קן רובינסון

פריאל, ע' (2014). קן רובינסון. הד החינוך, פ"ח(6), 45-44.

עופר פריאל הוא מנהל המרכז ליזמות בחינוך בבת ים

איזה איש חינוך לא צפה בהתפעלות בהרצאות של סר קן רובינסון באתר טד (TED)? איזה איש חינוך מעורב לא קרא אחד מרבי המכר העולמיים שלו (לעברית תורגמו שניים: "המקום הנכון: למה חשוב לעשות את מה שאוהבים", כתר, 2010; "לצאת מהקווים: סודות החשיבה היצירתית", כתר, 2013)? ייתכן שרוב "המשפיעים על השיח החינוכי" המופיעים בגיליון זה אינם מוכרים לרוב אנשי החינוך, אבל רובינסון מוכר לכולם.

רובינסון, 64, הוא פרופסור אנגלי לחינוך באמנות המתגורר בשנים האחרונות בקליפורניה וכובש את מסך המחשב. יותר מ־27 מיליון אנשים צפו בהרצאתו "כיצד בתי ספר הורגים את היצירתיות" באתר טד ועוד עשרות מיליונים הקשיבו להרצאותיו באין־ספור כנסים המוקרנים באתרים שונים. גם לחינוך יש סלב — מגה סלב.

קן רובינסון מדבר וכותב על יצירתיות וחדשנות ועל הדרכים שבהן החינוך הבית ספרי מחסל אותן. הוא עבד עם אנשי חינוך ומערכות חינוך מהגיל הרך ועד לאקדמיה, אך גם עם המגזר העסקי — עם ארגונים ועמותות. הוא ניהל מחקרים ארציים ובינלאומיים, וכיום הוא יועץ לממשלות ולמערכות חינוך ברחבי לעולם וכן לסוכנויות בינלאומיות, תאגידים עסקיים גדולים וארגוני תרבות מובילים. הוא עובד אתם בעיקר על הטמעת חדשנות, מיצוי ההון האנושי וקיום סביבת למידה ועבודה המעודדת יצירתיות וחדשנות.

***

רובינסון נולד בליברפול למשפחת פועלים וחלה בשיתוק ילדים כשהיה בן ארבע. חלומו של אביו לגדל כדורגלן מפורסם נגוז. רובינסון, לפי עדותו, נאלץ להתרכז בלימודיו — מה עוד יכול לעזור לילד נכה ממעמד הפועלים להתקדם בחיים?

כנהוג אז בבריטניה, הוא נשלח לבית ספר לחינוך מיוחד. מפקח שביקר בבית הספר זיהה שהילד אינו מממש את עצמו בשיעורים ודאג להקפיץ אותו כיתה היישר לידיה של מורה חדשה, קפדנית ותובענית שהכריחה אותו ואת חבריו המוגבלים לעבוד קשה וללמוד. מוגבלות אינה תירוץ.

רובינסון הצליח — הראשון במשפחתו המורחבת — לעבור את מבחן הכניסה לבית הספר העיוני, מפלט מבית הספר המקצועי שאליו מיועדים בני ובנות מעמד הפועלים (הסללה איננה המצאה ישראלית).

הוא עבר לבית ספר יוקרתי ובהמלצת אחד ממוריו, שחשב שיהיה מורה נהדר, המשיך למכללה להכשרת מורים לצד לימודי דרמה וספרות. את הדוקטורט שלו כתב בתחום התיאטרון. אין ספק שהוא מיישם כמה מיומנויות תיאטרליות בהרצאותיו.

רובינסון התמקד בתחום האמנות והחינוך לאמנות וניהל בין השאר פרויקט בשם "אמנות בבית הספר", מיזם שעיצב את תכנית הלימודים באמנות בכל בריטניה. הוא היה מרצה לחינוך באוניברסיטת וואריק, ובשנת 1998 מונה על ידי טוני בלייר לעמוד בראש ועדה ממלכתית לפיתוח אסטרטגיה לאומית לחינוך ליצירתיות ולתרבות בבית הספר ששמה לה למטרה לשנות את תרבות החינוך בכללותה.

בדוח שחיבר, "כל עתידינו: יצירתיות, תרבות וחינוך", המליץ רובינסון על סדרי עדיפויות חדשים בחינוך ועל הפיכת החינוך ליצירתיות לעדיפות ראשונה. את הקו הזה הוא פיתח כשהיה לדמות המרכזית בפיתוח אסטרטגיה להתפתחות יצירתית וכלכלית בצפון אירלנד אחרי הסכם השלום. הדוח שחיבר אז, "לשחרר את היצירתיות", שם דגש על פיתוח ההון האנושי והחינוך ליצירתיות.

***

רובינסון זכה בפרסים ובתוארי כבוד רבים על תרומתו בתחום האמנות, החינוך והתרבות. בשנת 2003 קיבל תואר אבירות מהמלכה אליזבת השנייה על פועלו בתחומי האמנויות ונעשה ל"סר".

ביוני 2006, בגיל 56, הוא עלה על הבמה שתיקח אותו לכל קצוות תבל — אתר טד. הרצאתו הועלתה ליוטיוב, והשאר היסטוריה.

החינוך מעולם לא נראה שובה לב יותר. הומור בריטי דק, סיפור או שניים על דמויות שעשו זאת למרות בית הספר, כמה מטפורות טובות, ביקורת נוקבת אך לא מרושעת על החינוך, תמצית קלה לעיכול של מה שאחרים אמרו על יצירתיות בנוסח בלתי חדיר, והנה לכם גורו פדגוגי.

***

מה אומר רובינסון בהרצאותיו ובספריו המתוקשרים? הנה כמה נקודות ראויות למחשבה:

לכל בני האדם ישנם כישרונות מיוחדים, אך רק מעטים מצליחים לזהות ולפתח אותם ולהפיק מהם הנאה ותועלת לעצמם ולחברה. אחת הסוכנויות החברתיות המדכאות את הכישרונות של היחיד היא בית הספר. בית הספר לוחץ על התלמידים "להיות כמו כולם" ולא הם עצמם.

התפקיד המרכזי של חינוך ראוי הוא לזהות ולטפח את הכישרונות והנטיות של היחיד, ולא להתאים אותו לחינוך האחיד.

בתי הספר עסוקים בעיקר בפיתוח יכולת אקדמית ולמידה עיונית. אך לבני אדם יש כישורים אחרים שחשוב לפתח — הם והעולם זקוקים להם.

מדרג תחומי הלימוד בבתי הספר שגוי. מתמטיקה, מדעים וטכנולוגיה דחקו את מדעי הרוח, האמנויות והחינוך הגופני. יש לתת להם משקל שווה לפחות.

חשיבה יצירתית היא בגדר הכרח אישי, חברתי וכלכלי בעולם מורכב ומשתנה ללא הרף. רק יצירתיות וחדשנות ייתנו מענה לאתגרי המאה העשרים ואחת. למרבה התמיהה והצער, הרפורמות החינוכיות של העשורים האחרונים הורסות את התנאים הנחוצים ליצירתיות.

אנשים כישרוניים ויצירתיים נמצאים בכל מקום. כישרון ויצירתיות אינם משאבים נדירים; הם נדירים משום שהחברה ומערכת החינוך שלה אינן מאפשרות להם להתבטא.

יש לאפשר לתלמידים לנסות, לטעות, לשפר, לעזוב הכול ולהתחיל מחדש, לשחק עם רעיונות ולהרחיב את גבולות הדמיון והיצירתיות.

ואין כמו אמנות לפיתוח יצירתיות. מוזיקה, ציור, כתיבה, דרמה, מחול — כולם נתיבים של יצירה.

ככל שתלמידים יקבלו מנה גדושה יותר של חוויות, התנסויות מסעירות וגירויים מעוררים כך יגדל הסיכוי שכישורים הטמונים בהם ייחשפו ויופיעו. תפקידם של המורים וההוראה בחינוך של המאה העשרים ואחת הוא לעורר השראה, לגרות סקרנות, לתת הזדמנות.

***

מבקריו של רובינסון טוענים ש"אין לו דבר יצירתי לומר על יצירתיות" (י' הרפז, הד החינוך, יוני 2013, עמ' 117); שיש לו סגנון מקורי אך לא תוכן מקורי; שהוא פשטני ומציע מתכונים של חינוך מהיר שאינם מתאימים למציאות החברתית והחינוכית המורכבת. גם אם ביקורת זו נכונה, רובינסון הוא כיום המצפון והמצפן של חינוך אחר, גם אם לא מקורי, החותר לגילוי ולטיפוח של "המקום הנכון" — המקום שבו כישרון מתחבר לתשוקה — בכל ילד.