוניברסיטת קולומביה ולצוות של קולקינס. הם היו מאוד נדיבים וגילו עניין רב בבעיות שהעלינו".

לדברי פוטרמן, התכנית משנה את סדר היום של בית הספר. "אנחנו שואפים לסגור את הפערים שיש לילדים, ולכן אנחנו מקנים להם הרגלי למידה ואחר כך מלמדים אותם לא רק לקרוא ספרים אלא גם להשתמש בשפה ובתכנים בצורה מעמיקה. מעבר לכך, כל כיתה שמצטרפת לפרויקט מקבלת ספרייה שלמה עם ספרים ברמות שונות".

איזו תמיכה מקבל בית ספר שמצטרף לתכנית?

"הדבר המשמעותי ביותר בעינינו הוא תמיכה במנהלת ובצוות המורים. כל מנהלת מקבלת חונכות צמודה ממנהלת ותיקה שפרשה לגמלאות. בכל בית ספר יש מאמנת אוריינות שמלווה את המורים 'בזמן אמת' במהלך העבודה בכיתה. במשך התכנית אנחנו עוקבים באופן קבוע אחרי ההישגים של התלמידים ומפיקים לקחים".

אתם משתפים את ההורים בתהליך?

"שיתוף ההורים הוא גורם משמעותי ביותר בהצלחת התכנית, וכדי להביא להידוק הקשר בינם לבית הספר יש לנו גם מגשר יוצא אתיופיה. בעינינו התמיכה והליווי הם גורמים מאוד חשובים, ומשום כך אנחנו מנסים כיום ליצור קהילה של מנהלות ומורות שיוכלו לפנות ולהתייעץ".

מהיכן המימון?

"ההצעה שלנו לכל רשות מקומית היא לחלוקה שווה – שליש הרשות, שליש משרד החינוך ושליש המרכז שלנו. כרגע אנחנו פועלים בשבע ערים בארץ. התנאי שלנו הוא שעשרים אחוז לפחות מהתלמידים של כל בית ספר שמצטרף יהיו יוצאי אתיופיה. בימים אלה אנחנו גם עובדים על תכנית חלוץ במתמטיקה ובאנגלית".

•••
תרצה טרבלסי, מנהלת בית הספר "רמב"ם" בנתניה מספרת על השינוי שבית הספר עבר מאז החלה התכנית לפעול בבית ספרה. היא עצמה הגיעה לנהל את "רמב"ם" מבית ספר גדול ומבוסס, ונכנסה אליו לאחר שחווה משבר. השינוי הדמוגרפי בשכונה השאיר בה אוכלוסייה ממעמד סוציו־אקונומי נמוך, בעיקר יוצאי אתיופיה. "הייתה תחושה שוויתרו על הילדים", מספרת טרבלסי. "המודל של המרכז הישראלי לחדשנות בחינוך עזר לי לשקם את בית הספר וליצור כאן תרבות של הצלחה. התכנית הזאת מטפלת בכלל קהילת בית הספר – יש תמיכה וליווי גם למנהלת ולצוות המורות, גם לתלמידים וגם להורים".

איך ההורים מגיבים?

"בהתחלה להורים לא היה אמון בבית הספר, והיום, אחרי כמעט חמש שנים בתכנית, אנחנו מהווים בית לקהילה. למודל הזה יש חלק נכבד בתהליך. לתלמידים ולמורות הפרויקט נתן מוטיבציה וחוויות הצלחה. המודל הזה אינו עוד תכנית, אלא תהליך שמשפיע על כל צורת העבודה בבית הספר. כל דרכי העבודה כאן נגזרות ממנו. כשמורה מזהה שמה שהוא עושה מייעל את העבודה ומצליח, הוא עולה על הגל. המהפך שחל כאן מתבטא בעובדה שכיום הבוגרים שלנו מתקבלים לחטיבות ביניים מבוקשות, ויש ביקוש גם של תלמידים מחוץ לשכונה להתקבל לבית הספר".
•••
שולמית עטיה, מחנכת כיתה ג' ומורה ותיקה בבית הספר, לימדה בעבר בדרך שונה. היא מעידה שחל אצלה שינוי דרמטי הודות לפרויקט: "כולם, ללא יוצא מהכלל, כתבו מכתבי תודה לשונה שעבדה אתנו במהלך השבוע. זה אומר שהיום בכיתה כל התלמידים כותבים, וזה לא מובן מאליו. כל תלמיד כאן התקדם במידה ניכרת. זה בא לידי ביטוי לא רק בשפה אלא גם במקצועות אחרים, אפילו בחשבון, כי הם מבינים טוב יותר את השאלות".

מה לדעתך סוד ההצלחה של התכנית?

"גורם משמעותי בהצלחה הוא שהמורה לא רק נותנת הוראות אלא קודם כול מדגימה בעצמה, מסבירה מה היא הבינה מהקריאה וכך התלמידים מפנימים את מה שמצופה מהם".