שיחה עם ענת שיוביץ על טכנולוגיות חדשניות בהכשרה ובהוראה
בסמן מור, נ' (2016). שיחה עם ענת שיוביץ על טכנולוגיות חדשניות בהכשרה ובהוראה. קולות, 11, 8-6.
ד"ר ענת שיוביץ היא ראש תכנית ההכשרה לבית הספר היסודי במכללה האקדמית לחינוך על שם קיי; ד"ר נורית בסמן מור היא ראש לימודי החינוך במכללת קיי
נפגשתי עם ד"ר שיוביץ בבית קפה בעיר מגוריה כדי לשמוע על שימושהּ בטכנולוגיות החדשניות בהכשרת סטודנטים להוראה ועל החשיבות שהיא מייחסת לכך. ד"ר שיוביץ היא ד"ר לביולוגיה מולקולרית. בשנים הרבות שבהן עסקה בהפריה חוץ־גופית ובתרפיה גנטית ב"הדסה עין כרם" היא עסקה גם בהוראה. בשלב מסוים היא החלה לעבוד באופן חלקי בחברת "בריינפופ" (BrainPOP הוא אתר אינטרנט חינוכי המציג מגוון רחב של סרטוני אנימציה בנושאים שונים הממחישים מושגים מופשטים ותופעות טבע שונות בפשטות ובבהירות) וב"עת הדעת" (מיזם חינוכי ישראלי המציע פלטפורמה דיגיטלית המאפשרת למורה בבית הספר היסודי לנהל שיעור בתחום דעת כלשהו בעזרת טכנולוגיה). בהמשך נתמנתה שיוביץ למנהלת הפדגוגית של "אורט" העולמי בישראל. אחת האג'נדות המרכזיות של "אורט העולמי" הייתה הכנסת התקשוב לחינוך, ולכן היא החלה ללמוד לעומק נושא זה. שיוביץ גם עסקה בפיתוח תכניות לימוד באוניברסיטת בר-אילן.
בתכנית ההכשרה לבית הספר היסודי שבראשה עומדת שיוביץ, מדגישים, בין שאר מיומנויות המאה ה-21, גם את השימוש בטכנולוגיות חדשניות. במסגרת קורס שמנחה שיוביץ היא חושפת את הסטודנטים לכלים טכנולוגיים חדשניים רבים ולטכנולוגיות רבות, כאמצעים המזמנים פיתוח פדגוגיה חדשנית. בין הטכנולוגיות - תכנות באמצעות Scratch (כפי שיתואר בהמשך), עבודה עם לוח אינטראקטיבי, שימוש ביישומים פתוחים לצורך יצירת עבודות שיתופיות ועוד. במקביל המדריכות הפדגוגיות מוכשרות לעבודה עם אייפדים ועם כלים טכנולוגיים נוספים: תוכנות, יישומים, סביבות פתוחות ועוד. המדריכות הפדגוגיות משתלמות באופן מתמיד והן עובדות בתיאום עם שיוביץ – הן בסדנאות שאותן הן מנחות הן בהתנסות של הסטודנטים שאותם הן מלוות. הסטודנטים נדרשים להשתמש בטכנולוגיות חדשניות גם בסדנה וגם בהתנסות – בעיקר בשנה השלישית ללימודיהם.
אחד הדגשים בקורס זה של שיוביץ הוא הוראה באמצעות אייפדים. האייפדים מאפשרים לסטודנטים, לדברי שיוביץ, להפוך את הוראת הדיסציפלינות להוראה משמעותית. שיוביץ סיפרה על מקרה שבו במקום לתת לתלמידים מטלה קונבנציונלית של יומן קריאה שבה התלמידים מתבססים על פעולת "העתק הדבק" של חומרים מהאינטרנט, הסטודנטיות נתנו לקבוצות תלמידים מכיתות ד' -ו' לקרוא באייפד יצירה ברמת קושי גבוהה (אנטיגונה, משלי שועלים). התלמידים נתבקשו לסמן את המילים הקשות ביצירה באמצעות יישום ייעודי. אחר כך הם ניגשו למילונים שנמצאים במכשיר עצמו וחיפשו את משמעות המילים. אחרי פירוש המילים הקשות הם נתבקשו לקרוא שוב את הטקסט ולכתוב הוראות בימוי על גבי הטקסט – ללא חשש להשחתת הספר (למשל, "כאן צריך להיות טון כועס", "כאן צריך להיות טון שמח", "כאן טון ביקורתי" וכד').
בשלב זה הם נתבקשו להקריא את הטקסט על פי הוראות הבימוי ולהקליט עצמם. חברי הקבוצה הקשיבו להקלטה וקבעו האם המקריא פעל על פי הוראות הבימוי, הדגיש מה שצריך להדגיש ולמעשה הבין נכון את הטקסט. אם היו מילים שהמקריא שיבש משום שלא הבין אותן היטב, היה עליו לחפש שוב את משמעותן. הדיאלוג נעשה בין התלמידים לבין עצמם ללא התערבות הסטודנטית. בשלב הבא התלמידים הפכו את הטקסט לדיאלוג או לשיח בין חברי הקבוצה (תוך החלטה על פרשנות המקובלת על כולם) והמחיזו אותו. אחרי שהמחזה הוצג והוקלט הוא שופר בידי כל חברי הקבוצה. לבסוף הם חיפשו ברשת המחזות מקצועיות של אותם טקסטים והשוו בין הפרשנות שלהם לפרשנות של ההמחזה המקצועית. כל הפעילות נעשתה בשיתוף תוך הקפדה על חלוקת תפקידים ברורה (מקריא, במאי, שחקנים וכד'). שיוביץ מדגישה שחשוב ללמוד לעבוד בשיתוף משום ש"מצבור הכוחות נותן תוצאות טובות יותר – השלם גדול יותר מסך חלקיו". למעשה, בעידן זה השיתופיות חשובה במיוחד משום שהטכנולוגיה נוטה לכאורה להגביר ניכור. "באופן פרדוקסלי ניתן לענות על הקושי שיוצרת הטכנולוגיה – הניכור – באמצעות אותו כלי – הטכנולוגיה – משום שהטכנולוגיה מאפשרת עבודה שיתופית ברמות שונות!"
שיוביץ ציינה שהיכולת לעבד טקסט באמצעות אייפד אינה מוגבלת לטקסטים במדעי הרוח, וכראייה לכך היא סיפרה על קבוצה אחרת של סטודנטיות שעשתה פעילות דומה עם טקסט במדעים העוסק בנביטה ובצמיחה.
עיבוד טקסט שבו מתנסים בחשיבה רפלקטיבית, מתן פרשנות, שקילה והערכה, עבודה בשיתוף ותקשורת מאפשר לתלמידים, לטענת שיוביץ, הבנה מעמיקה של הטקסט. באשר להשגתי בנוגע לזמן הרב המוקדש ללמידת טקסט בצורה זו, טענה שיוביץ, שלמידה כזו אינה גוזלת זמן כיתה רב יותר מלמידה מסורתית משום שבמסגרת למידה כזו התלמידים מוכנים ברצון ובהנאה לעשות חלק מהפעילויות בבית באמצעות האייפדים המושאלים להם או באמצעות הטלפונים החכמים של הוריהם.
דבר חשוב נוסף שהסטודנטים לומדים בקורס הוא לעבור בקלות להוראה בשיטת "הכיתה ההפוכה". הסטודנטים לומדים להפוך בקלות רבה מצגת סטנדרטית לסרטון המורכב מכל השקופיות שעליהן מופיעות הדגשות שונות של הסטודנטים. השקופיות מלוות גם בהסבר קולי. התלמידים מקבלים את הסרטון הביתה, לומדים את החומר ובכיתה נותר זמן לעסוק באופן מעמיק ביישום! פעילות זו גם מאפשרת לילד שנעדר או לילד שזקוק לחזרה על ההסברים לשוב אל הסרטונים בביתו ללא מגבלת זמן, מקום או מספר חזרות.
שיוביץ סיפרה בהתלהבות רבה על פעילויות שונות שסטודנטיות עשו באמצעות האייפדים שקיבלו בהשאלה למשך סמסטר שלם. הסטודנטיות הגדירו נושאים למיזמים שקרובים לליבן (יצירת כיכר ליד בית הספר שבו הן מתנסות, הכנת ספר מחזור עם תלמידי כיתה ו', חידון תנ"ך, קולאז' עצמי וכד'). את המיזמים הוציאו לפועל התלמידים בבתי הספר היסודיים שעמם עבדו הסטודנטיות. "היה כאן למעשה", אומרת שיוביץ, "תהליך כפול של למידה מבוססת פרויקטים – ברמה של הסטודנטיות וברמה של תלמידי בתי הספר שהגדירו נושאים משל עצמם בתוך הנושא הגדול".
שיוביץ תיארה בהרחבה מיזם חשוב שבו התלמידים העלו צורך בהתמודדות עם מעבר חצייה מסוכן הסמוך לבית ספרם. בהנחיית הסטודנטיות יצרו התלמידים עצומות דיגיטליות באמצעות אפליקציות שהסטודנטיות הכירו בקורס. בנוסף הם יצאו לשטח וצילמו את מעבר החצייה המסוכן. הסטודנטיות והתלמידים צילמו גם כיכר שנמצאת בקרבת מקום ובה המעבר בטוח יותר. בהמשך הם השוו בין שני האתרים וצילמו מעין מהדורת חדשות שבה הם מתארים הן את הבעיה (המעבר המסוכן) והן את הפתרון (הכיכר). את הסרטון שילבו הסטודנטיות בעצומות הדיגיטליות, ואת התוצר המוגמר הן שלחו לראש העיר מר רוביק דנילוביץ' בצירוף בקשה להקמת כיכר במקום מעבר החצייה המסוכן.
בביצוע מיזם חברתי זה, כמו גם במיזמים האחרים נעשה שימוש רב באייפדים (חיפוש מידע, הקלטה והסרטה, עריכת חומרים, קיום ראיונות, בניית עצומות וכד') שאותם השאילו הסטודנטיות לתלמידים לצורך עבודה בשיעור. הודגש כי על האייפד לשמש בעיקרו של דבר כלי יצרני ולא כלי צרכני, כלומר, לא רק לצורך גלישה באינטרנט ולקבלת מידע, אלא בעיקר ליצירת תוצרים כמו קומיקס, אנימציות, עצומות, סרטונים וכד'. "השימוש בכלים אינו שימוש לשמו", מדגישה שיוביץ, "אלא שימוש שנועד ליצירה ולעיבוד".
שימוש באייפדים מאפשר כמובן, הוסיפה שיוביץ, גם עבודה עם אין־ספור אפליקציות ייעודיות לדיסציפלינות מסוימות: לימוד קריאה וכתיבה, חשבון, מדעים וכד'. הסטודנטים הכירו אפליקציות רבות כאלה והשתמשו בהן בכיתות כדי לאפשר לתלמידים למידה מהנה ומשמעותית יותר. יש אפליקציות שבהן הילדים יוצרים אנימציות. אנימציה מחייבת את הילד לדבר, להמליל את הדברים, משום שאין טקסט שמוכתב לו, והכתיבה חייבת להיות מדויקת ואפקטיבית, אך כמובן תמיד אפשר לעשות רפלקציה ולתקן. באפליקציות אחרות יוצרים קומיקס וזה מסייע לפיתוח יכולת כתיבה תמציתית ומדויקת. יש אפליקציות שבהן מדובבים דמויות. אלו עשויות לסייע להתגבר על רתיעה מדיבור בציבור. אחרי כמה מחזורי דיבוב הילדים רוצים מאוד שישמעו אותם, כי מבחינתם לא הם מדברים אלא המכשיר.
יש אפליקציות רבות להנגשה ולדיבוב של מלל, סרטונים, תמונות שמשמשות לשיח וכד' שמומלץ להשתמש בהן עם ילדים מהחינוך המיוחד, ילדים בעלי בעיות שמיעה וראייה או בעלי בעיות דיבור ותקשורת רבים מהם משולבים בכיתות הרגילות. העובדה שהילדים מהחינוך המיוחד מסתייעים באייפדים "קוליים" ולא באמצעים מסורבלים כמו שהיה נהוג בעבר, אף משפרת את מעמדם החברתי, טוענת שיוביץ – ילדים אחרים רוצים לחבור אליהם ולהשתמש באייפדים המשמשים אותם.
הקורס שבו הסטודנטים לומדים לעבוד עם טכנולוגיות חדשניות, תוך יצירת פדגוגיה חדשנית, נקרא "מיומנויות המאה ה-21". מיומנויות המאה ה-21 הן הכישורים שמערכת החינוך בישראל רוצה להקנות לבוגריה לצורך השתלבות מיטבית בחברה ובעולם העבודה של המאה ה-21, עולם עתיר בטכנולוגיות מידע ותקשורת. יש להכשיר את התלמידים לחיים בחברה תקשורתית ועתירת מידע, כך שיוכלו להפיק תועלת מן המידע הנגיש להם באופן בטוח. כמו כן, חשוב לפתח אצל התלמידים יכולת לעבוד בשיתוף וליזום וליצור באמצעות הכלים הדיגיטליים החדשניים. "אין ספק", טוענת שיוביץ, "שהעבודה מהסוג הנ"ל, שנעשית בעזרת אייפדים ובעזרת אמצעים טכנולוגיים נוספים, מאפשרת לפתח אצל התלמידים כישורים, כמו: יזמות, אוריינות טכנולוגית, איתור מידע וארגונו, שקילה והערכה, ביקורתיות, פתרון בעיות, תקשורת, שיתופיות, יצירתיות וחדשנות".
בנוסף לכל הפעילויות שתוארו לעיל נוצר שיתוף פעולה בין תכנית ההכשרה לבית הספר היסודי שבראשה עומדת שיוביץ לבין "אינטל" (אחת מהחברות החשובות בעולם בתחום של תכנון וייצור מיקרו־מעבדים ומעגלים משולבים). במסגרת שיתוף פעולה זה הסטודנטים למדו תכנות באמצעות תכנת Scratch, תכנה אינטואיטיבית מאוד המבוססת על אנימציה, ואף לימדו ילדים לעבוד עם התכנה. שיוביץ סבורה שחשוב מאוד ללמוד תכנות כיוון שעוד כמה שנים נידרש כולנו להשתמש בכלים פתוחים שהאדם מתאים לצרכיו. היום עולם החינוך הולך יותר ויותר לקראת יצירה בכלל ותכנות בפרט. שיוביץ סיפרה שבתערוכה בין־לאומית שבה ביקרה לאחרונה הוצגו כלים רבים המנגישים את עקרונות התכנות החל מגיל הגן!
שיוביץ הוסיפה שחשוב לה במיוחד ללמד את ילדי הדרום לעבוד בתכנת Scratch משום שהיא מייחסת חשיבות רבה לטיפוח ילדים בעלי אוריינטציה טכנולוגית ולהפניית המוכשרים ביותר לחוגי המשך בגיל צעיר ככל הניתן. גם אלו שלא יעסקו בעתיד בתכנות ירוויחו מאוד מהעיסוק בתכנות משום שעיסוק זה מטפח צורות שונות של חשיבה: חשיבת לולאה, חשיבה של מסלולים מקבילים ומתנקזים, חשיבה של "אם אז" וכד', וכך הוא "פותח" את הראש לכיוונים חדשים וליצירתיות.
"באופן כללי ניתן לומר", אמרה שיוביץ, "שהכנסת הטכנולוגיות להוראה שינתה לחלוטין את תפיסת המורה. המוטו של הקורס הוא שהמורות אמורות לכוון מידע ולא למסור מידע". זו הסיבה שבפעילויות המתוקשבות שמבצעות הסטודנטיות (הן באמצעות האייפדים והן באמצעות כלים כמו לוח אינטראקטיבי ותכנת פאואר פוינט אינטראקטיבי) הן מונחות ליצור כמה שיותר פעילויות אינטראקטיביות המפעילות את התלמידים, בין אם כיחידים, בקבוצות או במליאה.
חשוב לשיוביץ להדגיש ש"הכנסת הטכנולוגיה להכשרה היא רק אמצעי נוסף המשמש את הפדגוגיה". הקורס שאותו מלמדת שיוביץ איננו קורס בטכנולוגיה, אלא קורס בפדגוגיה. הכרת הכלים המתוקשבים לא באה לבטל את השימוש בארגז החול, בניסויי המעבדה, בנגיעה ידנית, בדיבור ישיר. "הסטודנטים נחשפים למאגר עצום של כלים ועליהם לבחור באופן מושכל במה מהם להשתמש, כיצד ומתי – כדי ליצור הוראה שבה הילד הוא יצרן ולא צרכן, והמורה מפעיל ולא מוסר".
"הבוגר האידיאלי", אומרת שיוביץ, "הוא זה שיודע ללמוד – לא מגיע עם פתרונות קסם, אלא בודק ושוקל ומשתמש בזמן ובמקום הנכון בטכנולוגיות, אך גם יודע להתנתק מטכנולוגיות. מורה שגורם לתלמידים לשקול, לעבד וליצור, ולא למחזר מידע, מורה שיודע להתאים משימות לקבוצות, שמשתמש בטכנולוגיה ככלי אינטראקטיבי ויצרני ולא רק צרכני".
שיוביץ סיפרה שבתחילת ההכשרה סטודנטיות רבות מביעות התנגדות לשימוש בטכנולוגיה: "הכול יש במחשב"; "לא צריך אייפד"; "יותר טבעי לשחק בחול"; "לא צריך מכשירים"; "זה לא בריא"; "לא באנו ללמוד תכנות באנו ללמוד הוראה"; "אני לא מתחברת למחשב" – הם רק חלק מביטויי ההתנגדות שנשמעים. עם זאת אחרי ההכשרה מרבית הסטודנטיות בונות שיעורים מושכלים ומרגשים בעזרת האייפדים וגם בעזרת כלים נוספים. שיוביץ מכירה באפשרות של הוראה משמעותית גם בלא טכנולוגיה, "כולנו צמחנו בלי טכנולוגיה", היא אומרת, "אבל במציאות של היום נכון יותר להשתמש בטכנולוגיה ולגייס אותה. זה פתטי לא לעשות זאת…."